שמעיה דִמָאיוֹ (בסרבית: Шемаја Демајо; 27 באוקטובר 1877, בלגרד, נסיכות סרביה – 24 ביולי 1932, בלגרד, ממלכת יוגוסלביה) היה איש ציבור יהודי, משפטן ופוליטיקאי סרבי-יוגוסלבי, חבר הפרלמנט היוגוסלבי ונשיא הקהילה היהודית-ספרדית של בלגרד.
קורות חיים
נולד בשכונת יאלייה בבלגרד למשה ולז'מילה. למד משפטים באוניברסיטת בלגרד ויצא לשנתיים התמחות בווינה. עם שובו פתח משרד עורכי דין עצמאי בבלגרד. ב-1910 נבחר לוועד הקהילה היהודית-ספרדית של בלגרד. ב-1911 נמנה עם מייסדי סניף ארגון בני ברית בבלגרד. במהלך מלחמת הבלקן הראשונה לחם כחייל בצבא הסרבי באזור קומאנובו. בהמשך, במהלך מלחמת הבלקן השנייה הוסמך לקצונה, לחם באזור מקדוניה ועוטר במספר עיטורים מטעם הצבא הסרבי על אומץ ליבו. סיים את המלחמה בדרגת קפטן. לאחר מלחמות הבלקן, נכנס לחיים הפוליטיים והצטרף למפלגת העם הרדיקלית(אנ'). בפרוץ מלחמת העולם הראשונה שהה בווינה בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית יריבתה של ממלכת סרביה, נעצר והושם במחנה הסגר.
לאחר המלחמה כיהן כמזכיר סניף בלגרד של מפלגת העם הרדיקאלית וכן כסגן יושב ראש מועצת עיריית בלגרד. נמנה עם מקימי "איגוד הקהילות היהודיות של יוגוסלביה". ב-1923 מונה לסגן ראש עיריית בלגרד. ב-1927 נבחר לפרלמנט היוגוסלבי והיה לחבר הפרלמנט היהודי הראשון ביוגוסלביה. ב-1930 נבחר לנשיא הקהילה הספרדית בבלגרד. נמנה עם חוג נאמניו הקרובים של אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה. כיהן גם כיושב ראש מועצת הנאמנים של הבנק למסחר ולתעשייה בבלגרד. בשלהי 1931 חלה במחלה קשה ויצא לטיפול רפואי בווינה. דמאיו הוזמן על ידי השלטונות היוגוסלביים לבלגרד כדי שיתמודד שוב בבחירות לפרלמנט, אך הוא דחה את הבקשה בשל מצבו הרפואי. נפטר בבלגרד ב-1932 והוא בן 54 שנים.[1][2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg){kind=small}
