רבי אבין הוא אמורא ארץ-ישראלי, בדור השלישי, מגדולי תלמידיו של רבי יוחנן. לפי הרב אהרון הימן ומרדכי מרגליות הוא האמורא המפורסם רבין.
ייתכן כי בצעירותו עוד הספיק ללמוד אצל רבי יהודה הנשיא[1], והוא מסר הלכות בשמו. אך את עיקר תורתו קנה מפי רבו המובהק רבי יוחנן. אמרותיו של רבי אבין מוזכרות פעמים רבות בתלמוד הבבלי, לרוב כ"בעי" (חקירה הלכתית), וכאמורא ארץ ישראלי הוא מוזכר גם פעמים תכופות בתלמוד הירושלמי. לדעת אהרן הימן בנו הוא האמורא יוסי בר אבין.
רבי אבין הוא היחיד מבין האמוראים שנקראו "אבין" שנקרא כך לא שם ליווי או כינוי, בשונה מהאמוראים האחרים שחיו בבבל, "רבי אבין נגרא" אביו של רב חייא ורב אידי[2], ומרבין ששמו האמיתי היה "רבי אבין", כמוזכר בתלמוד הירושלמי.
חבירו היה רבי ירמיה הראשון (שניהם היו מזקני תלמידיו של רבי יוחנן), שאמר לרבי אבהו שמסיבה זו יש להעדיף את שיקול דעתו שלו עצמו – רבי ירמיה, ושל רבי אבין ורבי מיישא, על פני דעתם של רבי אבהו, רבי יצחק נפחא ורבי חנינא בר פפי[3].
בחורבות הכפר קצרין העתיקה נתגלו ארבע כתובות בארמית[4]. רק אחת מהן שלמה, ועליה נכתב "רבי אבון משכבו בכבוד". הארכאולוג דן אורמן סבור שזו מצבה מקברו של האמורא רבי אבון (פעמים נקרא ר' אבין ר' אבון).
קישורים חיצוניים
- "אָבִין", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 43, באתר היברובוקס
- הרב אהרן הימן, "רבי אבין", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
- ^ ראה תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ז, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קמ"ב, עמוד ב'.
- ^ מקור: צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ-ישראל
