קרל אוגוסט רתיינס (גרמנית: Carl August Rathjens; 11 במרץ1887 – 29 ביולי1966) היה גאוגרףגרמני, שתחומי העניין העיקריים שלו היו בהיסטוריוגרפיה, גאולוגיה ואתנוגרפיה של דרום ערב. הוא ערך כמה ביקורים בתימן בשנים 1927, 1931, 1934 ו-1938.[1] הוא נחשב לחוקר החשוב ביותר במחקר על תימן במאה ה-20. הוא תרם יותר מכל אחד אחר בביצוע מחקרים מדעיים ואתנוגרפיים, שהביאו למגוון רחב של ממצאים, והשאיר מעל 2500 פריטים אתנוגרפיים וכ -4,000 תצלומים (שקופיות (פוזיטיב) ותשלילים (נגטיב)) מדרום ערב.
רקע
נולד באלמסהורן, גרמניה למורה והחל את לימודיו האקדמיים בשנת 1906 באוניברסיטת המבורג, והמשיך את לימודיו האקדמיים באוניברסיטאות קיל, ברלין ומינכן בתחומים: גאוגרפיה, גאולוגיה, קרטוגרפיה, מטאורולוגיה, אסטרונומיה, בוטניקה, זואולוגיה, דמוגרפיה, סוציולוגיה וכלכלה.
רתיינס נסע למצרים כסטודנט גרמני צעיר לגאוגרפיה, גאולוגיה, אסטרונומיה, מטאורולוגיה וביולוגיה. בהתראה קצרה, וללא תכנון, המשיך במסעו ונסע לאתיופיה בשנת 1908, וקיבל את הצעת חברו לבקר את דודו שכיהן שם ככומר. במהלך שהותו במדינה זו, פגש את יהודי תיגראי בחבש וחקר את תולדותיהם, דתם ותרבותם.
בשנת 1911 סיים את הדוקטורט שלו אצל אריך פון דריגאלסקי עם התזה, Beiträge zur Landeskunde von Abessininen ("תרומות לחקר הגאוגרפיה של חבש"), בה הציע למנחה שלו לכתוב עבודת המשך בשם Die Juden in Abessinien, לקבלת תואר שיאפשר לו להדריך כפרופסור. המחקר שלו על יהודי אתיופיה פורסם בשנת 1921.[2] לאחר תקופה קצרה במכון הזואולוגי הממלכתי במינכן, עבד רתיינס בין השנים 1911 ל־1921 במכון הקולוניאלי של המבורג ואז עבד בארכיון הכלכלי העולמי (Welt Wirtschaftsarchive), עד לפיטוריו מטעמים פוליטיים בשנת 1933, עקב סירובו להצטרף למפלגה הנאצית. במהלך שנות עבודתו בארכיון הכלכלי העולמי, היה מרצה גם במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת המבורג.
בשנת 1927 נסעו קרל רתיינס, הרמן פון ויסמן ומזרחן בשם אריקה אפיץ לג'דה, ערב הסעודית, במטרה לערוך סקר גאולוגי של אותה מדינה ולתעד את החי והצומח באזורים שבין ג'דה למכה. בג'דה הזמין אותם דניאל ואן דר מיולן, שהיה דיפלומט וקונסול הולנדי בג'דה, להישאר בביתו בזמן שהמתינו לוויזה של המלך אבן סעוד. תשובת המלך הגיעה אליהם לאחר עשרה ימים, בהם אסר עליהם במפורש להיכנס לתוך ארצו. שלושת החוקרים היו מאוכזבים ומתוסכלים. הם עזבו את ג'דה על ספינה שהביאה אותם למזרח אפריקה. שם הם לא היו מעוניינים לחזור באותה תקופה לאירופה, לאחר שלא מילאו את משימתם. לכן, הם החליטו לבקר בדרום ערב, שלא הייתה יעד בתכנון המקורי של מסעם.
