רוג'ר שימומורה![]() |
|
לידה |
26 ביוני 1939 (בן 85)
סיאטל, ארצות הברית  |
|---|
|
לאום |
אמריקני-יפני |
|---|
|
מקום לימודים |
|
|---|
|
זרם באמנות |
פופ ארט |
|---|
|
יצירות ידועות |
Rape of Nanking, Diary, January 12, 1912 |
|---|
|
פרסים והוקרה |
- Art Matters Foundation (1992)
- Art Matters Foundation (1994)
- Art Matters Foundation (1989)
- קרן ג'ון מיצ'ל
|
|---|
  |
רוג'ר שימומורה (באנגלית: Roger Shimomura; נולד בשנת 1939) הוא אמן אמריקאי ופרופסור בדימוס באוניברסיטת קנזס, לאחר שלימד שם מ-1969 עד 2004. אמנותו הוצגה ברחבי ארצות הברית, יפן, קנדה, מקסיקו, ישראל. יצירתו משלבת לעיתים קרובות תרבות פופולרית אמריקאית, אמנות אסיאתית מסורתית ודימויים גזעיים סטריאוטיפיים כדי לעורר מחשבה ודיונים בנושאי זהות ותפיסה חברתית. [1][2]
ראשית חייו
רוג'ר שימומורה נולד ב-26 ביוני 1939, בבית משפחת שימומורה בסיאטל, המחוז המרכזי של וושינגטון. הוא יולד על ידי סבתו, טוקו, מיילדת מקצועית שתהפוך לדמות חשובה בחייו ובאמנותו. אביו, אדי קזואו שימומורה, היה רוקח, ואמו, איה, הייתה עקרת בית. שני ההורים היו ילידי ארצות הברית שהוריהם היגרו מיפן בתחילת המאה ה-20.[3]
לאחר המתקפה על פרל הארבור, ותחילת הכליאה היפנית במחנות הסגר, משפחתו הועברה בכוח בהתראה קצרה ונכלאה במחנה בפויאלופ, וושינגטון. הם הועברו משם למחנה המינידוקה הקבוע יותר באיידהו. לאחר כשנתיים במינידוקה, המשפחה עברה לשיקגו (מחוץ לאזור ההדרה היפני בחוף המערבי), שם אביו של שימומורה מצא עבודה בבית מרקחת. המשפחה התגוררה שם כמה חודשים לפני שחזרה לסיאטל בתום המלחמה ב-1945. אחותו הצעירה של שימומורה, קרולין, מתה מדלקת קרום המוח במהלך שהותם בשיקגו.[3]
המשפחה חזרה לביתה, ואביו חידש את עבודתו בבית המרקחת. שימומורה עדיין לא היה מודע לחלוטין להשלכות של ההיררכיות הגזעיות סביבו. כילד בשנים שלאחר המלחמה, הוא שיחק במשחק בשם "להרוג את היפנים" עם בניו של האמן פול הוריוצ'י, שגר ממול. ככל שגדל, הוא חש ייסורים מתגברים על הקונפליקט בין רצונו של אביו שיהפוך לרופא, לבין רצונו שלו ללכת בעקבות שלושת דודיו, כולם אמנים מסחריים.[4]
חינוך
לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון גארפילד, שימומורה החל ללמוד עיצוב גרפי באוניברסיטת וושינגטון, והשיג את התואר הראשון שלו בשנת 1961. הוא נדרש להצטרף לתוכנית הכשרה צבאית. למרות סלידתו הקשה מהתכנית, הוא הצליח מאוד בלימודי הצבא. מ-1962 עד 64 שירת כקצין ארטילריה בדיוויזיית הפרשים הראשונה, שהוצב בפורט לואיס, וושינגטון ובקוריאה. [5]
לאחר שעזב את הצבא החל שימומורה לעבוד כאמן מסחרי וכמעצב, כולל עבודה על הביתן הפולינזי ביריד העולמי של ניו יורק בשנת 1964. הוא נעשה מתוסכל ממגבלות התחום. הוא החל לקחת שיעורי ציור באוניברסיטת וושינגטון, שם, בהשפעת תנועת הפופ-ארט המתפתחת, גילה את האפשרויות בשילוב אמנות יפה עם התעניינותו לאורך חייו בתרבות הפופ. לאחר שעבר לאוניברסיטת סירקיוז בניו יורק, שם התנסה ביצירת סרטים ואמנות מיצג, קיבל את התואר השני ב-1969. באותה שנה הוא קיבל עבודה בהוראת אמנות באוניברסיטת קנזס בלורנס, קנזס. הוא לימד שם במשך 35 השנים הבאות, עד לפרישתו ב-2004.[4]
קריירה
בשנת 2013, הוא אמר למראיין,
"ההשפעות הכי גדולות שלי בהתחלה היו אמני הקרמיקה של California Funk. חוסר הכבוד שלהם עזר לי לצאת ממצב החשיבה האסיאתית השמרנית שלי. אמני החימר האלה אמרו ביצירותיהם ששום דבר לא קדוש, שאנחנו צריכים התחלה חדשה וצריך לבחון הכל. שם הייתה תחושה שאמנות יכולה לקחת תפקיד מנהיגותי במהפכה זו."[6]
הוא גם הביע הערצה לתנועת הפופ ארט, וציטט את אנדי וורהול כ"ההשפעה הגדולה ביותר עלי מבחינה חזותית, היסטורית וסגנונית".
