שעורה כלואה, ידועה גם בשם כלזיון (באנגלית: Chalazion), אשר משמעו ביוונית "ברד קטן",[1] היא ציסטה באזור העפעף הנגרמת כתוצאה מסתימה בבלוטת שומן.[2] הכלזיון נמצא בדרך כלל באמצע העפעף, בצבע אדום, ואינו כואב. בדרך כלל הוא גדל בהדרגתיות במהלך מספר שבועות.[3]
כלזיון עשוי להתרחש בעקבות שעורה או נובע משמנים מוקשים אשר חוסמים את הבלוטה.[3] הבלוטה החסומה היא בדרך כלל בלוטת מייבומיאן (באנגלית: meibomian), אך היא יכולה להיות גם בלוטת זייס (באנגלית: Zeis).[4]השעורה והצלוליטיס עשויים להופיע באופן דומה. השעורה, עם זאת, בדרך כלל פתאומית יותר בהופעתה, כואבת, ומתרחשת בקצה העפעף. גם צלוליטיס בדרך כלל כואב.[3]
הטיפול מתחיל בדרך כלל בקומפרסים חמים. במקרה והוא לא יהיה יעיל, ניתן לנסות הזרקת סטרואידים לתוך הנגע. במקרה והוא גדול, ייתכן שיהיה מומלץ לחתוך ולנקז.[3] אף על פי שהמחלה נפוצה, שכיחותה המדויקת של התופעה אינה ידועה.[5]
שעורה כלואה גדולה. 20 דקות לאחר כריתה. כלזיון דו-צדדי זה הוסר באמצעות שני חתכים נפרדים. בנוסף, ישנם סימנים של דלקת כרונית (בלפריטיס) גלויים לאורך העפעף התחתון.
אנטיביוטיקה אקטואלית - טיפות עיניים או משחה - (למשל, כלורמפניקול או חומצת פוסיד) משמשת לעיתים כטיפול ראשוני לדלקת חריפה, אך אחרת היא בעלת ערך קטן בטיפול בכלזיון. הכלזיון לעיתים קרובות נעלם ללא טיפול נוסף תוך כמה חודשים, וכמעט הכל ייספג שוב תוך שנתיים.[6] מרפא שעשוי להקל באמצעות הנחת תחבושת חמה על העין הפגועה במשך כ־15 דקות, 4 פעמים ביום. זה בעצם מנקז ומרפא על ידי ריכוך השמן המוקשה אשר חוסם את התעלה.[7]
אם הכלזיון ממשיך לגדול או שאינו מתייצב תוך כמה חודשים, הטיפול האפשרי הוא הזרקת סטרואידים לנגעים הקטנים, וניתוח הסרה - בהרדמה מקומית - לנגעים הגדולים.[8][9] בדרך כלל התהליך נעשה מתחת לעפעף על מנת למנוע צלקת על העור. אך אם הכלזיון ממוקם ישירות מתחת לרקמות החיצוניות של העפעף, מומלץ לכרות מלמעלה, כדי למנוע נזק מיותר בעפעף עצמו. ההאפידרמיס של העפעף בדרך כלל מתוקן היטב, מבלי להשאיר שום צלקת גלויה.[10] תהליך הכריתה משתנה בהתאם למרקם הכלזיון: בעוד שניתן להסיר חומר נוזלי בקלות בחדירה מינימלית, על ידי ניקוב הכלזיון והפעלת לחץ על הרקמה שמסביב, חומר מוקשה בדרך כלל מחייב חתך גדול יותר, אשר יכול להיות מגורד. כל חומר שרידי צריך לעבור מטבוליזם בתהליך הריפוי שלאחר מכן, אשר מתבצע בדרך כלל בעזרת מכשיר רגיל של חום יבש. כריתה של כלזיון גדול עלולה לגרום לשטף דם גלוי סביב העפעף, אשר יפוג תוך שלושה או ארבעה ימים, ואילו הנפיחות יכולה להימשך זמן רב יותר. כריתת הכלזיון מתבצעת במרפאת חוץ, ובדרך כלל אינה נמשכת יותר מחמש עשרה דקות. עם זאת, בשל סיכונים של זיהום ושל נזק חמור לעפעף, הליך זה צריך להתבצע על ידי רופא מקצועי בלבד.