פורץ דרך בתימן
רתיינס, עם שני בני ארצו, ירד מסירה שהביאה אותם לראשונה לתימן בשנת 1927. בהגיעם לחודיידה, קרל רתיינס כתב למשפחתו בהמבורג שכשהוא נכנס לתימן הוא "עזב את הציוויליזציה מאחוריו; אין בנקים, לא בתי מלון ולא שגרירויות. אין מכוניות, וגם לא דרכי אספלט. אין בית דואר בחודיידה; אפשר להשתמש בטלגרף רק בחודיידה ובצנעא. ישנם רק שני בולים בשימוש במדינה והם אינם מוכרים במקומות אחרים מחוץ לתימן. בבתים אין מים זורמים; וגם אין חשמל. בבתי המשפחות כמעט ואין רהיטים. המהפכה התעשייתית לא הגיעה למדינה הזו. מרבית המוצרים מיוצרים בעבודת יד; אין שימוש במכונות ולא בכלים טכנולוגיים". בהשוואה לאירופה, הוא הרגיש כאילו חזר בזמן לימי הביניים. תימן הייתה מבחינתו כמו מסע בזמן של חמש מאות שנה לאחור.
רתיינס ומלך תימן
כבר בביקורו הראשון התפתחו יחסים טובים עם המלך, האימאם יחיא חמיד אלדין (1864–1948) וחמשת בניו הגדולים, שכולם עבדו בשירות המדינה ושימשו כשרים, או לחלופין שימשו בתפקידים בכירים בבית המשפט. רתיינס גם פיתח מערכת יחסים טובה עם ראש הממשלה, עבדאללה אל עמרי, איתו הוא תקשר באנגלית. היה לו קשר טוב עם שר החוץ, מוחמד רגיב, איתו תקשר בצרפתית. רתיינס ועמיתיו היו האורחים הרשמיים של האימאם יחיא. הם שוכנו בבית ההארחה הרשמי בביר אל עזב, ליד הרובע היהודי בצנעא. במכתביו לבני המשפחה ולחברים, הוא תיאר שוב ושוב כיצד הוא נהנה מאירוח המלך וחש שחייו בצנעא הם כמו פרק שנלקח מסיפורי אלף לילה ולילה .
רתיינס ושני עמיתיו הופקדו על החפירה הארכאולוגית הראשונה בתימן. האימאם יחיא שלח את שלושת החוקרים הגרמנים לחוּקה (Huqqa) כדי לחפור קבר עתיק. רתיינס לא הצליח לשכנע את האימאם ששלושתם אינם ארכאולוגים. שלושת החוקרים הגרמנים יצאו לחוּקה ליד חגה (Hagga) עם משלחת של חמישים חיילים ומפקח. בעזרת חמישים עובדים מקומיים הם חשפו קבר מהמאה השנייה לספירה. רתיינס הניח כי בתימן, תחום הארכאולוגיה נמצא בחיתוליו וכי יש לפתח ולהרחיב אותו. עם זאת, הוא טען כי המחקר צריך להיעשות בצורה מקצועית תוך שימוש בשיטות מדעיות. מסיבה זו רתיינס ביקש מהאימאם יחיא להקים רשות עתיקות וכן מוזיאון בו ניתן לאחסן ולשמור על הממצאים הארכאולוגיים. רתיינס גם הציע לאימאם להזמין מגרמניה צוות הכולל ארכאולוג ופילולוג לשפות שמיות עתיקות על מנת לפקח על החפירות, לתעד את הממצאים ולפענח את הכתובות בשיטות המדעיות המשמשות באירופה.
