PROFILBARU.COM

קרל מאסן
Karl Madsen
לידה	22 במרץ 1855; קופנהגן, דנמרק
פטירה	16 באפריל 1938 (בגיל 83); קופנהגן, דנמרק
שם לידה	Carl Johan Vilhelm Madsen
מקום קבורה	בית הקברות אסיסטנס
מקום לימודים	האקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות (1876); Sorø Academy (1871) ;
הושפע על ידי	כ. ו. נילסן, וילהלם קיהן
פרסים והוקרה	צלב הכבוד של מסדר דנבורג (1923); מנהיגות במסדר דנבורג (1925); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לונד (1918) ;
צאצאים	ויגו מאסן

קרל מאסן (בדנית: Karl Madsen;‏ 22 במרץ 1855 – 16 באפריל 1938) היה צייר והיסטוריון אמנות דני בעל קשרים הדוקים עם ציירי סקיין.

ביוגרפיה

מאסן, שנולד בקופנהגן ב-22 במרץ 1855, היה בנם של הציירים אנדראס פיטר מאסן וסופי ת'ורסו מאסן. הוא סיים את לימודיו באקדמיה Sorø לפני שהשתתף בית הספר לאמנות של נילסן בשנת 1871. בין השנים 1872–1876 למד באקדמיה המלכותית הדנית לאמנויות יפות. הוא היה תלמידם של וילהלם קיהן ושל ז'אן-לאון ז'רום באקדמיה לאמנויות היפות בפריז (1876–1879).^[1]

קריירה

מאסן הושפע מאוד בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-19 מהתמורה החדשה והרדיקלית בתרבות הדנית, בהובלתו של גאורג ברנדס, שמאסן עקב אחר הרצאותיו באוניברסיטת קופנהגן, והולגר דרכמן, שפרסם את דעותיו החזקות על האמנות הדנית ועל התנאים המאכזבים באקדמיה לאמנות. בשנת 1871 נסע דרכמן לסקיין, כפר דייגים בקצה הצפוני ביותר של יוטלנד, כדי לצייר סצנות חוץ ואת הדייגים המקומיים. כמעט במקביל הגיע גם מאסן לסקיין.

במהלך השנה הראשונה שלו באקדמיה לאמנות, הוא פגש את מיקל אנקר, שאותו שכנע להצטרף אליו לסקיין ביולי 1874. שם העביר לאנה ברונדום, לימים אנה אנקה, שיעורי ציור. עבודות האמנות שלו בשנים 1873–1874 והשנים 1879–1880 מראות כי היה אחת מדמויות המפתח בקרב ציירי סקיין.

דיוקנאותיו היו בעלות חיוניות הדומה לאלה של מיקל ואנה אנקה וכריסטיאן קרוהג, אך חסרה לו הווירטואוזיות ותחושת הצבע שנהנו הציירים השוודים והנורווגים. העבודות המעניינות ביותר שלו הן מהשנה האחרונה שלו בפריז בה הגיע להשפעת בית הספר ברביזון ושל אדואר מאנה, אף שהן עדיין נוטות להיות אפלות ומשעממות למדי ביחס ליצירות הבהירות יותר של האימפרסיוניסטים הצעירים.

הפער בין מאסן למגמות התקופה כמו גם לבעיותיו הכלכליות שלו כנראה עמדו מאחורי החלטתו להפוך לסופר מקצועי.

בהמלצתו של דרכמן, הוא הפך למבקר אמנות בשנת 1881 ולכותב תדיר בעיתון פוליטיקן (Politiken) ובכתבי עת אחרים. הוא הפך לאחד מפרשני האמנות והמבקרים המשפיעים ביותר על דנמרק. הוא היה מומחה לאמנות ההולנדית וכתב ספר חלוצי על אמנות יפן.

כמומחה למוזיאונים, מאסן זכה להכרה כסמכות באמנות ההולנדית והביא להערכה מחודשת של האמנות הדנית במחצית הראשונה של המאה ה-19, במיוחד עם הביוגרפיה שלו על יוהאן תומאס לונדבי בשנת 1895. הוא היה מנהל מוזיאון הגלריה הלאומית של דנמרק בשנים 1911–1925, ומנהל מוזיאון סקיין בשנים 1928–1938.^[2]

מאסן קיבל דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת לונד והפך לאביר במסדר הדנברוג בשנת 1909.

חיים אישיים

מאסן התחתן פעמיים. הוא התחתן עם אשתו הראשונה יוהאנה הנרייט מלר ב-3 ביוני 1880 אך היא נפטרה ב־9 במרץ בשנה שלאחר מכן במהלך לידת בנם הראשון. לאחר מכן נישא ליוליאנה נילסן (5 באוגוסט 1858 – 9 בדצמבר 1929) ב-4 ביולי 1883. נולדו להם ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות.

בנו של מאסן מאשתו הראשונה, הנרי סופוס מאסן (1881–1921) היה אגיפטולוג, עיתונאי ועורך. בן נוסף, סוונד ויגו מאסן (1885–1954) היה גם צייר. בתו הבכורה, סופי מאסן (1887–1965) נישאה לצייר ארנה לופטוס.^[3]

מאסן נפטר ב-16 באפריל 1938 ונקבר בבית הקברות אסיסטנס בקופנהגן.