שנה אפלטונית או השנה הגדולה היא מחזור בו נקיפת ציר כדור הארץ משלימה הקפה אחת. תקופת הזמן החולפת במחזור כזה היא 25,800 שנה בקירוב. קצב הנקיפה כיום הוא בשיעור של כ-0.01396 מעלות בשנה או לחלופין, כמעלה אחת כל 71.5 שנה בקירוב. בעקבות נקיפת ציר כדור הארץ, במהלך השנה האפלטונית משתנה מיקום הכוכבים בשמיים כפי שהם נצפים מכדור הארץ ובתום מחזור אחד של נקיפה חוזרים הכוכבים למיקומם בשמיים כפי שהיו בתחילתו. מסיבה זו פולאריס, הידוע יותר בכינויו "כוכב הצפון", מורה על צפון כדור הארץ רק בחלק מן השנה הגדולה בעוד שבשאר השנה, יהיו אלו כוכבים אחרים שיצביעו לכוון הצפון. האסטרונום הראשון שהתייחס לתופעה ותיעד אותה היה היווני היפרכוס מנייסיה בשנת 130 לפנה"ס[1]. אולם את שמה קיבלה מעבודתו של אפלטון שכינה אותה "השנה המושלמת" או "השלמה" משום שסבר שהשלמתה מעידה על חזרה של גרמי השמיים לעמדתם המקורית[2].
הערות שוליים
- ^ Precession, pwg.gsfc.nasa.gov
- ^ Cheikh Anta Diop, "Civilization or Barbarism" (Lawrence Hill Books, 1991), p.345
