רצח יהודי סקולן היה מאירועי הפתיחה של שואת יהודי רומניה והתרחש ביוני 1941, ימים בודדים לאחר תחילת מבצע ברברוסה שהחל את המלחמה של גרמניה הנאצית ורומניה נגד ברית המועצות. אנשי צבא רומנים אספו את יהודי טרגו סקולן, עיירה בבסרביה סמוכה לגבול הרומני, הובילו אותם תחת משמר מחוץ לעיירה, אילצו אותם לחפור בורות הריגה, העמידו אותם על שפת הבורות, הפשיטו מהם בגדים טובים וירו בהם למוות.
גילוי הגופות
לאחר תום מלחמת העולם השנייה והשואה, ב-12 בספטמבר 1945, בקרבת היישוב סטנקה רוזנובאנו (Stânca Roznovanu), השוכן 14 קילומטרים מצפון ליאשי, התחילו חפירות לשם הוצאת גופות מקברי המונים. החפירות נעשו על ידי חיילים גרמנים שבויים, בפיקוח חיילים סובייטים, ובנוכחות רופא ונציגי רשויות מקומיות והקהילה היהודית. החפירות החלו לפי דרישת הקהילה היהודית של יאשי, שהתבססה על שמועות לגבי 4 קברי המונים במקום.
החפירות חשפו שלושה קברים (הקבר הרביעי לא נמצא) ובתוכם גופותיהם של 311 יהודים מסקולן. היהדות נקבעה על פי ברית המילה שעברו הגברים ומוצאם מסקולן נקבע על פי תעודות, שנמצאו על חלק מהגופות. הרופא מיין את הגופות שנמצאו לפי גיל, 7 עד גיל שנה, 19 ילדים מגיל שנה עד גיל 6, 19 ילדים נוספים מגיל 6 עד גיל 12, 46 מגיל 12 עד גיל 18, 103 מבוגרים מגיל 18 עד 40 ועוד 79 מעל גיל 40.
הגופות נמצאו בשלושה חפירים באורך שישה מטר, רוחב של כארבעה מטרים ועומק של מטר ושבעים סנטימטר כל אחד. המרחק בין החפירים היה של שניים-שלושה מטרים והגופות הראשונות נמצאו לאחר חפירה של כשלושים סנטימטרים.
בגופות רבות נמצאו סימנים לירי, אך היו גם פציעות שבר בראשים, כנראה באמצעות קת של רובה. ילדים קטנים רבים נמצאו כשידיהם כרוכים סביב צווארי נשים. היה גם ילד בגיל 2 עד 4 שלא נמצאו בו סימני ירי ונראה שנקבר בחייו.
בחפירים נמצאו כדורי רובה, תוצרת רומניה, שהיו בשימוש הצבא הרומני ב-1941.
הקבורה והמצבה
הגופות הועברו לבית העלמין היהודי ביאשי ונקברו שם בשלושה קברים שיתופיים, עליהם הוצבו מצבות.
במקום הקבורה הראשוני הוצבה בשנת 2000 מצבת זיכרון, שבהמשך חוללה חלקית.
בור היהודונים
שמועות וסיפורים על רצח יהודים בסביבה הכפרית הקרובה ליאשי נפוצו מזה זמן רב, אך לא נבדקו כלל. באביב 2010 הטיל מכון אלי ויזל על אדריאן צ'יופלנקה את המשימה לבדוק שמועות אלה ולנסות לאסוף עדויות. צ'יופלנקה הגיע לאזור פופריקאן (Popricani) וכאן שמע מכפריים זקנים עדויות על כך שבקיץ 1941 ראו קבוצות וטורים רבים המובלים תחת משמר לתוך יער וולטורי (Vulturi), שמעו יריות והחיילים חזרו לבדם. חלק מהעדים זיהו בין המובלים יהודים, שהכירו מכפרים סמוכים או מיאשי. הכפריים סיפרו שהצבא הטיל על איש אחד בשם שטפאן קלים (Ştefan Clim) למכור את בגדי הנרצחים והוא נראה מוביל בגדים בעגלתו.