כלזיון עלול לחזור על עצמו, ואז בדרך כלל מתבצעת ביופסיה כדי לשלול אפשרות של גידול.
ניתוח
ליפוגראנומטוס קלאסי מגיב רק עם כלזיון מפותח.
ניתוח כלזיון מתבצע בדרך כלל על ידי רופא עיניים. סוג זה של ניתוח הוא הליך פשוט שמתבצע בדרך כלל תוך יום אחד, והאדם אינו צריך להישאר בבית החולים להמשך טיפול רפואי.
ניתוח להסרת כלזיון מבוצע בהרדמה מקומית או כללית. לרוב, הניתוח בהרדמה כללית נעשה בניתוח ילדים כדי לוודא שהם נשארים יציבים כדי למנוע פגיעה בעין. משתמשים בהרדמה מקומית בניתוח מבוגרים, והיא מתבצעת באמצעות זריקה קטנה לתוך העפעף. ניתן למזער את חוסר הנוחות הנובע מהזריקה בעזרת קרם הרדמה, אשר מורחים אותו באופן מקומי.
ניתן להסיר את הכלזיון בשתי דרכים, בהתאם לגודל של הציסטה. את הכלזיון הקטן יחסית מסירים באמצעות חתך קטן בחלק האחורי של העפעף.[11] המנתח או המנתחת מרימים את העפעף ובכך הם יכולים לגשת לחלק האחורי של פני השטח שלו ולעשות חתך של כ־3 מ"מ בחלק העליון של הכלזיון. לאחר מכן הגוש מוסר, ומפעילים לחץ במשך כמה דקות כדי לעצור את הנטיפה שעלולה להתרחש כתוצאה מהתהליך.[12] ניתוח של כלזיון קטן אינו מחייב תפרים, מפני שהחתך נמצא בחלק האחורי של העפעף ולכן לא ניתן לראות אותו, והתוצאה הקוסמטית מעולה.
הכלזיון הגדול מוסר באמצעות חתך על פני העפעף. הכלזיון הגדול יותר דוחף בדרך כלל את העור של העפעף, ולכן הרופאים מעדיפים להוציא אותו בדרך זו. בדרך כלל, החתך אינו גדול יותר מ-3 מ"מ והוא נעשה בחלק העליון של הכלזיון. הגוש מוסר ואז מפעילים לחץ על החתך כדי למנוע נטיפת דם. סוג ניתוח זה צריכים לסגור עם תפרים עדינים מאוד. הם בקושי נראים לעין ובדרך כלל הם יוסרו תוך שבוע לאחר הניתוח שבוצע. אף על פי שהכלזיון הוא לעיתים רחוקות מסוכן, מקובל לשלוח את הכלזיון או חלק ממנו למעבדה לבצע סינון לסרטן.[6]
כאשר שוקלים ניתוח כלזיון, חולים הנוטלים אספירין או כל תרופה אחרת לדילול דם, מומלץ להפסיק לנטול אותם שבוע לפני ההליך מפני שהם עשויים להוביל לדימום בלתי נשלט. ישנם מספר בדיקות הנעשות לפני הניתוח על מנת לוודא שהחולה במצב טוב לעבור את הניתוח.
במקרים נדירים, המטופלים נשארים לשמירת לילה בבית החולים לאחר ניתוח הכלזיון. זה כולל מקרים שבהם אירעו סיבוכים בניתוח, והמטופל צריך להיות תחת פיקוח הדוק. עם זאת, ברוב המקרים, המטופלים יכולים לחזור הביתה אחרי שהניתוח מסתיים.
