רוי יוג'ין בארנס (באנגלית: Roy Eugene Barnes; נולד ב־11 במרץ 1948) הוא עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ג'ורג'יה ה-80 בשנים 1999–2003.
בארנס כיהן כחבר הסנאט של ג'ורג'יה בשנים 1974–1990, אז ניסה להתמודד ללא הצלחה בבחירות למשרת המושל ונוצח על ידי סגן המושל המכהן זל מילר בבחירות המקדימות של מפלגתו. לאחר מכן הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של ג'ורג'יה בשנים 1992–1998, ובאותה שנה התמודד שוב בבחירות על משרת המושל וניצח בקלות בבחירות המקדימות ובבחירות הכלליות.
ב-2003 הוענק לבארנס "פרס פרופיל האומץ" על ידי הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'ון קנדי על הצלחתו בעת כהונתו כמושל על צמצום המוטיבים הלקוחים מדגל קונפדרציית המדינות של אמריקה בעיצוב דגל ג'ורג'יה, זאת על אף התנגדות פוליטית לכך.[1] קיימת סברה שתמיכתו במהלך שינוי הדגל תרמה באופן משמעותי לתבוסתו במערכת הבחירות של 2002 בה ניסה להתמודד על כהונה נוספת.[1][2]
לאחר תבוסתו בבחירות, חידש בארנס את עיסוקו בעריכת דין, והיה יושב ראש שותף של ועדת "חוק אף ילד לא נשאר מאחור" של מכון אספן. ב-2010 הוא שב לפוליטיקה כאשר ניסה להתמודד שוב על משרת המושל, אך נוצח על ידי הרפובליקני נייתן דיל.
ראשית חייו
רוי ברנס נולד בעיר מייבלטון שבג'ורג'יה. בבעלות משפחתו הייתה חנות כלבו, שבה הוא נחשף לראשונה לפוליטיקה כאשר האזין לשיחות מנהלי החנות. עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון של דרום מחוז קוב, הוא החל ללמוד באוניברסיטת ג'ורג'יה. הוא היה פעיל בנבחרת הדיבייט של האוניברסיטה, ואת חופשות הקיץ הוא ניצל לחזרה לביתו ולעבודה בחנות המשפחתית. ב-1969 הוא סיים את לימודיו וקיבל תואר בהיסטוריה, ושנה לאחר מכן נשא לאישה את מארי דובס מהעיר מארייטה, ולשניים נולדו שלושה ילדים.
לאחר סיום לימודיו החל בארנס ללמוד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'יה. בעת לימודיו שם הוא נבחר כנשיא אגודת הסטודנטים וכתלמיד השנה האחרונה הוכתר כמצטיין. ב-1972 הוא סיים את לימודי המשפטים בהצטיינות, ושב למחוז קוב לעבוד כתובע המחוזי, לאחר ארבע חודשי שירות בצבא ארצות הברית.
מחוקק בג'ורג'יה
הקריירה הפוליטית של בארנס החלה ב-1974, כאשר נבחר מטעם מחוז מייבלטון לסנאט של ג'ורג'יה. עם בחירתו, היה בארנס לצעיר חברי הבית, בגיל 26. בארנס כיהן כסנאטור מדינתי במשך שמונה תקופות כהונה עד 1990.
לאחר תום כהונת השנייה בסנאט, הוא מונה כמנהיג סיעת הדמוקרטים על ידי המושל ג'ו פרנק האריס, ומונה גם כיושב ראש ועדת המשפט של הסנאט. במהלך כהונתו בסנאט, הוא גם שימש כחבר בוועדות ההקצאות, הכללים והתחבורה של הבית, והיה בעל תפקיד מרכזי בשכתוב חוקת ג'ורג'יה כיושב ראש הוועדה המיוחדת לעדכון החוקה.
לאחר שמונה תקופות כהונה כסנאטור, הציג בארנס את מועמדותו בבחירות למשרת המושל ב-1990. מולו ניצבו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית ראש עיריית אטלנטה אנדרו יאנג וסגן המושל המכהן זל מילר. בארנס נוצח על ידי מילר, שבהמשך נבחר בבחירות הכלליות כמושל, והיה לבעל בריתו של בארנס.
