בעקבות ההסכמים, זכו שלוש ישויות מדיניות – שוודיה, ארצות השפלה וצרפת – למעמד של מעצמות מן הדרג הראשון. עם זאת, מעמדה של שוודיה כמעצמה לא ארך זמן רב.
עבור חוקרי מדע המדינה, מסמלים הסכמי וסטפאליה אבן דרך משמעותית בהתפתחות המדינה הריבונית, זאת משום שבהסכמים, לראשונה בהיסטוריה, אושרה זכותה של כל מדינה לקבוע את צביונה הדתי. כמו כן, אושר השוויון הפורמלי בין המדינות השונות, וכך בוטלה הנאמנות הווסאלית של המדינות החלשות למדינה החזקה על פי שיטת הפאודליזם. מכאן, להסכמים מיוחסת השפעה על היווצרות המערכת המודרנית של מדינות הלאום ועל התפתחות הלאומיות באירופה.
עיקרי שלום וסטפאליה
שלום פראג, שאישר מחדש את שלום אאוגסבורג, נכלל בהסכמי וסטפאליה, אף שהתאריכים המתירים החזקה קבועה בנכסים קתוליים-לשעבר או פרוטסטנטים-לשעבר שונו בווסטפאליה (1624–1627, במקום 1552–1627), שינוי שהטיב עם הפרוטסטנטים. כמו כן, הקלוויניסטים זכו להכרה בינלאומית.
הולנד (ארצות השפלה הפרוטסטנטיות) זכתה להכרה כמדינה עצמאית (לפני התקוממותה במאה ה-16, הייתה בחסות הכתר הספרדי ואגב כך תחת שלטון בית הבסבורג).
הנסיכויות הגרמניות (כ-360 במספר) הורשו לנהל מדיניות חוץ עצמאית, אולם נאסר עליהן לנהל מלחמה נגד קיסר האימפריה הרומית הקדושה. האימפריה כולה הורשתה לנהל מלחמות ולחתום הסכמים בינלאומיים כמדינה עצמאית.
נאסרה מפורשות בחירת קיסרה הבא של האימפריה הרומית הקדושה לפני מותו של הקיסר השולט בפועל.
את חלק הארי של הסכמי מינסטר ניתן לייחס לפועלו של הקרדינל מזראן, יורשו של הקרדינל רישלייה כשר הראשי בממלכת צרפת ומנהיגה בפועל באותה תקופה. צרפת יצאה מהמלחמה כשמעמדה טוב מזה של כל מעצמה אירופית אחרת, וככזו יכלה להכתיב חלק ניכר מתוכנה.
השפעת שלום וסטפאליה
יש הגורסים כי שלום וסטפאליה היה ביסוד כינונה של הדיפלומטיה המודרנית, שכן ההסכמים יצרו במידה רבה את המערכת המודרנית של מדינות הלאום. להסכמים הייתה גם השפעה מכרעת על התפתחות הלאומיות באירופה. ואמנם, המלחמות שפרצו לאחר שלום וסטפאליה לא נסבו סביב חיכוכים דתיים, כי אם מדיניים ולאומיים. הדבר איפשר למעצמות קתוליות ופרוטסטנטיות לכרות בריתות זו עם זו, במה שיצר שינויים מהותיים בדפוסי חלוקת העוצמה במערכת הבינלאומית.
תוצאה חשובה נוספת של שלום וסטפאליה הייתה ביטול התפיסה לפיה האימפריה הרומית הקדושה ניצבת כאדוניתו החילונית של העולם הנוצרי כולו. מההסכמים עולה, כי מדינת הלאום הריבונית תהיה בבחינת הסמכות השלטונית הבכירה ביותר, שאיננה כפופה לאף גורם זר.
תפיסות מודרניות
בדיון שנערך בשנת 1998 בדבר הרלוונטיות הפוליטית של שלום וסטפאליה אמר חאבייר סולאנה, אז המזכיר הכללי של נאט"ו, כי "ערכי האנושיות והדמוקרטיה [היו] בלתי-רלוונטיים בסדר הווסטפלי המקורי", והוסיף כי "המערכת הווסטפלית הייתה מוגבלת. עקרון הריבונות שעליו נשענה יצר בסיס ליריבות, ולא לקהילת מדינות; לבידוד, ולא לאינטגרציה."[1]
בשנת 2001 שר החוץ הגרמני, יושקה פישר, התייחס לשלום וסטפאליה בנאומו באוניברסיטת הומבולדט בטענו כי המערכת הפוליטית האירופית שכוננו הסכמי וסטפאליה שוב איננה רלוונטית: "התפיסה שביסודה של אירופה אחרי 1945 עמדה ועודנה עומדת בסימן דחייה של עקרון מאזן הכוחות האירופי ושל השאיפות ההגמוניות של מדינות בודדות שהופיעו לאחר שלום וסטפאליה ב-1648; דחייה שהתבטאה בהידוק האינטרסים החיוניים של מדינות אירופה ובהעברת הזכויות הריבונות של מדינת הלאום למוסדות אירופיים על-לאומיים."
לאחר פיגועי הטרור במדריד ב-11 במרץ2004, רשת הטרוראל-קאעידה הכריזה כי "המערכת הבינלאומית שכונן המערב מאז הסכמי וסטפאליה עתידה להתמוטט; ומערכת בינלאומית חדשה תקום תחת הנהגתה של המדינה האסלאמית האדירה."[2]
בנוסף, יש הטוענים כי תהליך הגלובליזציה עומד בסימן התפתחות של המערכת הבינלאומית מעבר לעקרון המדינה הווסטפלית הריבונית.
.jpg)
