תחבורה במונגוליה

התחבורה במונגוליה מורכבת מרשת של כבישים, מסילות רכבת, נמלי תעופה ואף נתיבי מים (אנ'). מאחר שמונגוליה היא בעלת צפיפות אוכלוסייה הנמוכה בעולם, הדבר מקשה על יצירת תחבורה יעילה מחוץ לבירה אולן בטור, בה מתגוררת חצי מאוכלוסיית המדינה.

מאז סוף העשור הראשון של המאה ה-21, עוברת רשת התחבורה של מונגוליה שינויים רבים המתבטאים בסלילת כבישים חדשים והחלפת דרכי העפר הקיימות, וכן שיפור התחבורה האווירית במדינה.

כבישים

בשנת 2007, רק 2,600 ק"מ מרשת הכבישים של מונגוליה היו סלולים. 3,900 ק"מ אחרים היו מורכבים מחצץ או שעברו עבודה כלשהי. רשת זו הורחבה עד שנת 2014 ל-4,800 ק"מ סלולים, כש-1,800 מתוכם נסללו בשנת 2014 לבדה. נכון ל-2022, מתוך רשת כבישים באורך כולל של 50,000 ק"מ, רק 10,000 סלולים^[1].

בשנת 2019 נפתח הכביש המהיר הראשון במונגוליה, המוביל לנמל התעופה של אולן בטור^[2].

אוטובוסים באולן בטור

אוטובוסים

ההיסטוריה של התחבורה הציבורית במונגוליה החלה עם הקמת מועצת ה"מונגולטראנס" ב-1929. קו האוטובוס הראשון במונגוליה עבר בין אולן בטר והעיר אמאגלן, עם 5 נסיעות ביום. כיום, האוטובוסים הם דרך התחבורה הציבורית העיקרית באולן בטור. האוטובוסים עוצרים בתחנות במרווחים של 15 דקות זה מזה, והם פועלים בין 7:00 ל-22:00. נכון ל-2020, באולן בטור פעלו מדי יום 900–950 אוטובוסים. עוד קיימת באולן בטור רשת קווי טרוליבוס.

קיימת תחבורה ציבורית בין אולן בטור לערים אחרות במונגוליה בגדלים שונים, משימוש במיניוואן ועד אוטובוסים.

מוניות

קיימות באולן בטור 10 חברות מוניות שונות, לצד חברות מוניות בערים קטנות יותר במונגוליה כמו דרחאן, ארדנט וזונמוד. בנוסף, קיים מספר גדול של מוניות לא רשומות שמשתמשות ביישומי איסוף נוסעים.

רכבות

רכבת מונגולית עוצרת בתחנה

הרכבת הטרנס-מונגולית מחברת בין מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית מהעיר אולן-אודה שברוסיה ל ארנחוט ולבייג'ינג שבסין דרך אולן בטור. החלק המונגולי במסילת הרכבת הזו הוא 1,110 ק"מ. קו שלוחה מחבר בין דרחאן ומכרות הנחושת של ארדנט, ואחר מחבר את אולן בטור ומכרות הפחם של בגנור.

קו רכבת נפרד עובר במזרח מונגוליה בין צ'ויבלסן לרכבת הטרנס-סיבירית בבורזיה, אולם הוא סגור למעבר נוסעים מעבר לעיירה המונגולית צ'ולונחורוט.

בשנת 2007 העבירה הרכבת 93% מהמטען ו-43% מנסועת הנוסעים (לפי טונות ומרחק נסיעה, בהתאמה). האורך הכולל של רשת מסילות הברזל במונגוליה הוא 1,810 ק"מ^[3]

תחבורה ימית

למונגוליה 580 ק"מ של נתיבי מים, אך רק אגם חבסגל היה בשימוש רחב. הנהרות סלנגה (270 ק"מ) ואורחון (175 ק"מ) נמצאים בשימוש מועט, אם כי ספינות מכס מפטרלות בסמוך לגבול הרוסי. הנהרות והאגמים קופאים בחורף והם בשימוש בדרך כלל בין מאי לספטמבר.

תחבורה אווירית

מטוס של MIAT מונגוליאן איירליינס, חברת התעופה הלאומית של מונגוליה

נכון ל-2012, ברוב שדות התעופה מבין 21 מרכזי המחוזות במונגוליה היו מסלולי המראה סלולים. אלה הקרובים ביותר לאולן בטור היו חסרי שירות אווירי סדיר.

נמל התעופה הבינלאומי בויאנט אוכאה הוא נמל התעופה הבינלאומי הראשי של מונגוליה, ולצידו נמל התעופה צ'ויבלסן שמציע טיסות למספר ערים בסין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תחבורה במונגוליה בוויקישיתוף

• משרד התחבורה המונגולי
• CIA World Factbook

הערות שוליים

1. The Mongolian Road Network, To Mongolia
2. Mongolia's first Chinese-built highway opens to traffic, China.org.cn, ‏12 ביולי 2019
3. Rail Transport (ארכיון)