ב-1992 שב בארנס לפוליטיקה ונבחר לבית הנבחרים של ג'ורג'יה. הוא מונה כסגן יושב ראש ועדת המשפט של הבית, וכיושב ראש תת-הוועדה לחוק הכללי. במהלך תקופת כהונתו בבית הנבחרים, הוא גם שימש כחבר בוועדת הכללים והבנקים ובוועדת הבנקאות.
בארנס היה חבר הוועדה המייסדת של הבנק המדינתי של ג'ורג'יה במייבלטון. הוא שימש כחבר מועצת המנהלים של הבנק בשנים 1986–1997, אז הוא התפטר כדי להתמודד על משרת המושל. בנוסף לכך הוא היה מעורב בפעילות של בנקים נוספים בג'ורג'יה.
מושל ג'ורג'יה
בחירות 1998
ב-1998 התמודד בארנס שוב על משרת מושל ג'ורג'יה, והפעם ניצח בבחירות המקדימות של הדמוקרטים את מזכיר המדינה של ג'ורג'יה, לואיס א. מייסי. בבחירות הכלליות הוא התמודד על בסיס מצע של רפורמות בחינוך ובבריאות, הביס את איש העסקים הרפובליקני גאי מילנר בהפרש של 53 מול 44 אחוזים מקולות הבוחרים והושבע כמושל ג'ורג'יה ה-80.
בבחירות אלו שמרו הדמוקרטים על הרוב שלהם בשני בתי בית המחוקקים ואיישו את כל המשרות בממשלת המדינה למעט נציב הביטוח והמפקח הכללי על החינוך שאליהם נבחרו רפובליקנים.
כהונתו
צעדו הראשון של בארנס לאחר השבעתו כמושל בינואר 1999 היה לחתום על צו לאיסור קבלת מתנות ל-56,000 עובדי המדינה מלוביסטים.
בארנס גם נקט בצעד ביצועי לשינוי דגל ג'ורג'יה, זאת על אף התנגדות קולנית. דגל המדינה כלל מאז 1956 את דגל הקרב של הקונפדרציה.
צעדיו של בארנס בתחום החינוך כללו ביטול הקביעות עבור מורים חדשים, וביטול הדרישה לתלמידי בתי הספר לעבור מבחנים כתנאי למעבר לכיתה גבוהה יותר. המורים לא תמכו בהצעותיו, אך הוא קיבל תמיכה להן ממחלקת החינוך של ג'ורג'יה.
בתקופת כהונתו של בארנס הוקם משרד נציבות הילדים בחטיבת שירותי המשפחה והילדים של ג'ורג'יה, כתגובה למותו של טרל פיטרסון (אנ') בן החמש, שבעת מותו הייתה האפוטרופסות עליו בידי המדינה. בארנס חתם על "חוק טרל פיטרסון" להגנה על ילדים בסכנת מוות עקב הזנחה.
בארנס הציע את הנהגתם של צעדי בטיחות בדרכים כדי לרסן נהיגת נוער בניסיון להציל את חייבם של נהגים צעירים שנהרגו בתאונות דרכים. הוא הציע גם הנהגת עוצר לבני נוער לאחר השעה 10 בלילה, הגבלה על מספר הנוסעים בכלי רכב, ואיסור על נהיגת בני 16 ללא מלווה מבוגר ב-18 מחוזות המטרופולין של אטלנטה.
בהמשך, תמך בארנס בסלילת כביש הטבעת הצפוני של אטלנטה, מהלך שאליו התנגדו התושבים המקומיים.
בחירות 2002
ב-2002 התמודד בארנס לתקופת כהונה שנייה כמושל, ובמסגרת הניצחון הרפובליקני הגורף בבחירות אמצע הכהונה של אותה שנה, נוצח. אף על פי שכמה פרשנים ייחסו את תבוסתו לזעם המצביעים בנוגע לשינוי דגל המדינה ולכעסם של המורים על הרפורמות שהנהיג בחינוך, בסופו של דבר הפסדו נבע ממעבר גורף לתמיכה במפלגה הרפובליקנית ובחירת מועמדיהם בבחירות אלו למשרות רבות במדינה. בארנס נוצח בבחירות על ידי סאני פרדו, מושל ג'ורג'יה הרפובליקני הראשון מאז תקופת השיקום.
קריירה משפטית
בעקבות תבוסתו בבחירות, החליט ברנס להקדיש את זמנו בפעילות באגודה הסיוע המשפטי של אטלנטה, שם הוא עבד במשך שישה חודשים כמתנדב במשרה מלאה. במהלך תקופה זו הוא סיפק ייעוץ משפטי פרו בונו ללקוחות מעוטי אמצעים, והקים אתר אינטרנט לפרסום זכויות הצרכנים.
