תיאטרון מרקורי היה תיאטרון קטן בדרך לדברוק, נוטינג היל גייט, לונדון, שנודע בהפקות של דרמות פואטיות בין 1933 ל-1956, וכביתו של בלט ראמבר עד 1987.[1]
היסטוריה (הקמה)
תיאטרון מרקורי נפתח בשנת 1933 על ידי אשלי דיוקס לצורך הפקה של דרמה חדשה וכדי לשמש כמרכז לבלט ראמבר, שניהלה אשתו מארי ראמבר. הבניין, בדרך לדברוק 2, לונדון W11, נבנה בשנת 1851, אבל עבר שינויים מקיפים כדי לשמש כתיאטרון.[2] היה זה אולם מצויד היטב אך קטן, שהכיל כ-150 מושבים.
הפקות
את סגנון התיאטרון קבעה ההפקה הראשונה, "יופיטר מתורגם", עיבוד של "אמפיטריאון" מאת מולייר בידי וולטר ג'יימס טרנר, עם בלט מאת רופרט דון כקטע ביניים. המוניטין של התיאטרון נוצרו ב-1935 הודות להפקות הלונדוניות הראשונות של "רצח בקתדרלה" מאת ת"ס אליוט, שהועבר מקנטרברי, ושנתיים אחר כך המחזה הפואטי "עליית F6", שנכתב בשיתוף פעולה בין ו. ה. אודן וכריסטופר אישרווד.
בשנת 1943 עלתה בתיאטרון הפקה של "Days Without End" של יוג'ין או'ניל. עונות 1945–1947 של "שחקני פילגרים", בהדרכת הבמאי א. מרטין בראון, גיבשו את מעמד הדרמה הפואטית במרקורי בהפקות כגון "The Old Man of the Mountains" של נורמן ניקולסון, "This Way to the Tomb" של רונלד דנקן ו"The Shadow Factory" של אן רידלר. בהמשך עלו קומדיות בחרוזים: "A Phoenix Too Frequent" של כריסטופר פריי ו"Happy as Larry" של Donagh MacDonagh.
ב-1947 עלו "The Beautiful People" של ויליאם סארויאן ו"SS Glencairn" של או'ניל בהצגות בכורה לונדוניות במרקורי, כמו גם המשרתות של ז'אן ז'נה. בראשית שנות ה-50' היה התיאטרון בית ל"סדנת בלט" ומ-1956 שימש בעיקר את בית הספר של בלט ראמבר, עד שנסגר לבסוף ב-1987. התיאטרון ובלט ראמבר מופיעים בסרט נעליים אדומות מ-1948. בסרט (הזמין כיום על תקליטור וכו') רואים את תיאטרון מרקורי מבחוץ, ועליו שלט המודיע גם על בלט ראמבר. כיום מונצח התיאטרון בפסל ארד קטן של
מרקוריוס בפינת הגג המזרחית ובשלט זיכרון.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
