מנספילד נולדה בוולינגטון שבניו זילנד למשפחה ממעמד הביניים. אביה, הרולד באוצ'מפ, היה בנקאי. אמה, אני בורנל דייר, הייתה ממוצא אצילי. קתרין הקטנה חיה במשך שש שנים בכפר חקלאי בקרורי, נחשבה לילדה מבריקה במיוחד ובגיל תשע כבר פרסמה את יצירתה הראשונה.
בגיל 15, בשנת 1903 עברה ללונדון ולמדה במכללה, שם הצטרפה לצוות העיתון של המכללה. בשנת 1906 חזרה לניו זילנד, והחלה ללמוד מוזיקה ונגינה על צ'לו. מנספילד הייתה צ'לנית מצטיינת, אך אביה התנגד לכך שתהפוך לנגנית מקצועית. ב-1908 למדה הנהלת חשבונות והקלדה במכללה הטכנית בוולינגטון. אידה באקר, חברתה, שכנעה את אביה של קתרין להרשות לבתו לחזור לאנגליה עם קצבה שנתית של 100 לירה שטרלינג. כשחזרה לאנגליה הקדישה את זמנה לכתיבה. מאז לא חזרה לניו זילנד.
בשנת 1909 נישאה לג'ורג' באודן, אך עזבה אותו ימים אחדים לאחר החתונה. לפני הנישואים התאהבה בסתר בגארנט טרווול שהיה מוזיקאי, ונכנסה להריון. עברה הפלה בבוואריה. במשך שהותה בגרמניה כתבה מנספילד סקיצות סאטיריות על דמויות גרמניות, שפורסמו אחר כך תחת הכותרת "בפנסיון הגרמני".
בשובה ללונדון ב-1910 לקתה מנספילד במחלת מין מידבקת, דבר שהקשה על בריאותה הרופפת ממילא בהמשך חייה. בשנת 1911 פגשה מנספילד את ג'ון מידלטון מוריי, סוציאליסט ומבקר ספרות שהיה דייר בדירתה ואחר כך הפך למאהב. במהלך מלחמת העולם הראשונה נסעה תכופות מאנגליה לצרפת. בשנת 1915 פגשה את אחיה צ'ומי. כשאחיה מת במלחמה, התמקדה מנספילד בכתיבה על ניו זילנד ועל משפחתה. בשנת 1918 התגרשה מנספילד מבעלה הראשון ונישאה לג'ון מוריי. באותה שנה התגלתה אצלה מחלת השחפת.
בשנותיה האחרונות חייה במרבית הזמן בדרום צרפת ובשווייץ כדי להקל על השחפת. בשנת 1923 נפטרה בפונטבלו מדימום בריאות כתוצאה ממחלת השחפת[1] והיא בת 34 בלבד. היא נטמנה בבית העלמין של אבון לצד גאורג איבאנוביץ' גורדייף שאיתו עבדה בשנים אחרונות של חייה.
סגנון הלבוש המיוחד של מנספילד
לקתרין מנספילד היה סגנון לבוש ייחודי, היא טרחה למצוא לעצמה בגדים שיתאימו לטעם האמנותי שלה ולדימוי של סופרת בוהמית מודרנית שאותו טרחה לטפח. היא הצהירה בתקיפות שהיא ”אשה מודרנית שאוהבת את בגדיה”. בין מרץ ליוני 2022, הוצגה התערוכה[2]The Dreamstress בבית קתרין מנספילד שבניו זילנד. בתערוכה הוצגו טקסטילים מתוך אוסף הבית, תוך תיאור הטכניקות ששימשו ליצירתם והצצה לעולמם של היוצרים. את התערוכה אצר היסטוריון האופנה והטקסטיל לאימומי אוקס (Leimomi Oakes). סגנון לבושה לא השאיר אנשים אדישים. היו שהעריכו אותו, כמו גיסה ריצרד מורי (Richard Murry), שתיאר אותה כ”מסובבת ראשים, האופנה מפריז, מקטורן הקטיפה החום עם כפתורי הכסף, החצאית הקצרה, הגרביונים האדומים, התסרוקת הספרדית-יפנית, העקבים הגבוהים וההופעה ללא רבב”. לעומת זאת וירג'יניה וולף הייתה קצת מזועזעת מ”ההמוניות במבט ראשון, והקווים החדים והזולים”.
כמקובל באותה תקופה חלק מהבגדים עברו מיחזור משביח[2], למשל חולצה מ-1910 שהוסיפו לה חלקים ב-1915, שמלה שנתפרה ב-1890, מוחזרה ב-1917, וב-1930 שונתה בשנית.
ספריה בעברית
בפנסיון הגרמני (1911), מאנגלית - יואב כ"ץ, הוצאת רסלינג, 2004
אושר (1920), מאנגלית - טלה בר, הוצאת אור עם, 1986.
.jpg)
.svg){kind=logo}