ב-2003 הוענק לבארנס "פרס פרופיל האומץ" על ידי הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'ון קנדי על הצלחתו בעת כהונתו כמושל על צמצום המוטיבים הלקוחים מדגל קונפדרציית המדינות של אמריקה בעיצוב דגל ג'ורג'יה, זאת על אף התנגדות פוליטית לכך.[1]
לאחר תום תקופת התנדבותו באגודת הסיוע המשפטי, הקים בארנס משרד עורכי דין בשותפות עם בתו, אליסון בארנס סלייטר; חתנו, ג'ון סלייטר; ושותפו משכבר הימים, צ'ארלס טנסקלי. משרד זה הוא המשך של משרדו של בארנס שהחל את פעילותו ב-1975.
העתירה לבית המשפט העליון של ג'ורג'יה
ב-11 ביוני 2007 דחה בית המשפט העליון של ג'ורג'יה עתירה נגד החוק להזדהות מצביעים. בארנס טען בפני בית המשפט שחוק זה נגד את החוקה על בסיס המקרה של העותרת שייצג, רוזלינד לייק, שהצביעה בפעם הראשונה לאחר שעברה להתגורר בג'ורג'יה, לא היה ברשותה רישיון נהיגה, ולפיכך נשללה ממנה זכות ההצבעה באופן מפלה.
בית המשפט פסק שלייק, העותרת היחידה בתיק, החזיקה ברשותה אמצעי זיהוי של MARTA, מערכת הסעת ההמונים האזורית, בשל היותה מוגבלת בתנועה, וכך היא כן יכלה להצביע ביולי 2006, ועל בסיס זה דחה את זכות העמידה שלה בעתירה. השופט הרולד מלטון כתב שלייק החזיקה באמצעי זיהוי קביל להצבעה על פי החוק שהתקבל באותה שנה.
קודם לכן, יכלו אזרחי ג'ורג'יה להזדהות לצורך הצבעה באמצעות 17 אמצעי זיהוי שונים, כולל אמצעים ללא תמונה, כמו חשבונות שירות. תומכי החוק טענו שהוא יגביר את אמינות המצביעים באמצעות תהליכי זיהוי טובים יותר. המחוקקים עדכנו את החוק ואפשרו לציבור להשיג בקלות יותר אמצעי זיהוי עם תמונה, אך עד ראשית 2008 לא יושמו סעיפי החוק.[3]
ועדת "אף ילד לא נשאר מאחור"
בפברואר 2006 הודיע מכון אספן (Aspen Institute) על הקמת הוועדה לחוק "אף ילד לא נשאר מאחור" (No Child Left Behind Act). בארנס, יחד עם מזכיר הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית טומי תומפסון, היה יושב הראש השותף של וועדה זו. על פי משימותיה, הוועדה היא "מאמץ דו-מפלגתי לזהות וליצור תמיכה לשיפורים במדיניות החינוך הפדרלית כדי לדרבן הישגים אקדמיים ולסגור פערים הישגיים תמידיים".[4]
בחירות 2010
ביוני 2009 הודיע בארנס על הצגת מועמדתו בבחירות של 2010 למשרת המושל. מסע הבחירות שלו, שכונה "רוי 2010", הדגיש את הצורך בהרחבת התעסוקה, הבטחת מקורות מים, שיפור החינוך והרחבת אפשרויות התחבורה. ביולי אותה שנה ניצח בארנס בבחירות המקדימות של הדמוקרטים, ובבחירות הכלליות ניצבו מולו המועמד הרפובליקני נייתן דיל והמועמד הליברטריאני ג'ון מונדס. בבחירות הכלליות שהתקיימו בנובמבר, נוצח בארנס על ידי דיל, שרכב על גל הניצחונות של הרפובליקנים בבחירות אמצע הכהונה של אותה שנה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 Roy E. Barnes, Barnes Law Group, Marietta, GA: Barnes Law Group, 2014.
- ^ "Roy Barnes - JFK Library". www.jfklibrary.org.
- ^ Vicky Eckenrode, Court dismisses case challenging voter ID, The Augusta Chronicle, June 12, 2007.
- ^ "About the Commission". The Aspen Institute. August 23, 2010. Archived from the original on May 11, 2009.
