התסריט מבוסס על רב מכר עולמי בשם זה מאת ויולה ארדונה (אנ') שתורגם ליותר מ-30 שפות, כולל עברית ("הילד מנאפולי")[1].
העלילה מבוססת על מקרה אמיתי - פרשת "רכבות השמחה" - "Treni della felicità" (אנ'). מיד לאחר מלחמת העולם השנייה יזמה המפלגה הקומוניסטית האיטלקית בשנים 1945–1952, מבצע שבו נשלחו ילדים עניים מדרום איטליה להתארח באופן זמני אצל משפחות בצפון המדינה, על מנת לשפר את מצבם הפיזי והחינוכי.
תקציר העלילה
הכנר המפורסם אמריגו ספרנצה (סטפנו אקורסי) עומד להופיע בקונצרט עם תזמורת. ממש לפני הקונצרט הוא מקבל הודעה טלפונית שאמו אנטונייטה מתה. למרות הזעזוע הוא מחליט להופיע ואז מופיע סיפור ילדותו הקשה בפלאשבק.
נאפולי, 1946, אנטונייטה ספרנזה (סרנה רוסי) היא אם יחידנית שגרה עם בנה אמריגו (כריסטיאן צ'רבונה) ברובע עוני. אמריגו הוא ילד שדוף בן שמונה שצלעותיו בולטות מחוסר משקל. הוא מסתובב כל היום לבוש בגופיה ויחף. הוא מבצע עם חבריו תעלולים וגנבות קטנות בעיקר של אוכל. הוא אנאלפבית ללא כל חינוך ואמו אוהבת אותו אך מיואשת ממנו.
מדלנה (אנטוניה טרופו) היא יו"ר המפלגה הקומוניסטית האיטלקית בנאפולי. המפלגה מארגנת רכבת ילדים למודנה שם יתקבלו לבתי משפחות מבוססות יותר, יתלבשו בהתאם, יאכלו טוב וילמדו בבתי ספר. בנאפולי פורחות שמועות שהמפלגה לוקחת את הילדים למקום בו יקצצו את ידיהם, יכניסו אותם לתנור ויאכלו אותם.
בתחנת הרכבת מתחוללת מהומה אבל לבסוף הילדים מועלים לרכבת.
אמריגו מתקבל על ידי בחורה רווקה בשם דרנה (ברברה רונצ'י) שאהובה נרצח על ידי הפשיסטים. מהלך הקליטה מלווה בקשיים אבל אמריגו מתגבר על כך. אחד מהתושבים מתרשם מכושרו המוזיקלי ובונה לו כינור עליו מתחיל אמריגו לנגן.
לאחר זמן חוזר אמריגו לאמו. אנטונייטה מבחינה שהוא רכש מנהגים "צפוניים" שזרים לה. הוא רוצה למשיך לנגן והיא שולחת אותו להיות שוליית סנדלר כדי שיהיה לו מקצוע וממשכנת את הכינור. היא גם לא מוסרת לו את המכתבים ששלחה לו דרנה.
לאחר עימות פיזי עם אמו הוא בורח בחזרה צפונה אל דרנה ואנטונייטה מבינה כי למענו מוטב שיישאר שם.
כעת הוא כנר מפורסם. הוא חוזר לבית אימו בנאפולי, מוצא שם את הכינור שלו שנפדה מבית העבוט ופורץ בבכי.
