שטח הפקר הוא כינוי לשטח אדמה שאין עליו שליטה בפועל, בדרך כלל עקב היותו נושא מחלוקת בין שני צדדים לוחמים. הביטוי משמש בדרך כלל לתיאור שטח שבין שתי חזיתות של כוחות הנמצאים בעימות זה עם זה בזמן מלחמה. הביטוי היה מקובל במיוחד במהלך מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה ושימש לתיאור השטח שבין שתי התעלות (חפירים) של הצדדים הלוחמים שהיה חשוף והכניסה אליו הייתה מסוכנת. מונח זה מתייחס גם לשטח שבין שני מעברי גבול של מדינות. בדרך כלל רוחבו של שטח כזה הוא כמה מטרים, אך ישנם כמה מקומות בעולם שבהם שטח זה משתרע על פני כמה קילומטרים, כגון האזור המפורז הקוריאני, המפריד בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית.
היסטוריה
שטח ההפקר שהשתרע בין קווי החפירות של הצדדים הלוחמים במלחמת העולם הראשונה הוא דוגמה מפורסמת לשימוש במושג. הלחימה בשטח ההפקר הייתה לעיתים קרובות חוויה קשה עבור החיילים. רוחבו הגיע לכמה מאות מטרים בחלק מהמקומות ועד לכ-15 מטרים במקומות הצרים. השטח היה מוגן על ידי מכונות ירייה, רובאים, ומכשולים דוגמת מוקשים וגדרות תיל שהקשו על פינוי פצועים וחללים ונסיגתם של חיילים לחפירותיהם. פגיעות הארטילריה יצרו מכתשים באדמה והביאו לכך שכמעט ולא נותרו מקומות מחסה. אש שנורתהּ מהתעלות שממול הקשתה על ההסתערות.
המהלך שסיים את העימות הסטטי שהתפתח סביב שטח ההפקר במלחמת העולם הראשונה היה הכנסתם של הטנקים הראשונים לשדה הקרב. הטנקים הצליחו לחצות את השטח ולפגוע באויב בתעלותיו.
המלחמה הקרה
במהלך המלחמה הקרה כונו השטחים בקרבת מסך הברזל "שטח הפקר". באופן רשמי היו השטחים שייכים למדינות הגוש המזרחי, אולם לאורך כל גבולותיהן עם המערב השתרעו רצועות לא מיושבות ברוחב של כמה מאות מטרים, אשר כללו מגדלי שמירה ומוקשים ונועדו למנוע מאנשים לעבור מהגוש המזרחי למערב.
שטחי הפקר בישראל
שטח ההפקר בין ישראל וירדן סמוך לעיר העתיקה בירושלים (~1964). התמונה צולמה מבנין המחלקה לגאולוגיה של האוניברסיטה העברית, אשר שכנה אז בסוף רחוב ממילא.
בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים הייתה קיימת באזור לטרון רצועת שטח מפורז ברוחב של כקילומטר עד שלושה קילומטרים, בין ישראל לבין הגדה המערבית אך למעשה היה זה שטח הפקר שלא היה בריבונות ישראלית ואף לא ירדנית. עם זאת, בעוד הצבא הירדני לא נכנס אל השטח, חקלאים פלסטינים מצידו הירדני של הגבול נכנסו אליו ועיבדו בו את האדמות[1].
גם בירושלים החצויה הייתה רצועה צרה ברוחב של בין 80 ל-200 מטרים, שהייתה שטח הפקר ועברה בין היתר בסמוך לחומה המערבית והצפונית של העיר העתיקה. רוחבה נבע מרוחב עיפרון השעווה הירוק של עבדאללה א-תל, מפקד הכוחות הירדנים בעיר, שבו השתמש בשרטוט על המפה של קווי הפסקת האש מול המפקד של הכוחות הישראלים משה דיין.
