שיעור הנטישה או שיעור היציאה מעמוד כניסה (באנגלית: Bounce Rate) הוא מונח מעולם השיווק באינטרנט, המשמש לניתוח תנועת גולשים.
הגדרה וחישוב
שיעור נטישה הוא יחס המרה המודד את אחוז האנשים שמגיעים לאתר אינטרנט ועוזבים אותו מבלי לבקר בדף אחר באותו אתר[1]. אותם גולשים נכנסו לעמוד מסוים באתר (דף נחיתה) ולאחר מכן במקום להיכנס לעמודים נוספים באתר, עזבו את האתר. שיעור הנטישה מחושב על ידי ספירת מספר הביקורים בעמוד יחיד לחלק לסך הכל הביקורים באתר, ומיוצג כאחוז מסוים מסך כל הביקורים באתר.
שיעור הנטישה הוא מדד ל"דביקות". החשיבה מאחורי המושג היא שאתר אינטרנט יעיל העונה על צורך מסוים או מעניק תועלות לגולשים המגיעים אליו, יגרום למבקרים בו להגיע גם לדפים נוספים באותו אתר ולהמשיך לגלוש בו. גלישה באתר כזה מעודדת את המבקרים בו להישאר באתר.
שיעור זה אמור לספק מידע כמו: האם האתר מושך אליו את קהל הגולשים הנכון' האם הוא עומד בציפיות הגולשים שהגיעו אליו ועוד.
שיעור נטישה (%) = גולשים שמגיעים לעמוד יחיד (#) ÷ סך הביקורים (#) באתר.
מטרת המדד
מטרת חישוב שיעור הנטישה היא לספק מידע האם לאתר מגיע הקהל הנכון[1]. ניתן להשתמש בשיעורי נטישה כדי לקבוע את היעילות או את הביצועים של דף הנחיתה ליצירת עניין בגולשים המגיעים אליו. המשמעות של עמוד נחיתה עם שיעור נטישה נמוך היא שעמוד זה גורם למבקרים בו לצפות גם בדפים נוספים באתר ולהמשיך לגלוש בו.
שיעורי נטישה גבוהים בדרך כלל מצביעים על כך שהאתר לא עושה עבודה טובה מספיק ולא מצליח לגרום לגולשים שכבר הגיעו אליו להישאר ולהמשיך לגלוש בו. המשמעות היא שאותם גולשים שהגיעו לאתר צופים בדפים בודדים בלבד מבלי להסתכל על עמודים נוספים באותו אתר ומבלי לבצע פעולה כלשהי באתר במהלך פרק זמן מוגדר.
הפרשנות של מדד שיעור הנטישה אמורה להיות רלוונטית למטרות העסקיות ולהגדרות ההמרה של אתר, מכיוון ששיעור נטישה גבוה אינו תמיד סימן לביצועים גרועים. יש מקרים בהם שיעורי הנטישה לא משמעותיים לקביעת הצלחת ההמרות של האתר. למשל, באתרים בהם ניתן להשיג מטרה כלשהי מבלי צורך לבקר בדפים נוספים מעבר לאותו דף (אתרים המשתפים ידע ספציפי בנושא כלשהו כמו ערך מילוני, מתכון ועוד). לעומת זאת, ניתן לפרש את שיעור הנטישה של אתר מסוג מסחר אלקטרוני בקורלציה עם יחס המרת הרכישה, בתנאי ששיעורי הנטישה מחושבים לפי המקרים בהם נמדדים ביקורים באתר במהלכם לא בוצעה אף רכישה. בדרך כלל, שיעור הנטישה באתרי מסחר אלקטרוני הוא בטווח שבין 20% ל 45% [2], כאשר באתרים המובילים בתחום שיעור הנטישה הוא בערך 36% [3] .
חישוב שיעור נטישה
נטישה מתרחשת כאשר מבקר באתר מגיע לעמוד אחד בלבד, כלומר הוא עוזב את האתר מבלי לבקר בדפים אחרים בפרק זמן שהוגדר מראש. אין תקן מינימום או זמן מקסימלי בתעשייה שבמהלכו על המבקר לעזוב את האתר כדי שהפעולה תהיה מוגדרת כנטישה.
- R b = שיעור נטישה
- T v = מספר המבקרים הכולל שצפו בעמוד אחד בלבד
- T e = סה"כ כניסות לדף
נטישה של מבקר יכולה להתבצע על ידי:
- לחיצה על קישור לדף באתר אחר (חיצוני)
- סגירת חלון או לשונית פתוחים
- הקלדת כתובת URL חדשה
- לחיצה על כפתור "חזרה" כדי לצאת מהאתר
- סיום זמן שהוגדר ללא פעולה כלשהי
ישנם שני יוצאים מהכלל:
- אתר אינטרנט המכיל עמוד יחיד
- כאשר למוצר יש ערך לא מקוון גבוה, מה שגורם לשיכנוע גולשים להגיע לדף אינטרנט אחד בלבד בו הם יקבלו את המידע שהם צריכים, ומיד לאחר מכן יעזבו את האתר.
משך הזמן הנהוג לשהייה ללא פעולה כלשהי באתר הוא בדרך כלל 30 דקות[4]. נטישה נרשמת במקרים בהם מבקר נמצא בדף, אינו עובר לעמוד אחר ומשאיר את הדפדפן שלו במצב פעיל יותר מחצי שעה. אם המבקר ימשיך לגלוש באותו אתר בעמודים אחרים לאחר פרק זמן זה, מדובר בעצם בפעולה חדשה.
שיעור הנטישה לעמוד ספציפי הוא מספר המבקרים שנכנסים לאתר בעמוד מסוים ועוזבים בתוך פרק הזמן הקצוב שנקבע מבלי לצפות בעמוד אחר, חלקי המספר הכולל של מבקרים שנכנסו לאתר באותו עמוד. לעומת זאת, שיעור הנטישה הכולל לאתר אינטרנט הוא מספר הגולשים באתר המבקרים רק בדף בודד של האתר בכל מפגש, חלקי המספר הכולל של ביקורים באתר.
משמעות המדד
בעוד ששיעור נטישה יכול להוות מדד שימושי לאתרים עם המרות מוגדרות היטב הדורשות מספר צפיות בדפים, עבור אתרים שבהם סביר שמבקרים ימצאו את מבוקשם בדף הכניסה, שיעור נטישה הוא מדד פחות משמעותי. סוג זה של התנהגות נפוץ בפורטלים באינטרנט ובאתרי תוכן עם הפניות. לדוגמה, מבקר המחפש הגדרה של מילה מסוימת עשוי להיכנס לאתר מילוני ישירות לדף ההגדרה של אותה מילה. באופן דומה, מבקר שרוצה לקרוא על סיפור חדשותי ספציפי עשוי להיכנס לאתר חדשות ישירות למאמר הנוגע לאותו סיפור חדשותי. באתרים כאלו למשל שיעורי הנטישה יכולים להגיע אף למעל 80% (ובכך להגדיל את הממוצע באתר), אולם הם עדיין עשויים להיחשב מוצלחים.
ראו גם
הערות שוליים
