בשנת 1897, בעת לימודיו בברלין, נבחרו זלוציסטי ואשתו לצירים לקונגרס הציוני הראשון שנערך בבזל. אשתו של זלוציסטי, חולדה תומשבסקי,[2] הייתה אחת הנשים היחידות מבין צירי הקונגרס.
בשנת 1912 היה בין יוזמי החלטה שקראה לכל חברי התנועה הציונית ליישם את רעיון העלייה לארץ ישראל באופן אישי, ובשנת 1913 הגיע לביקור בארץ ישראל. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כרופא באיסטנבול, סייע לפליטים יהודיים מארץ ישראל שהגיעו לטורקיה, ופעל אצל השלטונות הטורקים להקל על יהודי ארץ ישראל. בשנת 1921 עלה עם אשתו לארץ ישראל בעלייה השלישית, השתקע בעיר תל אביב ועבד בהּ כרופא. בנוסף, כיהן כחבר מועצת עיריית תל אביב והיה חבר בהנהלת העירייה.
בשנת 1932 היה ממייסדי "התאחדות עולי גרמניה", כיהן כנשיאהּ הראשון עד 1935 לצד הרופא ד"ר ארנסט לוי (באופן רשמי נבחר זלוציסטי בינואר 1933 לנשיא יחיד, אך בפועל הוסיף לוי לעמוד עמו בראש ההתאחדות, ונשא בעיקר הנטל), ושימש עורך ביטאון ההתאחדות "MB-יקינתון".
^Keith H. Pickus, Constructing modern identities: Jewish university students in Germany, 1815-1914, Wayne State University Press, 1999, עמ' 104–110. המחבר מפנה עוד לדיונים בתופעה בספרו של יהודה ריינהרץFatherland or Promised Land. The Dilemma of the German Jew, עמ' 35 ו-93–98. (באנגלית)
^חולדה תומשבסקי/טומשבסקי הייתה גיסתו של ד"ר ארתור בירם (אחות אשתו).