הציורים של שימומורה לוקחים לעיתים קרובות דימויים אמריקאיים סטריאוטיפיים של אסייתים: "יפנים" זוהרים, בעלי שיניים מלחמתיות, פו מנצ'ו, גיישות כנועות, אמני לחימה, ומציבים אותם בצורה מוגזמת או בשילוב עם דימויים של החברה האמריקאית האידיאלית. אייקונים של תרבות פופ כגון מיקי מאוס, קוקה קולה מופיעים בצורה לא משתלבת בנופים בהירים ושטוחים, לפעמים עם דיוקנאות שהשתנו בצורה אבסורדית של שימומורה עצמו. [7] עבודותיו העדינות יותר משלבות לעיתים קרובות הדפס עץ יפני מסורתי עם רשמים ממחנות הכליאה, שנלקחו מזיכרונות הנעורים שלו ומקטעים מהיומן שסבתו טוקו שמרה במשך שנים רבות.[4]
בזמן שהמשיך ללמד באוניברסיטת קנזס, הוא הפך בהדרגה לאחד האמנים המוכרים ביותר בארצות הברית, וצבר פרסים ותערוכות ברבים מהמוזיאונים והמוסדות הגדולים של המדינה.[8] מאז פרישתו מהוראה ב-2004, הוא המשיך לצייר, לתת הרצאות ולהציג.
אוספים
עבודותיו נמצאות האוספים הקבועים של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות (ניו יורק), מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית (ניו יורק), המוזיאון לאמנות אמריקאית סמיתסוניאן (וושינגטון, די.סי.) מוזיאון דנבר לאמנות, המוזיאון הלאומי היפני אמריקאי ( לוס אנג'לס, קליפורניה), המוזיאון לאמנות סיאטל, המרכז התרבותי והקהילתי היפני בוושינגטון, מכון דטרויט לאמנויות, הספרייה הציבורית של ניו יורק, מוזיאון פילדלפיה לאמנות, המרכז לאמנויות אמריקה אסיה (ניו יורק), הפניקס מוזיאון האמנות, מוזיאון האמנות של טקומה, מוזיאון האמנות של מריאנה קיסטלר ביץ' באוניברסיטת קנזס סטייט, מוזיאון אולריך לאמנות באוניברסיטת וויצ'יטה סטייט, ומוזיאונים ומוסדות נוספים.
תערוכות
ציוריו והדפסיו היו נושא למעל 150 תערוכות יחיד. בנוסף, הוא השתתף במאות תערוכות קבוצתיות במוזיאונים, גלריות, בתי ספר ומוסדות נוספים בארצות הברית, יפן, קנדה, מקסיקו וישראל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Roger Shimomura | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (באנגלית)
- ^ Artist in residence:Roger Shimomura
- ^ 1 2 Roger Shimomura Oral History Interview | C-SPAN.org, www.c-span.org
- ^ 1 2 3 Densho Encyclopedia: Roger Shimomura
- ^ Goodyear, Anne Collins, "Roger Shimomura, an American artist", American Art, Vol. 27, No. 1 (Spring 2013), pp. 70-93
- ^ Roger Shimomura: Rebel With a Cause, Discover Nikkei, 2013-07-22
- ^ National Portrait Gallery, Smithsonian Institution; Asian American Portraits of Encounter; Roger Shimomura;
- ^ Roger Shimomura; resumé complete