האימאם היה מוכן לבנות מוזיאון, אך לא הסכים להזמין חוקרים מומחים מאירופה. רתיינס עצמו לימד שופט מקומי כיצד להעתיק כתובות ולתעד פריטים. קאדי בשם סאדיק הועמד על ידי האימאם כמנהלו הראשון של המוזיאון הארכאולוגי. היה זה המוזיאון הארכאולוגי הראשון בחצי האי ערב. המוזיאון בעדן הבריטית הוקם עשור לאחר מכן. לא הייתה זה ההישג היחיד שרתיינס הצליח להשיג. אולם המוזיאון בצנעא לא תמיד היה פתוח. קשיים פוליטיים וכלכליים גרמו לסגירתו. במהלך מלחמת העולם השנייה המוזיאון נסגר, אך שוב נפתח לאחר המלחמה. קלאודי פאיאן (Claudi Fayan) עבדה כרופאה בצנעא בתחילת שנות החמישים והיא יזמה את פתיחת המוזיאון מחדש, וכן פעלה לפתיחת מוזיאון אתנולוגי-תרבותי בצנעא. המוזיאונים נסגרו שוב במהלך מלחמת האזרחים שפרצה בתימן בשנות השישים. פיוטור גרז'יניביץ' (Fiotor Grazjenevitch), שנשלח לתימן מסנט פטרסבורג לעבוד בבית חולים בתעיז, התעניין גם הוא בארכאולוגיה של תימן והיה חלק ממשלחת רוסית שנשלחה לחפור כמה אתרים מצפון לצנעא. הוא גם הפעיל לחץ לפתיחתו מחדש של המוזיאון הארכאולוגי בצנעא.
רתיינס נדהם מכך שלא קיים שום גוף ציבורי שיפקח על הסחר בשוד העתיקות בשווקים של צנעא, תעיז, חודיידה, עמראן, דמאר וצעדה. הוא הבחין בסוחרים בשווקים שמכרו לתיירים פריטים עתיקים ללא חשש. יתר על כן, הוא היה עד לשיחות עם סוחרים זרים ותיירים שהזמינו פריטים ספציפיים מאזור מסוים, ובכך גרמו לתושבים לחפור ולשדוד קברים עתיקים ואת האוצרות שהכילו ולהציע את הפריטים למכירה בשוק. רתיינס היה משוכנע שצריך להפסיק את סחר העתיקות ושיש לתעד ולשמור את כל הממצאים והתגליות תחת פיקוח השלטונות במדינה. בנוסף, רתיינס סבר כי על המורשת התרבותית הקדם-אסלאמית להיות חלק מתוכנית הלימודים בהיסטוריה בבתי הספר, ושיש ללמד את המקומיים אודותיה. עקב כך, המליץ לאימאם יחיא לפרסם תקנה האוסרת על הוצאת עתיקות מהארץ. ראש הממשלה ושר החוץ תמכו בדעתו והמליצו על כך לאימאם לטובת המדינה. האימאם הסכים, ובשנת 1931 פרסם צו האוסר על מכירה וייצוא של עתיקות מבלי לקבל תחילה היתר בכתב. יוזמה זו נתפסה כצעד חשוב גם בעיני גורמים נוספים באזור.
קרל רתיינס גם יזם הקמת תחנה מטאורולוגית. האימאם הסכים לפרויקט שלו והציע לו להיות אחראי על הקמת התחנה. הוא קיבל חמישים חיילים שיסייעו לו. רתיינס התחיל בשרטוט התוכנית של הבניין, אך נאלץ לחפש עצים וחומרי בנייה נוספים במחוזות הרחוקים מצנעא ולהעביר אותם לעיר הבירה. הוא הזמין קש לכיסוי גג המבנה מאזור חודיידה. התחנה הוקמה תוך מספר חודשים בלבד. תחנת Wetter Dienst ("השירות המטאורולוגי") בהמבורג תרמה מכשירי מדידה רבים שאותם הביא רתיינס לתימן. בתחנה אספו רתיינס ותלמידיו נתונים על רוח, אקלים, טמפרטורות ומשקעים שלוש פעמים ביום. התוצאות נשלחו באמצעות טלגרף לתחנת שירות מזג האוויר בהמבורג. זה היה חידוש נוסף שהביא רתיינס לתימן ותרם למודרניזציה של המדינה. על אף שרתיינס לא היה הראשון שאסף מידע על מזג האוויר והאקלים בתימן, ניתן לראות את עבודתו כחלוצית במובן זה שהמדינה יזמה ותמכה בה. נתונים מסוג זה נאספו בעבר על ידי חוקר קודם, קרסטן ניבור, שבשנת 1763 מדד את הטמפרטורות והמשקעים בשבועות הראשונים שלו בתימן. אדוארד גלזר, שבילה יותר זמן בצנעא וביקר בתימן בסוף המאה ה-19, הביא מגרמניה גם מכשירים למדידת הטמפרטורה, הלחות והמשקעים. גלזר עשה זאת מהמרפסת של בית ההארחה בו התגורר. בעוד שעבודתם של ניבור וגלזר בתחום זה הייתה חלוצית, משך עבודתם היה קצר ועל כן לא ניתן היה להשוות את נתוניהם לנתונים שהיו יכולים להיאסף במשך תקופה ארוכה יותר. אולם תוכניתו של רתיינס הייתה שהעבודה בתחנה תימשך תקופה ארוכה. לצורך כך, הוא הכשיר מספר מקומיים כדי שיאספו ויעבירו את הנתונים.
