תואר מקוון הוא תואר אקדמי (בדרך כלל תואר אוניברסיטאי, אך לעיתים המונח כולל גם תעודות בגרות ותוכניות לתעודה שאינן תואר) שניתן לרכוש בעיקר או במלואו באמצעות מחשב המחובר לאינטרנט, במקום ללמוד בקמפוס מסורתי. שיפורים בטכנולוגיה, השימוש הגובר באינטרנט ברחבי העולם והצורך של אנשים לשלב לימודים עם עבודה הביאו לשגשוג של אוניברסיטאות מקוונות המעניקות תארים במגוון רמות: תוארי עמית, תוארי בוגר, תארים מתקדמים ודוקטורטים.
הסמכה
מטרת ההסמכה החינוכית, לפי מחלקת החינוך של ארצות הברית, היא להבטיח כי התוכניות שמציעות המוסדות להשכלה גבוהה עומדות ברמות איכות מקובלות. האיגוד האירופי להבטחת איכות בהשכלה גבוהה (ENQA) מתאר את תפקיד הבקרה החיצונית על האיכות בחינוך כתפקיד המשלב הן את החובה לדאוג לאמינות הציבור והן תפקיד פיתוחי לשיפור האיכות במוסדות החינוך. בתחום ההשכלה המקוונת, חשוב להימנע ממוסדות לא מוסמכים המציעים תארים מזויפים. סטודנטים המבקשים תארים מקוונים תקפים צריכים לבקש הוכחה להסמכה ממוסד הסמכה מתאים ולאומי או אזורי.
בארצות הברית, אוניברסיטאות מקוונות שמוכרות במלואן קיבלו צורת הסמכה אוניברסיטאית מוכרת מאחד מששת גופי ההסמכה האזוריים, אחד מששת גופי ההסמכה הלאומיים, או אחד מארבעת גופי ההסמכה הלאומיים המבוססים על אמונה דתית. כל אחת משש האזורים הגאוגרפיים של ארצות הברית כוללת גוף הסמכה אזורי אחד, שהוא סוכנות שאינה ממשלתית המפקחת על מוסדות granting degree הממוקמים בתחומיה.
מחוץ לארצות הברית, קיימים סטנדרטים לאומיים ואזוריים אחרים של הסמכה, שעשויים לתמוך רבות בחינוך מרחוק. לדוגמה, האוניברסיטה הפתוחה של קטלוניה (Universitat Oberta de Catalunya) הוסמכה על ידי סוכנות להבטחת איכות במערכת האוניברסיטאות הקטלונית (AQU), חברה מלאה ב-ENQA, מאז היווסדה בשנת 1995, ונחשבת לסיפור הצלחה משמעותי כאוניברסיטה וירטואלית מתמשכת ובת קיימא הראשונה בעולם. באופן דומה, באירלנד, המועצה להשכלה גבוהה ולהכשרה (HETAC) הסמיכה מספר אוניברסיטאות ותארים מקוונים.[1]
איכות
ההשכלה המקוונת מאפשרת לאנשים החיים עם מוגבלויות פיזיות, לעובדים במשרה מלאה, לאנשי צבא, לאנשים המתגוררים מחוץ למדינה ולהורים בבית, בין היתר, לגשת להשכלה גבוהה מוסמכת.
ההערכה של איכות התארים המקוונים לעומת תארים המתקבלים בקמפוס משתנה, בעוד מרבית המכללות המקוונות המובילות מוסמכות ברמה אזורית, ההערכה הציבורית של איכותן נתונה במחלוקת. סקר לאומי של נציגי גיוס עבודה הראה כי קיימת העדפה לתארים בקמפוס. בחלק מהמקרים, מנהלים גיוסים לא היו מוכנים לשקול מועמדים עם תואר מקוון. ישנם מומחים הטוענים כי תארים בתחומים מסוימים מתקבלים יותר דרך מקוונת מאשר באחרים, בעוד שתוכניות מסוימות פחות מתאימות לבתי ספר מקוונים בלבד.[2]
סקר של ועדת ההסמכה לחינוך מרחוק (DEAC) מצא כי 100% מהמעסיקים שהשיבו סברו כי בוגרי תוכניות השכלה מרחוק מבצעים את עבודתם טוב יותר כתוצאה מהתואר שלהם (בהשוואה לביצועיהם הקודמים). בנוסף, המעסיקים חשבו כי תואר שנרכש בהשכלה מרחוק משווה באופן חיובי, מבחינת הידע שנלמד, למישהו עם תואר במוסד פרונטלי. מצד שני, ה"כרוניקל של ההשכלה הגבוהה" דיווח בינואר 2007 על סקר שנערך על ידי Vault Inc., שמצא כי 55 אחוז מהמעסיקים העדיפו תארים מסורתיים על פני תארים מקוונים. עם זאת, 41 אחוזים אמרו שהם יתנו "שיקול שווה לשני סוגי התארים".
