המכללה הוקמה על ידי אילהנדל"ן ויליאם ואן דוזר לורנס (1842–1927). היא הוקמה באחוזתו, ונקראה על שם אשתו שרה בייטס לורנס (1846–1926). המכללה נועדה במקור לנשים בלבד ומטרתה הייתה לחנכן באמנויות ומדעי הרוח. מרכיב מרכזי בתוכנית הלימודים הראשונה של המכללה היה חינוך לפנאי, במסגרתו התלמידות נדרשו להשתלם במשך שמונה שעות שבועיות בתחומים כמו שיחה בצרפתית, דוגמנות, קצרנות, איפור וגינון.[1]
מתכונת הלימודים תוכננה כזו של מערכת ההדרכה של אוניברסיטת אוקספורד (tutoring), הכוללת בנוסף להוראה פרונטלית, מפגשים בין חברי סגל לקבוצות קטנות של סטודנטים. המכללה שומרת על מתכונת זו עד היום.
הרולד טיילור היה נשיא המכללה בשנים 1945–1959, והשפעתו הייתה רבה. הוא אימץ את הפילוסופיה החינוכית של ג'ון דיואי, ושאף לרפורמה בחינוך בארצות הברית.
מכללת שרה לורנס הייתה למוסד המקבל גם סטודנטים ממין זכר בשנת 1968 (אם כי היו סטודנטים יוצאי צבא שהתקבלו לאחר מלחמת העולם השנייה עוד קודם). לפני השינוי הזה התקיימו דיונים בנושא העברת המכללה ומיזוגה עם אוניברסיטת פרינסטון (שלא קיבלה עד אז נשים), אך לבסוף ההנהלה בחרה להשאירו כמוסד עצמאי.[2]
השיעורים בנויים סביב במתכונת של סמינרים קטנים ואינטראקטיביים מאוד ובלימודים פרטיים עם חברי הסגל. הציונים הם הערכות מילוליות.[3]
המכללה מציעה תשע תוכניות לתואר שני. התוכניות מעניקות תואר שני באומנויות (MA), תואר שני באומנויות יפות (MFA) או תואר שני במדעים (MSc) לבוגריה.[4]
הקמפוס
הקמפוס של מכללת שרה לורנס משתרע על כ-160 דונם בגבעה מעל גדות נהר הברונקס. חלק גדול מהקמפוס היה במקור חלק מהאחוזה של מייסד המכללה, ויליאם ואן דוזר לורנס, אם כי המכללה הכפילה את גודלה מאז היווסדה. בשטח המכללה גדלים עצי אלון ואולמוס גדולים. רבים מהבניינים הישנים הם בסגנון האדריכלות של "תחיית טיודור" שהיה פופולרי באזור בראשית המאה העשרים, ורבים מהבניינים החדשים יותר של המכללה מנסים להוות פרשנות מעודכנת לאותו סגנון. הקמפוס מחולק לשני חלקים ייחודיים, "הקמפוס הישן" ו"הקמפוס החדש": הראשון בגבולות אחוזת לורנס לשעבר, השני נרכש זמן מה לאחר שנותיו המוקדמות של המכללה.