רתיינס היה לעזר גם בשיפור שירותי הדואר והתקשורת של תימן. רתיינס הציע לאימאם יחיא לרשום את ארצו ב"איגוד הדואר והטלגרף הבינלאומי". האימאם הורה למנהל הכללי בסניף הדואר של צנעא לסייע לו במאמצים אלה, בזמן שרתיינס נסע לברלין להזמין בולים חדשים שיוכרו גם מחוץ לתימן. לאחר סיום ההכנות המקדימות לסניף הדואר החדש, הגיש רתיינס בקשה לצרף את תימן תחת חסות האימאם כחברה באיגוד הדואר והטלגרף הבינלאומי. תימן הצטרפה לרשת התקשורת העולמית והפכה לחברה בשנת 1931, המדינה הראשונה בחצי האי ערב שעשתה זאת.
האימאם חיבב את קרל רתיינס וסמך עליו. הוא ראה ברתיינס שגריר טוב של תימן באירופה. האימאם התעניין בייבוא חיטה מאירופה, מכיוון שתימן סבלה מכמה שנים של רעב קשה. הוא גם היה מעוניין מאוד בכך שרתיינס ישמש לו כיועץ לרכישת נשק באירופה, כמו גם מוצרים תעשייתיים אחרים שיעזרו במודרניזציה של ארצו. רתיינס היה מעוניין מאוד בכך שגרמניה תפתח יחסי ידידות עם תימן וששתי המדינות ירחיבו את סחר החליפין ביניהן. תימן הייתה מוטרדת מכיוון השלטונות הבריטיים בגבולה הדרומי והאימאם חשש שהבריטים יתקיפו יום אחד את ארצו. בתנאים אלה עודד רתיינס את משרד החוץ הגרמני לחתום על הסכם הגנה הדדית עם תימן.
בתימן חקר רתיינס את המערכת הפוליטית והמשפטית של אנשי החצר, כולל המאפיינים הדמוגרפים של תימן, ויידע את קוראיו על המיעוטים שחיים במדינה, ועל מעמדם החברתי והמשפטי. הוא הקדיש סקירה מיוחדת לקהילה היהודית בתימן, בספר שכותרתו "אדריכלות יהודית בצנעא, תימן", ספר המפרט את ההיסטוריה והתרבות בדור האחרון, הכולל את תיעוד המלאכות והתרבות החומרית של היהודים בצנעא.[3][4]
יהודי תימן
רתיינס התעניין באופן אישי ביהודי תימן, צילם אותם וכתב על הרובע היהודי והארכיטקטורה שלו. במהלך ביקורו של רתיינס אצל הרב הראשי (בשנת 1927 או בשנת 1931), הוא העתיק את שמות העיירות והכפרים שהתיישבו בהם יהודים בתימן מתוך רשימה שהרב העמיד לרשותו שנלקחה מרישומי המס, שעליהם הופקד הרב ועליהם נתן דין וחשבון למלך. בסך הכל הוא מנה 371 קהילות יהודיות בתימן.[5]
משפחתו
בנו של רתיינס, קרל רתיינס, הצעיר (1914–1994), היה גיאומורפולוג, שהתמחה בחקר קרחונים אלפיני והכיר היטב את המזרח, במיוחד את אפגניסטן.