ביער וולטורי יש שקע המכונה "בור היהודונים" ומבדיקת ארכאולוג נראה שחפרו בו. הכפריים סיפרו על עד לרציחת היהודים שם ולאחר שהעד זיהה את המקום, צ'יופלנקה ואנשיו חפרו במקום ומצאו שרידי שלדים. מבדיקות המעבדה של שרידי השלדים נקבע שהיו שם 36 שלדים, 12 שלדי ילדים, 15 שלדי גברים ו-9 שלדי נשים. הילד הצעיר ביותר במותו היה כבן שלוש והגבר הזקן ביותר היה כבן 80. שרידי הגופות הועברו לבית העלמין היהודי ביאשי, שם נטמנו בקבר משותף ומעליו מצבה המספרת את תולדותיו.
תחילה סברו שמדובר ביהודים מיאשי, אך בהמשך נטו ההיסטוריונים לשייך גם שרידים אלה ליהודי סקולן והסביבה. באזור יש לפחות עוד בור אחד, אך בגלל קשיים שונים לא אותר ולא נחפר.
עדי הראיה
בכפרים, בין הזקנים, התגלו מספר עדי ראייה, שהוסיפו פרטים לגבי אירועי קיץ 1941. העדויות העיקריות היו של ואסילה אנאקה (Vasile Enache) יליד 1925 מהכפר קוזה וודה, יון בוסנצ'אנו (Ion Bosânceanu) יליד 1929 מהכפר וולטורי, לוצ'יקה בלטרו (Lucica Baltaru) ילידת 1935 מהכפר וולטורי, נטליה טודוסה (Natalia Tudosă) ילידת 1928 מהכפר וולטורי, קונסטנטין טודוסה (Constantin Tudosă) ילד 1924 מהכפר וולטורי, קונסטנטין מקוביי (Constantin Macovei) יליד 1924 מהכפר קוזה וודה, פאוול האראלאמב (Pavel Haralamb) יליד 1924 מהכפר קוזה וודה, אנדריי בוקטארו (Andrei Bucătaru) יליד 1918 מהכפר פופריקאני ודומיטרו גרדינארו (Dumitru Grădinaru) יליד 1915 מהכפר וולטורי.
כל העדים סיפרו שהיהודים הובאו בקיץ 1941 תחת משמר ליער, שם נורו ונקברו. את החיילים הובילו מורי דרך מקומיים, שתוגמלו בחלק מבגדי הנרצחים. העד המרכזי היה אנאקה, שרעה פרות וכששמע יריות התעוררה סקרנותו והתגנב אל המקום ונתפס על ידי החיילים. החיילים חשדו בו שהוא יהודי, שמנסה לברוח ותכננו לירות בו, אך בסופו של דבר זוהה על ידי כפריות כרומני נוצרי בן הכפר ושוחרר, אך בינתיים הספיק לראות את המתרחש. גברים יהודים אולצו לחפור בור גדול ועמוק ולאחר מכן הושיבו כל פעם 10 יהודים על שפת הבור עם הרגליים בתוך הבור ומאחוריהם, במרחק שלושה מטרים עמד חייל מאחורי כל יהודי וירה בו. לפני שירו בהם הפשיטו מחלקם בגדים שנראו טובים יותר. לאחר שהיהודים נפלו לתוך הבור נשלחו למטה ארבעה יהודים לסדר את הגופות ולאחר מכן שוב הושיבו 10 יהודים על שפת הבור וחוזר חלילה. הילדים בכו ואימותיהם כיסו להם את העיניים בידיהן. אישה אחת עם תינוק בידיה התחננה בפני המפקד, טענה שלא עשתה כל רע וביקשה, שיתנו לה לגדל את ילדה. כולם נורו, גם האישה והתינוק[1].
הרוצחים
אנשי הצבא הרומנים, שפעלו באזור היו חיילי הרגימנט השישי, ציידים בפיקודו של קולונל ארמיל מתיאש (Ermil Mateiaș) וקפטן יואן סטיחי (Ioan Stihi), שהיה מפקד פלוגת המפקדה. סטיחי נפל בסתיו 1941 באזור אודסה. מתיאש נעצר והועמד למשפט אחרי המלחמה וטען שפעל בהתאם להוראות מיוחדות שקיבל בעל פה - הוא מת בבית הסוהר.
עשרות אנשי צבא רומנים מהרגימנט הזה נשפטו ב-1948 על ידי השלטונות הסובייטיים או הרומניים על פשעי המלחמה שלהם[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
