התחנה נרשמה בהיסטוריה כתחנה אליה הגיעה ב-3 באפריל1917 הרכבת המיוחדת שהובילה את לנין בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה במסעו ממקום גלותו בשווייץ, דרך גרמניה אל רוסיה על מנת שיוכל לקחת חלק באירועי המהפכה. ארבעה חודשים לאחר מכן נמלט שוב לנין דרך תחנת פינלנד להלסינקי, בעקבות צו למעצרו שהוציאה הממשלה הזמנית. האירוע מונצח בשם כיכר התחנה ובפסלסובייטי ענק של לנין המוצב מולה. הקטר מספר 293 שהסיע את רכבתו של לנין נתרם לברית המועצות על ידי ממשלת פינלנד ב-1957 ומוצב בתחנה בתצוגת קבע.
במהלך המצור על לנינגרד (1941–1943) הייתה התחנה תחנת הרכבת המתפקדת היחידה בעיר, ודרכה הועברה אספקה מאזורים חופשיים של ברית המועצות בצידה המערבי של ימת לדוגה.
בין 1950 ל-1960 בוצע במקום שיפוץ נרחב במסגרתו נהרס כמעט כל מבנה התחנה הישן והוקם מבנה בטון ופלדהברוטליסטי.
ב-1940 פרסם ההיסטוריון אדמונד וילסון את ספרו על מהפכת אוקטובר, שם הספר: To the Finland Station: A Study in the Writing and Acting of History, "לתחנת פינלנד: מחקר בכתיבת היסטוריה ופעולתה"[3].
