מקור השם "קרוליינה" מהמילה הלטינית "קרולוס", שפירושה "צ'ארלס". הוא נקרא לכבודו של מלך אנגליהצ'ארלס הראשון, שהעניק את האדמה לסר רוברט הית' בשנת 1629. מאוחר יותר השטח חולק לשתי מושבות, צפון קרוליינה ודרום קרוליינה, שהפכו בסופו של דבר למדינות נפרדות בארצות הברית.
לפני ההתיישבות של אירופאים במדינה התגוררו באזור שבטים אינדיאנים רבים, בהם הצ'רוקי. אזור קרוליינה הצפונית הוא האזור הראשון באמריקה בו ניסו מתיישבים מאנגליה להקים מושבה. סר וולטר ראלי, על שמו קרויה בירת המדינה, קיבל שני זיכיונות להקמת שתי מושבות לחוף המדינה ב-1580. שני ניסיונות אלה כשלו. באחד הניסיונות, על האי רואנוק, כל המתיישבים נעלמו באחד האירועים המסתוריים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. המושבה באי רואנוק מכונה, על כן, "המושבה האבודה". ב-30 באוקטובר 1629 העניק צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, זיכיון לתובע הכללי, סר רוברט הית' (אנ'), על האדמות שמדרום לקו הרוחב 36° צפון ומצפון לקו הרוחב 31° צפון, אזור שכונה קרוליינה על שמו של צ'ארלס הראשון (בלטינית Carolus). תאריך זה נחשב כיום הקמת פרובינציית קרוליינה.
בסוף המאה ה-17 היו מספר יישובי קבע באזור קרוליינה, שכלל את שתי הקרוליינות ואת טנסי. בשנת 1712 הפכה קרוליינה הצפונית למושבה נפרדת מקרוליינה הדרומית. ב-1776 הייתה הראשונה מבין המושבות שהורתה לנציגה בקונגרס הקונטיננטלי להצביע בעד עצמאות מהכתר הבריטי.
ב-1840 נבנה בניין הקפיטול בראלי, המשמש עד היום.
במהלך המאה ה-18 נבנתה דרך מצופה עצים באורך 208 ק"מ הידועה בשם "דרך האיכרים". דרך זו קישרה בין פייטסוויל ל-בת'ניה ואיפשרה את פיתוח המסחר במדינה והקישור בין אזורי החוף המפותחים לאזורי הספר.
אף שהייתה מדינת עבדות, רק 2% מתושבי המדינה החזיקו ב-99% מהעבדים. רוב האיכרים לא החזיקו בעבדים, וכן התגוררו במדינה כ-30,000 שחורים חופשיים. המדינה הייתה מפולגת בדעותיה אם להצטרף לדרום או לצפון במלחמת האזרחים האמריקנית והייתה המדינה האחרונה שפרשה מהאיחוד ב-20 במאי 1861, 13 ימים לאחר פרישת טנסי. עם זאת, קרוליינה הצפונית שלחה 125,000 חיילים להילחם עבור הקונפדרציה - יותר מכל מדינה דרומית אחרת. מתוך כוחות אלו מתו 40,000 חיילים.
רוב הקרבות במלחמת האזרחים נערכו בווירג'יניה, ובקרוליינה הצפונית עצמה נערכו קרבות בודדים. הקרב העיקרי היחיד שנערך במדינה היה בבנטונוויל.
במהלך התקופה שלאחר מלחמת האזרחים ובמהלך המאה ה-20 הפכה קרוליינה הצפונית למדינה מובילה בייצור חקלאי ובתעשייה. קרוליינה הצפונית ממוקמת שמינית בארצות הברית בייצור התעשייתי שלה, ועיקר מוצריה התעשייתיים כוללים טקסטיל, מוצרים כימיים, מוצרי חשמל, ונייר ומוצריו.
תעשיית הטבק, שעליה הושתתה כלכלתה של המדינה עוד בהיותה מושבה, מהווה עד היום מוצר מרכזי בכלכלת המדינה.
לקרוליינה הצפונית היו שלוש חוקות: הראשונה, אושרה ב-1776, השנייה - ב-1868, לאחר חזרתה של המדינה לאיחוד, והשלישית - משנת 1971.
גאוגרפיה
יום גשום בהרי הסמוקיז
מדינת קרוליינה הצפונית נמצאת בין קווי הרוחב 34° ו-'36°30 צפון, ובין קווי האורך '75°30 ו- '84°30 מערב.
