תיבה קנופית היא תיבה ששימשה את המצרים הקדמונים כדי להכיל את האיברים הפנימיים שהוסרו בתהליך החניטה. לאחר שהחלו להשתמש בכדים קנופיים בסוף השושלת הרביעית, הונחו הכדים בתוך תיבה. אף על פי שהקבורות הקנופיות המוכחות הראשונות מתוארכות לתקופת השושלת הרביעית של סנפרו, ישנן עדויות המצביעות על כך שהיו משתמשים בהן עוד בשושלת השנייה בסקארה.
תיבה קנופית מבהט עם ארבעה כדים בעלי ראש בדמותו של המלך תות ענח' אמון
קשרים לתרבות מצרים העתיקה
לתיבות הקנופיות היה מקום חשוב בתרבות המצרית. תיבות קנופיות הכילו את האיברים הפנימיים של המומיות, ולכן הן מתייחסות לאמונה המצרית שהחיים שלאחר המוות חשובים לא פחות מהחיים עלי אדמות. המצרים האמינו שהכל צריך להישמר בצורה מושלמת כדי לעבור לעולם המתים וכחלק מתהליך החניטה הם הסירו האיברים הפנימיים מהגוף.
העתק של התיבה הקנופית של המלך תות ענח' אמון, המוזיאון המצרי בסן חוזה קליפורניה
שינויים לאורך ההיסטוריה
התיבות הקנופיות הראשונות היו פשוטות ועשויות עץ[1], אך ככל שעבר הזמן הן נעשו משוכללות יותר. בתחילת תקופת הממלכה החדשה השתמשו בקוורציט, ומתקופת שלטונו של אמנחותפ השני, הבהט המצרי היה החומר המועדף[2]. בסביבות השושלת ה-21 (1069-945 לפנה"ס), החליטו המצרים להשאיר את האיברים הפנימיים בתוך המומיות. אבל בגלל שהם השתמשו בתיבות במשך אלפי שנים הם המשיכו לשים אותן בקברים, רק בלי לשים דבר בתוכם. שידות קנופיות יצאו מכלל שימוש בתקופת הממלכה התלמאית.
