חוקרים השוו את תֵאוֹדֶן לתאודוריד, מלך הויזיגותים, ואת מותו של תֵאוֹדֶן בקרב למות תאודוריד בקרב במישורים הקטאלונים. הוא הוצג כדמות מנוגדת לגיבור אחר ב"שר הטבעות", דֵנֵתוֹר השני, עוצר גוֹנְדוֹר; במקומות בהם דֵנֵתוֹר קשוח, תֵאוֹדֶן פתוח ומסביר פנים.
אטימולוגיה
"תֵאוֹדֶן", היא מילה אנגלית עתיקה ל"נסיך" או "מלך"
המילה תֵאוֹדֶן מועתקת ישירות מהאנגלית העתיקה, "מלך, נסיך", בתורה מתֵאוֹד, "עם, אומה".[2] כמו בשמות תיאוריים אחרים בלגנדריום שלו, טולקין משתמש בשם זה כדי ליצור את הרושם שהטקסט הוא היסטורי. טולקין מייפה את שפת המערב או הדיבור השכיח לאנגלית מודרנית; שפת אבותיהם של הרוֹהִירִים במערכת השפות המומצאות שלו הייתה ממפה אפוא לאנגלית עתיקה.[3] בשפתו, רוֹהִירִית, משמעות שם זה היא: שליט המישורים.[1]
ביוגרפיה
רקע
תֵאוֹדֶן נולד לתֶנְגֵל, יורש העצר של רוֹהָן, ולמוֹרְוֶּן בלוֹסַרְנָך אשר בגוֹנְדוֹר. זמן קצר לאחר שאביו חזר עם משפחתו לרוֹהָן[ב] (כולל תֵאוֹדֶן), סָרוּמָן החל להציק לרוֹהָן. הוא נשא לאישה את אֶלְפְהִילְד, אך היא מתה ביולדה את תֵאוֹדְרֶד. בזמן הספר אחוות הטבעת, תֵאוֹדֶן וסָרוּמָן נלחמו בקרבות על מעברות האַיסֶן ומצב צבאו היה בכי-רע. בקרב השני מת בנו, תֵאוֹדְרֶד.
שני הצריחים
תֵאוֹדֶן מוצג ב"שני הצריחים", הכרך השני של שר הטבעות, כמלך רוֹהָן. בשלב זה תֵאוֹדֶן נחלש עם הגיל, ונשלט במידה רבה על ידי היועץ הראשי שלו גְרִימָה לשון-נחש, שהיה מרגל בחשאי של הקוסם המושחת סָרוּמָן.[4] אחד מכתבי היד האחרונים ב"ציד הטבעת" אומר שללשון-נחש יש "השפעה רבה על המלך", ש"מתלהב מעצתו". בסיפורים שלא נשלמו, משתמע עוד שהכשל בבריאותו של המלך "נגרם או גדל על ידי רעלים עדינים, מנוהלים על ידי גְרִימָה". כשתֵאוֹדֶן ישב חסר אונים, רוֹהָן הייתה מוטרדת מהאורקים ואנשי דוּן, אשר פעלו על פי פקודתו של סָרוּמָן, השולט מאַיסֶנְגַרְד.[4]
כאשר גַנְדָלְף ואָרָגוֹרְן, יחד עם לֵגוֹלָס וגִימְלִי, הופיעו לפניו ב"שני הצריחים", תֵאוֹדֶן דחה תחילה את עצתו של הקוסם להתנגד לסָרוּמָן. עם זאת, כאשר גַנְדָלְף חשף את לשון-נחש, תֵאוֹדֶן חזר להתעשת. הוא שחרר את אחיינו, אֵאוֹמֶר, שהיה בצינוק בגלל שרדף אחרי פלוגת אורקים בניגוד להוראותיו (מרדף שהסתיים בהרג כל פלוגת האורקים) נטל את חרבו הֵרוּגְרִים,[4] ולמרות גילו, הוביל את רוכבי רוֹהָן לניצחון בקרב על מצולת הֶלְם. לאחר מכן הוא ביקר באַיסֶנְגַרְד, ראה שהיא נהרסה על ידי עֵצָנִים מיער פַנְגוֹרְן בהנהגת זְקַנְעֵץ, ובשיחה עם הקוסם סָרוּמָן במגדל אוֹרְתַנְק, ראה את גַנְדָלְף שובר את המטה של סָרוּמָן.
שיבת המלך
לשמע הקול הזה נזדקפה פתאום קומת המלך. שוב לבש גאווה ועוז; הוא התרומם על המשוורות וקרא בקול גדול, אשר איש מביניהם לא שמע מעודו קול צלול כמוהו מפי אדם בן-תמותה:
At that sound the bent shape of [King Théoden] sprang suddenly erect. Tall and proud he seemed again; and rising in his stirrups he cried in a loud voice, more clear than any there had ever heard a mortal man achieve before: 'Arise, arise, Riders of Théoden! Fell deeds awake: fire and slaughter! spear shall be shaken, shield be splintered, a sword-day, a red day, ere the sun rises! Ride now, ride now! Ride to Gondor!'
^Wynne, Hilary (2013) [2006]. "Theoden". In Drout, Michael D. C. (ed.). The J. R. R. Tolkien Encyclopedia (first ed.). Routledge. p. 643. ISBN 978-0-415-96942-0. 'the chief of a :þeod (a nation, people)'... His name as King, Theoden "Ednew," comes from the Old English ed-niowe, 'To recover, renew.'
^Elizabeth Solopova, Languages, Myths and History: An Introduction to the Linguistic and Literary Background of J. R. R. Tolkien's Fiction, New York City: North Landing Books, 2009, עמ' 22, ISBN 978-0-9816607-1-4
