שיטת פרבר (באנגלית: The Ferber Method), המכונה לעיתים שיטת 5 הדקות, היא אחת מתוך שורת מתודות לאימון שינה עבור תינוקות המבוססות על "דיכוי", או "כיבוי", ההתנגדות לשינה (extinction). השיטה פותחה על ידי ריצ'רד פרבר בשנת 1985 ופורסמה בספרו "Solve your child's sleep problems"[1][2].
תיאור השיטה
המשותף לשיטות הדיכוי (המכונות גם לעיתים כיבוי) איתן נמנית שיטת פרבר הוא העיקרון על פיו התינוק מושאר במיטתו לבד וללא נוכחות הורית, על מנת שילמד להרגיע את עצמו ולהרדם בכוחות עצמו. על פי שיטתו של פרבר, אשר כונתה בפיו דיכוי הדרגתי (graduated extinction), ההתעלמות מהבכי של התינוק אינה מוחלטת. על פי פרבר יש להיכנס ולהרגיע את התינוק במרווחי המתנה הולכים וגדלים מלילה ללילה, החל מהמתנה של מספר דקות בלילה הראשון ועד פרקי זמן ארוכים מאד, אם יש צורך בכך, בלילות הבאים, גם אם התינוק משמיע אותות מצוקה[3][4]. לפי פרבר, צורת אימון שינה זו מיועדת לילדים מגיל 6 חודשים.
מאוחר יותר, ובעיקר בעקבות מחקרי ביקורת, טען פרבר שהשיטה אשר פיתח אינה מיועדת לכל ילד, ומטרתה העיקרית היא עזרה להורים המעוניינים בפתרון מהיר לבעיות ההרדמות של ילדיהם[3].
פעמים רבות נוטים לבלבל את הדיכוי ההדרגתי של פרבר עם הדיכוי המלא (full extinction), שיטת אימון הידועה בשם "Cry it out"[1]. בשיטת הדיכוי המלא נמנעים לחלוטין מכניסה לחדר הילדים במשך כל זמן ההרדמות החל מהלילה הראשון, גם אם הילד בוכה או צועק בקול רם במשך זמן רב, ואף נמנעים ממתן מענה גם אם התינוק מתעורר במהלך הלילה (אלא אם ישנן עדיין האכלות לילה). צורה קיצונית זו של שיטת הדיכוי פותחה על ידי מארק וייסבלות' (Marc Weissbluth) שנתיים לאחר פרסומו של פרבר[5][6].
ביקורת
שיטת פרבר וכן שיטת הדיכוי המלא ספגו ביקורות רבות[7][8], והן נחשבות לעיתים למיושנת, ובעיני אנשי מקצוע רבים אף נחשבות לאכזריות ולא ראויות. ספציפית, נטען כי השארת התינוק ללא מענה מסתיימת אמנם בהרדמות בסופו של דבר, אך זה לא קורה בעקבות למידה של התינוק להרגע ולהרדם בכוחות עצמו אלא בעקבות חוסר אונים נרכש[9]. ראוי לצין שישנו עדיין דיון ער וחוסר הסכמה נרחב בסוגיה זו[10]. ממצא מחקרי רלוונטי נוסף מצביע על ירידה בסנכרון בהורמוני לחץ בין האם לתינוק בעקבות סוג זה של אימון שינה[8][11].
לבסוף, נטען שהגישה הביהביוריסטית, אשר שורשיה נמצאים בניסויים בבעלי חיים, הושאלה לתחום ההורות ואימוני השינה בצורה של שיטות דיכוי ההתנגדות לשינה, דבר שנעשה ללא הצדקה קלינית וללא מחקרי רקע מתאימים[3].
כיום קיימות שיטות מודרניות חלופיות רבות להרדמות בגיל הרך.
