תסמונת גירוי יתר שחלתי (באנגלית: Ovarian hyperstimulation syndrome), ובראשי תיבות: OHSS, היא תסמונת הנגרמת כמעט תמיד בטיפולי פריון. תסמונת זו מתרחשת כתוצאה מגירוי יתר של השחלה לצורך הגברת מספר הביציות, באופן בו קיים מספר רב של זקיקים אשר כל אחד מהם מפריש אסטרוגן ומביא למנגנון פתולוגי שבו קיימת עליה בחדירות הנימים, אובדן נוזל לחלל הבטן, היווצרות מיימת וסיבוכים נוספים. תסמונת זו נפוצה יותר אצל נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות, נשים בעלות רמות גבוהות של אסטרוגן, לאחר מתן ההורמון HCG לצורך הביוץ ועוד. הסיבוכים הקשים המתרחשים רק במיעוט מן המקרים (עד 2%) כוללים אירועים של תסחיף ריאתי, תסביב שחלתי, מיימת קשה והפרעות בתפקודי כבד. הטיפול הוא אשפוז בחלק מן המקרים, החזרת נוזלים לאור אובדן הנוזלים לחלל הבטן וניטור. על מנת למנוע תופעה זו יש לשקול בחלק מן המקרים ביטול מחזור טיפול, הפסקת מתן הורמונים שונים כדי להפחית את רמות האסטרוגן או מראש מתן רמות מופחתות שלהם.
פתוגנזה
במהלך טיפולי פריון המיועדים להיפר-סטימולציה של רמות הזקיקים בשחלה (לצורך הגדלת סיכויי הביוץ והגדלת הסיכוי להשרשת עובר ברחם) ניתנים הורמונים כגון GNRH אגוניסט, LH, FSH ו- HCG במסגרת פרוטוקולים לביוץ.
באופן נורמלי, במחזור חודשי רגיל, יש ביוץ של ביצית אחת במרבית המקרים. בגירוי הורמונלי נוצרים מספר רב יותר של זקיקים דומיננטיים (באופן נורמלי- בין 10-13). כל זקיק כאמור מפריש אסטרוגן (תורם כ־150-200 פיקוגרם). במידה ויש אינדוקציה של זקיקים רבים מדי, רמות האסטרוגן בדם הן גבוהות מאוד, כאשר מעל רמה של 3500 קיימת סכנה להיווצרות התסמונת.
על מנת להשרות ביוץ, ניתן HCG (בדרך כלל אוביטרל או פרגניל) המחקה את פעולת ההורמון האנדוגני LH. זריקת HCG ניתנת 36 שעות טרם שאיבת הביציות (בקירוב), כאשר נמצא כי מתן HCG מביא לשחרור חומרים ואזואקטיביים, עליה בפקטורי קרישה (וגורם למצב של יתר קרישתיות) ועליה בחדירות של כלי דם המביאה לאובדן נוזל לחלל הבטן ולאזורים נוספים.
לאחר הביוץ אשר הושרה על ידי מתן HCG, קיימת כמות גדולה של זקיקים אשר עוברים לוטאניזציה (הופכים לגופיף צהוב) ומייצרים VEGF (גורם גידול וסקולרי אנדותלי). הגופיפים הצהובים גם מגבירים את החדירות של הנימים וגורמים לדליפה של נוזל החוצה. הקליניקה למעשה תהיה של מיימת והצטברות נוזלים בחללים נוספים כמו בחלל האדר (של הריאות) אולם האישה תהיה במצב של היפו-וולמיה (התייבשות).
גורמי סיכון ל- OHSS
- תסמונת השחלות הפוליציסטיות
- מתן HCG (אוביטרל)
- הריון (יש הפרשה אנדוגנית של HCG, בחלק מן המקרים התזמון של התסמונת מתרחש כ־5-10 ימים לאחר הטריגר הראשוני של הביוץ כאשר במחזור הריוני תתרחש החמרה עם הופעה של ה- HCG האנדוגני)
- תסמונת OHSS בעבר
- רמות גבוהות של אסטרוגן
- זקיקים מרובים (בגודל בינוני)
קליניקה
- בטן תפוחה עם סימנים למיימת.
- תלונות על תפקוד מערכת העיכול - הקאות, שלשולים
- קוצר נשימה - במקרים חמורים
- התייבשות
בדיקות מעבדה והדמיה
בבדיקות מעבדה ניתן לראות המו-קונסנטרציה (ההמטוקריט הוא גבוה יותר, יש אובדן של נוזל וריכוז של הדם), הפרעות באלקטרוליטים כגון היפונתרמיה והיפרקלמיה, הפרעה בתפקודי כבד בגלל גודש כבדי, והפרעות בתפקודי כליה.
קלסיפיקציה, טיפול ומניעה
- Mild- תפיחות בטנית קלה, שחלות מוגדלות, הפרעות מערכת עיכול. בכ־50% מן החולות. במקרים אלו המחלה לרוב מסתיימת לבד תוך שבועיים. יש להימנע מיחסי מין, להימנע מבדיקות נרתיקיות ולהימנע ממאמץ- כלומר להקפיד על מנוחת אגן. יש להקפיד בשתייה ולבצע הערכת משקל יומית.
- Moderate- יש עדות באולטראסאונד למיימת. הטיפול הוא מתן נוזלים דרך הוריד, מעקב אחר אלקטרוליטים, המטוקריט, קריאטינין. יש לעקוב אחר מאזן נוזלים, במידה ויש צבירת נוזלים זהו קריטריון להחמרה, כמו גם הופעת סימפטומים חדשים.
- Severe- סימפטומים הכוללים מיימת, קוצר נשימה, אוליגוריה (מיעוט במתן שתן), המטוקריט הגבוה מ-45, ספירה לבנה מעל 15,000, בצקת מפושטת, הפרעה בתפקודי כבד. הטיפול במקרים כאלו הוא מתן נוזלים (3 ליטר ביממה), תיקון אלקטרוליטים, ניקוז מיימת במידה ויש צורך, ומניעת תופעות של קרישיות יתר (למשל, מתן קלקסן).
סיבוכים של OHSS כוללים הופעת אירוע טרומבו-אמבולי (שליחת תסחיפים) כתוצאה מקרישיות יתר, שיזור (תסביב) של השחלה, או קרע של ציסטה שחלתית.
טיפול מניעתי יכול להיות במניעה ראשונית- כלומר מינון נמוך יחסית של גונדוטרופינים. במידה והאישה היא תוך כדי טיפולי הפריה, ניתן לעבור להפריית מבחנה ולשאוב את הביציות במקום השראת ביוץ, ניתן לבטל מחזור טיפולי במידה ורמות האסטרוגן גבוהות מאוד או שיש מעל 20 זקיקים, ניתן להשהות מתן HCG והפסקת מתן גונדוטרופינים (coasting) כדי להוריד את רמות האסטרוגן, או מתן GNRH Antagonist והשהיית מתן HCG.