מורשתו
האוסף של רתיינס כולל למעלה מ-2,500 פריטים אתנוגרפיים יהודיים. הוא הציע לגברת הדסה קלברי-רוזנבליט מהסוכנות היהודית בארץ-ישראל לקנות ממנו את הפריטים שהיו מהם מספר עותקים. היא העבירה את הצעתו לאוניברסיטה העברית שקנתה ממנו כמעט 2,000 פריטים. רתיינס תרם רבות לשימור התרבות התימנית בקרב יהודי תימן בארץ ישראל. בזכות פעילותו, התאפשר קיומן של תערוכות והרצאות על התרבות היהודית התימנית העשירה, תוך כדי הצגת התלבושות והתכשיטים.
באוסף שלו נמצאים כארבעת אלפים תצלומים (פוזיטיב ונגטיב), שהם האוסף החזותי הגדול ביותר שנעשה עד כה על ידי חוקר יחיד בתימן, ומתעדים את המדינה ואנשיה בתקופת שלטונו של האימאם יחיא חמיד אלדין ומתארים עולם ותרבות שכבר מזמן נעלמו ואינם עוד.
בביקוריו בתימן בשנים 1927, 1931, 1934 ו-1938, הוא אסף, העתיק או קנה מאות כתוֹבוֹת מהתקופה החימירית ותקופת האסלאם הקדומה, רכש עתיקות ואסף דוגמאות אתנוגרפיות בשווקים השונים ברחבי תימן. הוא העמיס את האוסף שצבר על כ־100 גמלים והעביר אותו לחודיידה ומשם המטען נשלח להמבורג. רתיינס גם ביקר בפרוטקטורט הבריטי בעדן ורכש שם עתיקות בשווי אלפי לירות.
מרבית פריטי האוסף שהביא מתימן מאוחסנים כיום במוזיאון האתנולוגיה בהמבורג (Museum für Völkerkunde Hamburg), ביניהם מאות כתובות מהתקופה החימירית והאסלאמית הקדומה, כתבי יד בערבית ובעברית ואלפי פריטים הקשורים לאתנוגרפיה ולתיעוד התרבות החומרית בתימן. בשנת 1939 רכש שלמה זלמן שוקן (1877–1959) כ־800 חפצים מהאוסף האתנוגרפי של יהדות תימן, והשאיל למוזיאון בצלאל לאחר השתדלותם של אריך בראואר והדסה פרלמן-קלברי-רוזנבליט. עם הקמת מוזיאון ישראל בשנת 1965, האוסף המקורי של קרל רתיינס במוזיאון בצלאל, ובו יותר מ-1,000 תצלומים (מתוכם כ-200 כאלו הנוגעים לקהילה היהודית בתימן), הופקד בידי אביבה מולר-לנצט לשם העברתו למוזיאון ישראל, שם הוא נמצא כיום בהשאלת קבע למחלקה לאתנולוגיה, כיום חלק מאגף מנדל לאמנות וחיים יהודיים, תחת הכותרת "אוסף זלמן שוקן".[6][7]
תמונות מאוסף רתיינס
שני ילדים יהודים ברובע היהודי של צנעא (לפני 1938).
פרסומים
Die Juden in Abessinien (The Jews in Abyssinia), Hamburg 1921 (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
Sanaa - Zeitschrift der Gesellschaft zu Erdkunde zu Berlin (Sanaa, Journal of the Society for Geography in Berlin), Berlin 1929, pp. 329–352 (jointly written with Hermann v. Wissmann) (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
"Exploration au Yémen", Journal Asiatique, 215 (Paris): pp. 141– 155 (Exploration in Yemen)
Rathjens.v. Wissmannsche Südarabien-Reise, Hamburg 1931 (jointly written by Rathjens, Hermann von Wissmann, J H Mordtmann and Eugen Mittwoch) (South Arabia travel: Essays from the field of Cultural Studies) (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
Vorislamische Altertümer (Pre-Islamic antiquities), Hamburg 1932 (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
"Landeskundliche Ergebnisse" (Geographic Results), pub. in series: Abhandlungen aus dem Gebiet der Auslandskunde, vol. 40, Hamburg 1934 (jointly written with Hermann v. Wissmann), pp. 133–154 (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
"Sabäische Inschriften" (Sabaean Inscriptions), pub. in series: Abhandlungen aus dem Gebiet der Auslandskunde, vol. 40, Hamburg 1934 (jointly written with Hermann v. Wissmann) (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
Die Pilgerfahrt nach Mekka (The Pilgrimage to Mecca), Hamburg 1948 (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
"Kulturelle Einflüsse in Südwest Arabien von den ältesten Zeiten bis zum Islam unter besonderer Berücksichtigung des Hellenismus". Jahresbericht für kleinasiatische Forschung (Cultural influences in Southwest Arabia from the earliest times until Islam with special consideration given to Hellenism. Annual Report for Asia Minor Research), vol. 1: pp. 1–42.