ארגון Sloan Consortium, שמומן על ידי קרן אלפרד פ. סלואן לשמירה ושיפור איכות החינוך מרחוק, מפרסם דוחות סדירים על מצב החינוך מרחוק בארצות הברית. בדו"ח שלו משנת 2006 "Making the Grade: Online Education in the United States, 2006", צוין כי "בשנת 2003, 57 אחוז ממנהיגי האקדמיה דירגו את תוצאות הלמידה בחינוך מקוון ככאלה שמשוות או עולות על אלה בלמידה פנים אל פנים.
לדברי סטיב לוהר במאמרו בניו יורק טיימס, מחקר גדול נערך בשנת 2009 במימון מחלקת החינוך. המחקר, שנאסף לאורך 12 שנים, הגיע למסקנה שלמידה מקוונת בממוצע עדיפה על הוראה פנים אל פנים במידה סטטיסטית קטנה.[3]
במקרים רבים, תואר מקוון שנרכש באוניברסיטה ציבורית או פרטית מוסמכת עשוי להיות בלתי ניתן להבדלה מתואר שנרכש בתוכנית מבוססת קמפוס, שהתואר האחרון מכונה לעיתים "תוכניות לבנים וטיט". ההוראה היא לעיתים קרובות זהה לחלוטין, כאשר התואר המקוון אינו נושא כל סימן מיוחד. לפיכך, אותם חבילות סיוע כלכלי זמינות לרוב גם לסטודנטים מקוונים, מה שסייע להפוך את ההשכלה המקוונת לנגישה יותר למועמדים מסורתיים. דוגמה לתוכנית תארים שלא ניתן להבדיל בין תארים מקוונים לבין כאלה מבוססי קמפוס היא זו המוצעת על ידי אוניברסיטת קולומביה. סטודנטים שמקבלים תואר דרך Columbia Video Network (CVN) מקבלים את אותו סוג תואר כמו בתוכנית מבוססת הקמפוס. הפרופסורים, הקורסים, שיעורי הבית, המבחנים, וכן התעודות והתמלילים, זהים לאלה של הסטודנטים בקמפוס.[4] דוגמה נוספת היא NYU Tandon Online המציעה תארים מתקדמים לחלוטין באינטרנט דרך בית הספר להנדסה של אוניברסיטת ניו יורק.[5]
התפשטות החינוך המקוון
המרכז הלאומי לסטטיסטיקה של החינוך (NCES) ערך מחקר על חינוך מרחוק בהתבסס על שנת הלימודים 2001–2002 במוסדות לתארים של שנתיים וארבע שנים בארצות הברית שהיו זכאים לסיוע סטודנטים פדרלי. המחקר דיווח כי 56 אחוז מהמוסדות שנסקרו הציעו קורסים ללמידה מרחוק. המחקר מצא גם כי מוסדות ציבוריים נטו יותר להציע קורסים מרחוק מאשר מוסדות פרטיים.
ה-Sloan Consortium, בהתבסס על נתונים שנאספו מיותר מ-2,200 מכללות ואוניברסיטאות בארצות הברית, דיווח כי כמעט 3.2 מיליון סטודנטים לקחו לפחות קורס מקוון אחד במהלך 2005 (עלייה משמעותית בהשוואה ל-2.3 מיליון שדווחו ב-2004). על פי אותו דוח, כשליש מהמוסדות הגדולים מציעים תוכניות מקוונות מלאות. בשנת 2010, יותר מ-6 מיליון סטודנטים למדו לפחות קורס אחד באינטרנט.[6] נכון לשנת 2013, מספר הסטודנטים שנרשמו לקורסים מקוונים עלה ליותר מ-6.7 מיליון.[7]
לדברי סטיב לוהר במאמרו בניו יורק טיימס, מחקר גדול נערך בשנת 2009 במימון מחלקת החינוך. המחקר, שנאסף לאורך 12 שנים, הגיע למסקנה שלמידה מקוונת בממוצע עדיפה על הוראה פנים אל פנים במידה סטטיסטית קטנה.[3]
סיוע כספי
עד שנת 2006, סטודנטים בארצות הברית שנרשמו לתוכניות תואר מקוונות לא היו זכאים לסיוע כספי פדרלי אלא אם לפחות מחצית מתוכניתם הייתה מבוססת קמפוס (חוק שהוקם בשנת 1992 ונודע כחוק 50 האחוזים). בפברואר 2006, החוק בוטל, מה שהפך את הסיוע הכספי הפדרלי בצורת הלוואות פדרליות, מענקים ועבודות-לימודים לזמין בארצות הברית עבור סטודנטים שנרשמו לתוכנית תואר מקוונת זכאית במוסד מוסמך המתאים ל-Title IV.
הערות שוליים
