על פי המסורת, יהודים הגיעו לחג'אז לאחר מלחמות היהודים עם הרומאים (המרד הגדול). הם פיתחו את החקלאות באזור, דבר שהעניק להם יתרון מובהק בתרבות, בכלכלה ובפוליטיקה המקומית. במאה החמישית לספירה הגיעו לאזור מתימן שני שבטים אחרים - בנו אוס (بنو أوس, Banu Aws)[2] ובנו ח'זרג' (بنو الخزرج, Banu Khazraj) - ותפסו מקום דומיננטי באזור. בעת ששני שבטים אלה הסתכסכו בינם לבין עצמם, השבטים היהודים במדינה כרתו בריתות עם שני הצדדים ובנו קורייט'ה עם בנו נדיר כרתו ברית עם שבט האוס.
קרב השוחה
בשנת 622 הגיע לית'ריב ממכה נביא האסלאםמוחמד, וארגן ברית בין הצדדים הניצים. אחר כך גבר המתח בין האוכלוסייה המוסלמית הפורחת לבין האוכלוסייה היהודית. בשנת 627 שבטו של מוחמד, קורייש, צר על העיר עם בעלי בריתו, בקרב שנקרא "קרב השוחה" (غزوة الخندق, The Battle of the Trench). בני שבט בנו קורייט'ה קיימו משא ומתן עם מקימי המצור, ללא תועלת, ובסופו של דבר הם נאלצו להיכנע למוסלמים. המוסלמים, תחת פיקודו של מוחמד, הרגו כמעט את כל הגברים, בין 400 ל-900 איש, בעריפת ראש, מלבד כמה מן הגברים, שהתאסלמו. כ-1,000 נשים וילדים מבני השבט נשבו, אולצו להתאסלם ונמכרו לעבדות.
אמינותו ההיסטורית של האירוע
לאורך השנים היו חוקרי אסלאם שהטילו ספקות בקיומו של האירוע או במניין ההרוגים. לדבריהם, המקור העיקרי לסיפור הוא כתביו של ההיסטוריון אבן אסחאק, שהסתמך על עדויותיהם של צאצאי בני קורייט'ה, ואלה כנראה הגזימו בתיאוריהם. ההיסטוריון אבן חג'ר אל-עסקלאני התייחס לסיפור בספקנות, והאימאם מאלכ אבן אנס הגדיר אותו כשקר מוחלט, שמטרתו היא הכפשת היהודים. חוקרים נוספים הצליבו את תיאור האירוע עם מקורות נוספים ומצאו בו סתירות רבות.
בין החוקרים המודרניים המטילים ספק באמינותו ההיסטורית של האירוע נמנים פטרישה קרון ומייקל קוק.
