רבי יוסי דמן יוקרת (או רבי יוסי דמן יוד קרת[1]) היה אמורא מהדור השלישי[2], ורבו של רבי יוסי בר אבין. שֵם מקומו, "יוקרת", כנראה השתבש ואינו ידוע כיום, אולם יש מייחסים זאת למקום היישוב איקרית של היום, הידועה בעברית בשם יוקרת[3].
בתלמוד מסופרים שלושה סיפורים אודותיו. שני סיפורים מתוכם עוסקים באדיקותו, שהגיעה עד כדי אכזריות כלפי ילדיו. האחד נוגע לבנו, שלפי האגדה התפלל והוציא בן-רגע לפועליו תאנים מעץ סמוך (גרם לתאנה להבשיל פירות שלא בזמנם). כששמע אביו את הנעשה, כעס עליו, ואמר: "בני, אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פרותיה שלא בזמנה, יאסף (יהרג) שלא בזמנו"[4]. הרמ"ע מפאנו מבאר על דרך הקבלה[5] כי נשמתו של אלישע התגלגלה ברבי יוסי דמן יוקרת, שהמית את בנו ובתו והוא אלישע הנביא ש"גירה דובים בתינוקות ועתה גירה המות בבנו".
השל"ה הקדוש מעיד במכתב, שראה ליד קברו של רבי יוסי דמן יוקרת תאנה הנותנת פירות שלא בזמנם[6].
סיפור נוסף הוא אודות בתו היפה של רבי יוסי, שבהזדמנות אחת ראה אדם שמנסה להביט בה בהיחבא. לשאלת רבי יוסי ענה אותו אדם: "רבי, אם ללוקחה לא זכיתי, לראותה לא אזכה?!" הגיב רבי יוסי, ואמר לבתו: "בתי, מצערת אַת אֶת הבריות, שובי לעפרך ולא יכשלו בך בני אדם"[4]. זה הביא, לפי המסופר, את תלמידו, רבי יוסי בר אבין, לזנוח את רבו, וללכת ללמוד אצל רב אשי (או רב אסי). כששאל רב אשי את רבי יוסי בר אבין על הסיבה לעזיבתו את רבו, אמר: "אדם שאינו חס על בנו ועל בתו, היאך יחוס עלי?!"[4]
סיפור פלאי נוסף נכתב בתלמוד אודותיו; שהיה משכיר חמור לאנשים, ובסוף כל יום היה חוזר אליו בעצמו עם שכרו מונח על גבו. יום אחד שכחו עליו זוג סנדלים שלא היו שייכים לרבי יוסי, והחמור לא זז ממקומו, משום שלא היה יכול לגנוב את הסנדלים[4].
על פי סתמיות בתוצאות ארץ ישראל, באיגרת יחוס האבות מאלמוני (יחוס הצדיקים). קבורתו נמצאת בקיומה. כפי שמתאר האלמוני:
"קאיומיאי, שם במערה קבורים ר' יוסי דמן יוקרת ובתו ותלמידו. ובאם הדרך שם כיפה חריבה קבור בה בנו עליו השלום, ונקרא צדיק התאנים על מעשה שאירע שנענש על התאנים, כנזכר בגמרא". [איגרת מספרת יחסותא דצדיקיא
"קיומיאה, ושם מערה ובה אבי רבי יוסי דמן יוקרה, ועל הדרך רבי יוסי אביו, וקורין לו צדיק מהתאנים". [רבי משה חיים קאפסוטו]. "ויש שם דרך מן צפת למירון, מהלך ג' שעות, והוא דרך עקום, הרים וגבעות גדולים. ואלו הם הצדיקים אשר פגענו בהם בדרך, דרך נסיעה למירון: בתחילה גל אבנים קבור נתן הבבלי עליו השלום. סמוך לו כמו בית, קבור ר' יוסי דמן יוקרת עליו השלום. סמוך לו גל אבנים, קבור נון דמן יוקרת, בנו של הנזכר, ולפניו תאנה גדולה".
מנחם כץ וישראל רוזנסון סברו שרבי יוסי דמן יוקרת אינו דמות היסטורית – פגישה בין רב אשי לרבי יוסי בר אבין אינה סבירה היסטורית; אף שרבי יוסי דמן יוקרת מעוצב כדמות ריאלית, התוכחה המוסרית שהסיפור אודותיו מציג חריפה מכדי להיות משויכת לחכם היסטורי; ואף על פי שעל פי הסיפור, רבי יוסי דמן יוקרת הוא מורו של רבי יוסי בר אבין, אמורא חשוב, לא מובאים לא דברי הלכה ולא דברי אגדה משמו. לדעתם, מטרת הבאת הסיפורים על אודותיו בתלמוד הבבלי להסביר את ירידת המרכז הארץ-ישראלי ועליית בבל כמרכז יהודי. תלמידי החכמים שבארץ-ישראל, שמוצגים כנעימים ביחס לתלמידי החכמים הבבליים, לא חסו על בניהם דווקא מתוך צדיקותם וחסידותם[7].
לקריאה נוספת
מרדכי מרגליות (עורך), הערך "ר' יוסי דמן יוקרת", אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת יבנה וספרי חמד, מהדורה מחודשת בידי יהודה איזנברג, 2006, כרך ב, עמ' 219.
