שָׂרַי שביט (נולדה ב-30 ביוני1982) היא משוררת וסופרתישראלית, עורכת ספרות, מבקרת ומסאית, ואוצרת פרויקטים בתחומי התרבות. שיריה זכו לפרסים ומענקים בולטים, ביניהם פרסי "שירה על הדרך", קרן עידוד היצירה של אקו"ם, מענק מפעל הפיס לשירה, מענק קרן גולדברג לספרות וקרן רבינוביץ. זוכת פרס הספרות הבינלאומי אדי ויצו אדלינה דלה פרגולה לשנת 2023[1]. פרסמה את ספרי הפרוזה "ברוריה הפקות" (זמורה־ביתן, 2009) ו"הכֹּל זריז" (אחוזת בית, 2012), ואת ספרי השירה "ומה יש עוד" (אחוזת בית, 2014) "כאב מרחקים" (מוסד ביאליק, סדרת כבר לשירה, 2020) ו"כשרון דיבור - סיפור אהבה" (אחוזת בית, 2022)[2].
משנת 2019 עד 2022 ערכה והגישה את תוכנית הספרות והתרבות השבועית, "שוברים שורה" בערוץ הכנסת ובערוץ כאן[3]. שביט עורכת ספרים ותסריטים, אוצרת פסטיבלי תרבות ומרצה לספרות ולכתיבה. משנת 2022 מונתה לעורכת כתב העת מאזניים. משנת 2023 מגישה ועורכת את פודקאסט "הספרנית" העוסק בעולם הספר והספריות[4]. החל מיולי 2024 משמשת עורכת סדרת השירה של "התחנה בית הוצאה לאור" שנוסדה באותה עת.
שירה "אלנבי בלילה" זכה במקום הראשון בפרויקט "שירה על הדרך" של עיריית תל אביב יפו לשנת 2007. בין השנים 2010–2016 ערכה את מדור הספרים של אתר ynet, והקימה את מגזין הספרות השבועי "ספרותקל'ה"[6] שכלל ביקורת ספרות וסיקור של עולם הספרות המקומי והבינלאומי, בקטגוריות פרוזה, שירה, ספרות ילדים וספרי עיון. משנת 2016 עד לשנת 2021 ערכה את מחלקת הפרוזה של הוצאת "מטר", והוציאה לאור למעלה מ-100 כותרים.
שביט אצרה אירועי תרבות רבים ביניהם פסטיבלי ספרות במשכנות שאננים, פסטיבל הספרות של עיריית תל אביב, סדרת ערבי סטורי-טלינג ארצית בעבור קרן רוטשליד קיסריה, ופסטיבלי תרבות במוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, מוזיאון ארץ ישראל בירושלים, מוזיאון בית העיר בתל אביב ועוד.
בשנים 2018–2022 ניהלה בפועל את "פרויקט נערה" בבת ים, שאסף נערות בסיכון וחסרות קורת גג מבתי ספר בעיר, לתוכנית לימודים אינטראקטיביים של ספרות וכתיבה יוצרת במסגרת שעות הלימודים. בכל שנה תוצרי הפרויקט – ששילב בין שירי נערות לשירי משוררות – התכנס לכדי תערוכת חוצות אורבאנית ולתערוכה במוזיאון בת ים לאמנות.
שביט חברה בתוכנית הבינלאומית לספרות על שם זאב ברגר ובתוכנית Culture European Diploma של האיחוד האירופי. השתתפה כיוצרת בפסטיבלי השירה "מטר על מטר" "פסטיבל השירה מטולה" פסטיבל הספרות הבינלאומי במשכנות שאננים, פסטיבל הספרות הבינלאומי בגוודלחרה-מקסיקו ובירידי הספרים הבינלאומיים בדלהי ובפרנקפורט.
מאמרים ומסות פרי עטה התפרסמו בעיתונים Il Manifesto[7],Tablet Magazine[8],Jewish Renaissance[9], הארץ וידיעות אחרונות.
על יצירתה נכתב, בין היתר: "שירתה של שביט היא פרק נוסף בספרות נשים המגבשת לה שפה בעצם קיומה, והמתארת את עולמן דרך ההיעדר. את זאת היא עושה בפיכחון, באומץ ובמבט ישיר וכן"[13], "לא רק האבל והכאב אינם פתורים בשירתה של שרי שביט, אלא גם התשוקה והעונג. והחיבור בניהם נותר מסתורי במיוחד"[14].
לקריאה נוספת
יוסף אורן. "איזה אלוהים את ברוריה?" נוסח מורחב של ביקורתו באתר אימגו נדפס בספרו: השאננות לציון בסיפורת הישראלית (ראשון לציון: יחד, תש"ע 2010), עמ' 139–149 (על "ברוריה הפקות").
יובל אביבי, "בודהה קרישנה פיצה קולה", Time Out תל אביב, גיליון 495, 24 באפריל עד 3 במאי 2012, עמ' 134. (על "הכל זריז")
אסף גולן, "לוקחים את הזמן" מוצ"ש (מצורף ל'מקור ראשון'), גיליון 63, 29 ביוני 2012, עמ' 55. (על "הכל זריז")
