הנוף של השמורה צחיח, עם דיונות חול רחבות בגובה של כ-15–20 מטרים ואורך של 8–10 קילומטרים באזורים רבים, שטחים נרחבים של דיונות חול ושקעים דמויי עמקים. גובה ממוצע 185–200 מטרים מעל גובה פני הים.[2]חמד שחור (אנ'), נדיר ברוב חלקי מרכז אסיה מכסה כ-4.5% משטח השמורה. לקרקעות יש תת-קרקע חולית, אך בתוך השמורה צומחים "21 מיני עצים, 104 מיני עשבים, 8 מיני פטריות, מין אחד של אזוב, 68 מיני אצות קרקע ו-197 מיני פטריות".[2]
היסטוריה
התחנה המדעית של מדבר החול רפטק אורגנה ב-1912 בהחלטת החברה הגאוגרפית הרוסית, והשמורה הוקמה ב-1928 על בסיס התחנה המדעית. במהלך התקופה הסובייטית השמורה הייתה שייכת למכון המדבריות של האקדמיה למדעים של הרפובליקה הסובייטית של טורקמניסטן. רשימת הפרסומים המדעיים הנוגעים לתחנת מדבר החול רפטק ושמורת הביוספרה מאז 1982 עד 1991 כוללת כ-250 מאמרים (30% על מבנה נוף וגאוגרפיה, 20% על בוטניקה ו-50% על זואולוגיה).
המכון למדבריות, צמחייה ובעלי חיים של האקדמיה למדעים של טורקמניסטן הוקם בשנת 1962 כדי ללמוד על דרכים לטייב אדמות מדבריות לשימוש כלכלי בשמורה.[3] במקום קיים מוזיאון.[4]
מצב הגנה
שמורת הביוספרה המדינתית רפטק היא חלק מאזור עופות חשוב (אנ') (IBA) ומאז 1979 נמצאת בפיקוח של אונסק"ו, אך "האתר נמצא בניהולו של המשרד להגנת הטבע של טורקמניסטן".[2] השמורה "תומכת במכלול השלם ביותר של מיני עופות האופייניים למדבר החול של הקאראקום" ו"יש בה אוכלוסייה חשובה של צבי הזפק (Gazella subgutturosa) אשר רשום כפגיע (VU) ברשימה האדומה של IUCN".[2]
אקלים
שמורת הביוספרה המדינתית רפטק היא בעלת אקלים מדברי (סיווג האקלים BWk בשיטת קפן), עם חורפים קרירים וקיץ חם מאוד. כמות המשקעים היא בדרך כלל מועטה ולא קבועה, והם יורדים בעיקר בחודשי החורף והסתיו. ב-28 ביולי 1983, נמדדה בשמורת הביוספירה המדינתית רפטק טמפרטורה של 50.1 מעלות צלזיוס, שהיא הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם בטורקמניסטן ובברית המועצות לשעבר, וגבוהה מהטמפרטורות הגבוהות שנרשמו אי פעם באירופה או באמריקה הדרומית.[5][6]
