על פי בשורת לוקס, שבת אחת, התארח ישו לסעוד בביתו של פרוש נשוא פנים אחד. האורחים האחרים מקרב הפרושים והחכמים עקבו אחריו בדריכות. לפני ישו עמד איש הסובל מבצקת או בלשון הקטע מבשורת לוקס: איש ש"גופו צבה ממים", כלומר הוא סבל מחולי הכרוך מנפיחות (או מיימת) בגופו.
ישו שאל את הפרושים והסופרים שנכחו במקום:
"האם זה חוקי (על פי מצוות התורה) לרפא בשבת או לא?"
אולם הם לא השיבו ומילאו פיהם מים. אזי אחז ישו באיש, ריפא אותו ושילח אותו לדרכו. ואז הוא שאל את הנוכחים:
"האם כאשר לאחד מכם יש ילד או שור שנפל לבאר ביום השבת, האם לא תוציאו אותו משם מיד?"
כולם היו נבוכים, מבוישים, ולא היה להם מה להשיב לו.
הפרושים וחכמי הדת שחיו באותה תקופה של סוף ימי "בית שני" היו המנהיגים הדתיים, וכבר אז פיתחו את המסורות הדתיות, את "התורה שבעל פה" כפרשנות לתורה[2]. לדעתם אסור היה לרפא בשבת, הם דגלו ב"מלאכות האסורות בשבת" על פי שיטתם. הם ארבו לא פעם לישו על מנת "לתפוס" אותו בביצוע "עבירות כנגד מצוות התורה", בעצם, על פי תפיסתם, ביצוע עבירות כנגד "מצוות התורה שבעל פה", או כפי שהיא מכונה בברית החדשה על ידי ישו בעצמו "קבלת הזקנים". לתפיסתו של ישו הסופרים והפרושים, הם שביטלו את מצוות אלוהים על ידי קביעת מצוות משלהם[3][4]. לישו היו תמיד, כמו גם הפעם, תשובות שהשאירו אותם ללא מענה[5]. העיקרון של "פיקוח נפש דוחה שבת" קיים בהלכה של היום, ונראה שהיום לא היו מתנגדים לריפוי חולים בשבת.
ביבליוגרפיה
פ. נ'ון מלדאו, המשיח בשתי הבריתות, 1956, 1969, 1998, קרן אחוה משיחית, ISBN965-447-053-5
ריסטו סנטלה, המשיח בתנ"ך - לאור ספרי חז"ל, 1980, 1984, דפוס ינץ בע"מ
ריסטו סנטלה, המשיח בברית החדשה - לאור ספרי חז"ל, 1984, דפוס ינץ בע"מ
ריסטו סנטלה, שאול השליח - האדם והמורה לאור כתבי חז"ל, 1999, קרן אחוה משיחית, ISBN965-447-030-6
ישוע מנצרת ושאול השליח - תולדותיהם ופועלם, החברה לכתבי הקודש בישראל, 1976, 1991
פאול טיינה, מלך היהודים, 1995, קרן אחוה משיחית, דפוס ינץ בע"מ, ISBN965-447-032-2