שביט הייל-בופ, המסומל באופן רשמי כ-C/1995 O1, הוא שביט ארוך מחזור מפורסם שנחשב לשביט שנראה על ידי מספר האנשים הרב ביותר במאה ה-20 ואולי אף בהיסטוריה כולה. הייל בופ הגיע לבהירות נראית של 1.8 בערך בשל גודל הגרעין העצום שלו. ניתן היה לצפות בשביט ללא משקפת או טלסקופ במשך כ-18 חודשים. הוא כונה השביט הגדול של 1997.[1]
השביט נתגלה במרחק של למעלה משבע יחידות אסטרונומיות מן השמש. זהו המרחק הגדול ביותר בו חובבים גילו שביט. כבר בשלב זה נצפתה הילת השביט אשר לרוב מופיעה רק במרחק של חמש יחידות אסטרונומיות או פחות. הייל חיפש שביטים זמן רב לפני כן וכאשר צפה בכתם מטושטש באזור בו צפה, וידא תחילה שלא היה בסביבה זו גרם שמים מוכר. לאחר שהבחין שמיקומו של העצם משתנה הבין שמדובר בשביט. בופ צפה בשמי הלילה מבעד לטלסקופ של חבר בגלקסיות וגרמי שמים אחרים, כשהבחין בכתם במקום שבו לא סומן גרם שמים במפות אסטרונומיות.
אנליזה גילתה בהמשך כי לשביט גרעין בקוטר של 60±20 ק"מ, בערך פי שישה מגודלו של שביט האלי.[4]
פריהליון
הייל-בופ הפך גלוי לעין בלתי מזוינת במאי 1996, ולמרות שקצב התבהרות שלו הואט במידה ניכרת במהלך המחצית השנייה של אותה שנה, מדענים עדיין גילו אופטימיות זהירה שהוא יהפוך לשביט בהיר מאוד.[5] בינואר 1997 הוא כבר היה בהיר מספיק כדי להיראות לכל מי שחיפש אותו, אפילו מערים גדולות עם שמיים מזוהמים באור.[6] אתרי אינטרנט רבים עקבו אחר התקדמות השביט וסיפקו תמונות יומיות מרחבי העולם. האינטרנט מילא תפקיד גדול בעידוד העניין הציבורי חסר התקדים בהייל-בופ.[7]
כאשר השביט התקרב לשמש, הוא המשיך להתבהר. בפברואר הוא הגיעה בדרגת בהירות 2 ופיתח שני זנבות מרשימים:, זנב הגז הכחול מצביע היישר מהשמש וזנב האבק הצהבהב מתעקל לאורך מסלולו. ב-9 במרץ, בעת ליקוי חמה בסין, מונגוליה ומזרח סיביר ניתן היה לצפות בשביט בשעות היום.[8] ב-22 במרץ 1997 היה הייל -בופ לקרוב ביותר לכדור-הארץ במרחק של 1.315יחידות אסטרונומיות.[9]
כשעבר את הפריהליון ב-1 באפריל 1997, הפך השביט למרהיב ביותר. הוא האיר בבהירות רבה יותר מכל כוכב בשמים, מלבד סיריוס, וזנב האבק שלו נפרש לרוחב השמיים על פני 40–45 מעלות.[10] השביט נראה בכל לילה הרבה לפני שהשמיים החשיכו לחלוטין.
