שיטת ברגר היא דרך להתרת שוויון נקודות על מנת לקבוע את דירוג הזוכים בתחרות שחמט. השיטה נקראת על שם יוהאן ברגר. מחוץ לישראל, במקומות מסוימים, השיטה נקראת גם על שם ויליאם זוננבורן, "זוננבורן-ברגר". נמצא גם השם הנדיר "ציון נוישטטל", על שמו של הרמן נוישטטל. מקרה מפושט של השיטה הוצע על ידי אוסקר גלבפוס בשנת 1873 בעקבות תוצאות תחרות וינה.
אופן החישוב
ציון הברגר (או בקיצור "הברגר") מחושב על ידי סיכום התוצאות של השחקנים נגדם זכה השחקן בתוספת מחצית הנקודות של השחקנים שעמם סיים בתיקו.
שנת 1936– תחרות בנוטינגהאם
בדוגמה המופיעה לעיל זכו חוזה ראול קפבלנקה ומיכאל בוטביניק בתחרות בתוצאה של 10 נקודות מ-14 אפשריות. ההכרעה לגבי הזוכה בתחרות נקבעה על פי איכות הנקודות. הברגר של קפבלנקה הוא 62.25 ואילו זה של בוטביניק הוא 61.5, ולכן קפבלנקה זכה במקום הראשון.
במקרה שלשני השחקנים ברגר זהה, נעשה שימוש בדרך אחרת להתרת שוויון נקודות. שיטות מקובלות הן בוכהולץ, מרידיאן, או בחינת התוצאה בין שני השחקנים; אם אחד מהם זכה במשחקו נגד השני, הראשון יוכרז כזוכה. דרך נוספת היא בחירה בשחקן שלו יותר ניצחונות.
ישנן תחרויות בהן לא נעשה שימוש בשיטת ברגר: תחרות לינרס, למשל, מעודדת שחקנים לנצח ולא להתפשר על תוצאת תיקו ונותנת עדיפות לשחקן עם יותר ניצחונות. גישה אחרת היא חלוקת המקום (והפרסים הכספיים שלצידו) בין השחקנים שצברו אותו מספר של נקודות. באליפויות לאומיות או אירועים שמהווים תחרות קדם לתחרות אחרת, ייתכן דו-קרב בין הזוכים באותו מספר נקודות כדי לקבוע מי יזכה בתואר האלוף או מי יתקדם לתחרות הבאה. הדו-קרב יכול שיהיה במתכונת משחקי בזק או משחקים רגילים.