תהליך ההחלמה הוא קל ודי מהר. רוב המטופלים חווים אי נוחות קטנה מאוד בעין, אשר ניתן לשלוט בה בקלות על ידי נטילת תרופות לשיכוך כאבים. בכל מקרה, ממליצים למטופלים להימנע מכניסת מים לתוך העיניים במשך 10 ימים לאחר הניתוח. הם יכולים לשטוף, לרחוץ, או להתקלח, אבל הם חייבים להיות זהירים על מנת לשמור על האזור נקי ויבש. איפור ניתן לשים אחרי חודש לפחות לאחר הניתוח. ממליצים לחולים לא לשים עדשות מגע בעין המפגועה לפחות שמונה שבועות על מנת למנוע זיהומים וסיבוכים פוטנציאליים.
בדרך כלל, המטופלים מקבלים טיפות עיניים כדי למנוע זיהום ונפיחות בעיניים, ותרופות משככי כאבים כדי לעזור להם להתמודד עם כאבים ואי נוחות באזור העפעף והעין. אחד יכול להשתמש פרצטמול (אצטאמינופן) במקום אספירין כדי לשלוט בכאב. כמו כן, לאחר הניתוח, משתמשים במרפד ומגן פלסטיק על מנת להפעיל לחץ על העין כדי למנוע דליפת דם לאחר הניתוח; ניתן להסיר אותו 6 עד 8 שעות לאחר הניתוח.
אנשים שעוברים ניתוח כלזיון מתבקשים בדרך כלל לבקר את מנתח העין למעקב אחרי שלושה עד ארבעה שבועות לאחר השלמת הניתוח. הם יכולים לנהוג יום אחרי הניתוח והם יכולים לחזור לעבודה תוך יום אחד או יומיים.
ניתוח כלזיון הוא הליך בטוח וסיבוכים מתרחשים לעיתים רחוקות מאוד. כמו כן, סיבוכים חמורים הדורשים ניתוח נוסף הם גם מאוד נדירים. הסיבוכים הפוטנציאליים הם זיהום, דימום, או חזרת הופעת הכלזיון.
סיבוכים
כלזיון גדול יכול לגרום לאסטיגמציה בשל לחץ על הקרנית.
החולים שמבצעים ניתוח לייזר בעיניים אשר כרוך בעיצוב הקרנית על ידי שריפת חלקים ממנה והיחלשות המבנה שלה, עלולה להיות להם נטייה לעיוות צורת הקרנית בשל כלזיון קטן.
סיבוכים כולל היפופיגמנטציה (אנ') עלולים להתרחש עם הזרקת סטרואידים.
חזרת הכלזיון באותו אזור עשוי לפעמים להיות תסמין לקרצינומה של תאי חלב, אם כי רק לעיתים נדירות.
לפעמים, כמוצא אחרון, הניתוח מבוצע. העפעף מוזרק עם הרדמה מקומית, שמים על העפעף מלחציים, ולאחר מכן העפעף מתהפך. מבצעים חתך בחלק הפנימי של העפעף, והכלזיון מנוקז ומגורד עם מגרד (אנ'). הצלקת בחלק העליון של העפעף יכולה לגרום לאי נוחות אצל חלק מהחולים אשר מרגישים את הצלקת כשממצמצים. כאשר ניתוחים הם פולשניים, ומזיקים לרקמות בריאות (למשל, משאיר מאחוריהם צלקת ברקמה או אפילו גורמים לבלפריטיס), בהינתן אפשרויות אחרות, טיפול פחות פולשני הוא תמיד מועדף. באופן דומה, הכלזיון עלול לחזור על עצמו כאשר לעין יש נטייה לכך, והתערבות כירורגית כל פעם אינה אפשרית. לכן הניתוח צריך להיחשב רק כמוצא אחרון, ולהיות מבוצע כמה שפחות כ־5% מכל חולי הכלזיון.
חסימת בלוטות מייבומיאן עשוי להיות מטופל גם עם מגבות חמות, אשר מרככות את השמנים שעל הבלוטה.
^ 1234Carlisle, RT; Digiovanni, J (15 ביולי 2015). "Differential Diagnosis of the Swollen Red Eyelid". American family physician. 92 (2): 106–12. PMID26176369. {{cite journal}}: (עזרה)
.jpg)
_02.jpg)