Jahrbuch des Museums für Länder-und Völkerkunde, Stuttgart 1951 (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
Sabaeica (2 volumes), Hamburg 1953; 3rd edition published in 1955 (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית)); (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
Beiträge zur Klimakunde Südwest-Arabiens : das Klima von Sana, das Klima von Jemen (Contributions to climatology Southwest Arabia: the climate of Sana, the climate of Yemen), Hamburg 1956 (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
Jewish Domestic Architecture in San'a, Yemen, The Israel Oriental Society, affiliate of the Hebrew University. Jerusalem 1957 (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
"Die alten Welthandelsstraßen und die Offenbarungsreligionen" (The Old World trade routes and the revealed religions): Oriens [Journal of the International Society of Oriental Research], 15, Leiden 1962, pp. 115–129 (קרל רתיינס, באתר OCLC(באנגלית))
לקריאה נוספת
Aviva Klein-Franke, Carl Rathjens - Geograf, Ethnograf und wegweisender Archäologe im Jemen (published in: Mit Kamel und Kamera; historische Orient-Fotografie 1864-1970), Hamburg 2007 (German); Rathjens’ Dokumentation der jüdischen Gemeinde im Jemen (ibid., pp. 233–238).
^Carl Rathjens, Jewish Domestic Architecture in San’a, Yemen (with an introduction by Shelomo Dov Goitein), Israel Oriental Society: Jerusalem 1957
^Aviva Klein-Franke, Carl Rathjens - Geograf, Ethnograf und wegweisender Archäologe im Jemen (published in: Mit Kamel und Kamera; historische Orient-Fotografie 1864-1970), Hamburg 2007 (German); Rathjens’ Dokumentation der jüdischen Gemeinde im Jemen (ibid., pp. 233-238).
^Carl Rathjens and Hermann von Wissmann, Landeskundliche Ergebnisse (pub. in: Abhandlungen aus dem Gebiet der Auslandskunde, vol. 40), Hamburg 1934, pp. 133 – 136. There, Rathjens writes on p. 133: "The following list of Jewish communities in Yemen was left to us in Sana from Chochom Bashi, the head of the entire Yemenite Jews. He read to us the names of the places from its tax rolls, which were in excellent order, because he is accountable to the Imam for the proper delivery of the taxes of the Jews of Sana, as throughout the [entire] country." (Original German: "Das nachfolgende Verzeichnis der Judengemeinden in Jemen wurde uns vom Chacham Bâschi, dem Oberhaupt der gesamten jemenitischen Juden, in Sana aufgegeben. Er las uns die Namen der Orte aus seinen Steuerlisten vor, die in vorzüglicher Ordnung waren, da er gegenüber dem Imâm für die richtige Ablieferung der Steuern der Juden Sana wie im ganzen Lande verantwortlich ist").
^Abuhav, Orit (2003). The Human Countenance: The Contribution of the Ethnologists Erich Brauer and Raphael Patai to the Anthropology of the Jews. Vol. 22. Jerusalem: Jerusalem Studies in Jewish Folklore. pp. 159–178.
^Muchawsky-Schnapper, Ester (2018), "The Clothing of the Jews of Yemen", in Rachel Yedid; Danny Bar-Maoz (eds.), Ascending the Palm Tree: An Anthology of the Yemenite Jewish Heritage, Rehovot: E'ele BeTamar, p. 155, OCLC1041776317 (Many of Carl Rathjens' photographs are now part of the Israel Museum, and are taken from the Photographic Archive of the Isidore and Anne Falk Information Center for Jewish Art and Life)
