שתלי סיליקון-ג'ל שיש לו מעטפת סיליקון חיצונית וממולא בג'ל סיליקוני.
שתלים במילוי אחר, (מכילים מילוי שונה כדוגמת שמן סויה או פוליפרופילן) הסוג השלישי והנדיר מבין השתלים.
היסטוריה
שתלים היו בשימוש לפחות משנת 1865 כדי להגדיל שדיים של נשים. מקובל לחשוב כי ההשתלה הראשונה בהיסטוריה אירעה בגרמניה ובה שומן מגידול שפיר נלקח מישבן של אישה והועבר לשדיה. בשנים שלאחר מכן הקהילה הרפואית התנסתה בשתלים מחומרים שונים, בעיקר מפרפין (חומר לבן הדומה לשעווה ומשמש לייצור תכשירים רפואיים).
שנות ה-60: חברת דאו קורנינג האמריקאית הוציאה לשוק את שתל הסיליקון הראשון, שתל נמוך עם מעטפת עבה.
שנות ה-80: שתלים נמוכים חלקים מסיליקון עם מעטפת דקה.
סוף שנות ה-80' תחילת שנות ה-90: ניסיון לייצר שתל סיליקון מחוספס, נמוך עם מעטפת עבה.
סוף 1991: משבר הסיליקון בארצות הברית. דאו קורנינג נתבעה במיליארדים על ידי נשים שנפגעו משתלים שייצרה ופשטה את הרגל. השתלות הסיליקון נאסרו בארצות הברית ובמקומן הושתלו שתלי מי מלח. פורשי החברה הקימו את החברות "מנטור" ו"מגאן".
שנות ה-90: שתלי מי המלח הושתלו בארצות הברית, ואילו שתלי סיליקון-ג'ל הושתלו בשאר העולם. הופיע בשוק הדור הראשון של שתלי הסיליקון הקוהיסיבי, סיליקון צמיגי יותר, שאיפשר לייצר שתלים אנטומיים גבוהים ושתלים בצורות שונות. פותחו שתלים עגולים גבוהים ונטימיים [דרושה הבהרה] טיפתיים.
העשור הראשון של המאה ה-21: היצע רחב של צורות. השתל האנטומי למשל הופיע ב-18 גדלים ובצורות שונות, גבוה, ארוך ועגול. השתלים האנטומיים, שלהם יתרון בשחזורי שד, התגלו כפחות מוצלחים בניתוחי הגדלה, בשל נטייתם להסתובב על צירם. בישראל השתלים העגולים הגבוהים תפסו את מקומם.
סוף העשור הראשון של המאה ה-21: שתלי הסיליקון-ג'ל הותרו לשימוש על ידי ה-FDA בארצות הברית בשנת 2006, מה שהכחיד את תעשיית שתלי מי המלח. נתח השוק של השתלים האנטומיים הצטמצם מאוד, ואת מקומו תפס השתל הבינוני לצד הגבוה. חל שיפור ניכר בעטיפת השתלים שמנע דליפות באמצעות ריבוי שכבות המעטפת.
השתלים הבינוניים הכו את הנמוכים. הפוליאוריתן, שתל מפולימר שהיה בשימוש בעבר, איים על הסיליקון, כיוון שעל פי מחקרים אחוז הדחיות שלו על ידי הגוף מזערית [דרוש מקור].
דליפת סיליקון – מהווה סיבוך נדיר בשימוש בשתלים המודרניים בעלי מעטפת עמידה יותר. ככל שעובר זמן רב יותר מהניתוח, הסיכון להתממשות סיבוך זה עולה. הדליפה לעיתים אינה מורגשת אך עלולה במקרים מסוימים לעוות את מבנה השד או לגרום להתקשות קופסית. ניתן לאבחן מקרים אלה באמצעות שימוש בשיטות הדמיה שונות כגון אולטרא-סאונד, ממוגרפיה ואף MRI. בדרך כלל הפתרון הוא ניתוחי הכולל החלפת השתל ועיצוב השד מחדש[1][2][3].
