אלדרידג' נולד בפנסילבניה והחל לנגן בתופים, בטובה ובחצוצרה, אך במהרה נטש את שני הראשונים לטובת החצוצרה. הוא הושפע מאוד מקולמן הוקינס ואף ניסה ללמוד לנגן את האלתורים של הוקינס, שהיה גם הוא הרפתקני למדי.
בשנות השלושים ניגן במגוון הרכבים, והקליט גם בתור מוביל. סגנונו הקצבי ויכולות האלתור שלו התפרסמו עד מהרה, והוא נהיה לאחד מסמלי הג'אז של התקופה. נאמר אפילו כי "מאמצע שנות השלושים והלאה, הוא הדיח את לואי ארמסטרונג והיה לחצוצרן המוביל בג'אז ה"חם"".[1]
זריזות ודיוק בכל הסקלה של התווים הם מהמאפיינים הבולטים בנגינתו של אלדרידג', כאשר לפניו מעטים השתמשו בתוים הגבוהים ביותר של החצוצרה. מאפיין נוסף של נגינתו הוא שימוש בזמן כפול, הוא היה עובר לזמן כפול, לעיתים יחד עם כל הלהקה, ולעיתים כששאר ההרכב נשאר בקצב הרגיל. הטכניקה ההרפתקנית הזו השפיעה מאוד על החצוצרן דיזי גילספי שלימים יחד עם צ'ארלי פארקר ייסד את הביבופ. כאשר מקשיבים לסטנדרטים של הבופ, כולל הסטנדרט ביבופ ניתן לשמוע בבירור את השפעתו של אלדריג' על הסוגה.
אלדרידג' עבד בימי חייו עם מוזיקאים רבים, תקופה ארוכה הוא בילה בתזמורת של ג'ין קרופה, שם גם ניגן מספר קטעים עם הזמרת אניטה אודיי. המפורסם שבקטעים הללו הוא "Let Me Off Uptown" יצירה הבנויה כדיאלוג בין אודיי לאלדרידג', היצירה מסתיימת בסולו חצוצרה שנחשב ליוצא מן הכלל, הן מבחינת היכולת והן מבחינת המקוריות. בשנותיו המאוחרות עבד אלדריג' גם עם הוקינס, גיבור ילדותו, ועם אלה פיצג'ראלד.
לקריאה נוספת
אניטה אודיי וג'ורג' אלס High Times, Hard Times, New York, Limelight, 1981, p. 102-123
,_New_York,_ca._Nov._1946_(William_P._Gottlieb_02271).jpg)
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=logo}