הערכאות הנמוכות כוללות מערכת בתי משפט עליונים (המקבילים לבתי המשפט המחוזיים בישראל), מערכת בתי משפט מחוזיים (המקבילים לבתי משפט השלום בישראל) ומערכת בתי משפט שלום (המקבילים לבתי המשפט לתביעות קטנות בישראל). בתי המשפט העליונים דנים בפשעים חמורים, תביעות אזרחיות העולות על $10,000 וכן בערעורים על בתי המשפט המחוזיים.
בתביעות פליליות ההחלטה ניתנת על ידי 12 מושבעים. בתביעות אזרחיות מוותרים לרוב הצדדים על המושבעים.
בתי המשפט המחוזיים דנים בענייני משפחה (גירושין, אחזקת ילדים) ובתביעות אזרחית הפחותות מ-$10,000, וכן עבירות שאינן חמורות (עוונות), ועבירות נוער. בתי המשפט המחוזיים נערכים המשפטים בלא חבר מושבעים.
מערכת בתי משפט שלום (מקבילים לבתי המשפט לתביעות קטנות בישראל) דנים בעבירות החמורות פחות (חטאים), עבירות תנועה, וכן תביעות שאינן עולות $4,000 ותביעות פינוי ממושכר (בדומה לבית הדין לשכירות בישראל).
כלכלה
על פי מחלקת האנליזה הכלכלית של ממשלת ארצות הברית, בשנת 2003 התוצר הגולמי של קרוליינה הצפונית היה 314 מיליארד דולר אמריקאי. ההכנסה הממוצעת לנפש בשנת 2003 הייתה $28,071 (מקום 38 מבין מדינות ארצות הברית).
התוצרים החקלאיים העיקריים של המדינה הם עופות, ביצים, טבק, חזירים, חלב ומוצריו, בקר וסויה.
התוצרים התעשייתיים העיקריים הם מוצרי הטבק, טקסטיל, מוצרים כימיים, מוצרי חשמל.
שארלוט, העיר הגדולה במדינה, היא מרכז פיננסי ובנקאי. כמו כן במדינה תעשיית סרטים ענפה (התעשייה הגדולה ביותר למעט זו שבקליפורניה). מספר אולפנים נמצאים בשלבי, ריילי - דורהם, שארלוט ווילמינגטון. בין היתר צולמה במדינה הסדרה דוסון קריק.
בשנת 1999 המדינה סבלה מהוריקן שעבר במקום וגרם להצפות קשות. בחלק מהעיירות אוכלוסייה המקומית עזבה את מקום ולא חזרה עד היום. כך למשל בעיירת גריפטון התגוררו לפני ההוריקן כ-2500 תושבים וחלק משמעותי מהם לא חזר לעיירה גם לאחר ההצפה.
מרבית השחורים מתגוררים במזרח המדינה, לאורך מישור החוף, וכן באזור רמת פיידמונט, שם היו מרוכזים, לפני מלחמת האזרחים, מרבית המטעים. עד אמצע שנות ה-60 של המאה ה-19 היו בקרוליינה הצפונית מספר קטן של מטעים, ומרבית המשקים החקלאיים היו משקים קטנים. חקלאים אלה לא החזיקו עבדים, דבר המסביר את ריכוזי האוכלוסין.
תושבי קרוליינה הצפונית ממוצא בריטי מתגוררים בעיקר במערב המדינה ובאזור פיידמונט.
אינדיאנים משבט צ'רוקי מתגוררים במחוז סווין במערב המדינה, ואינדיאנים משבט לומבי (והטוענים להיותם צאצאי המושבה האבודה) מתגוררים במחוז רובסון.
ענף הספורט הפופולרי ביותר במדינה הוא כדורסל המכללות. במסגרת הליגה הבכירה של ה-NCAA מתחרות 19 קבוצות מאוניברסיטאות ומכללות שונות. הבולטות בהן הן הנבחרות של אוניברסיטת צפון-קרוליינה (ה-Tarheels) ושל אוניברסיטת דיוק (ה-Blue Devils), הנמנות באופן קבוע עם קבוצות הצמרת של כדורסל המכללות בארצות הברית. הן מספקות לליגת ה-NBA ולצמרת הכדורסל באירופה רבים מכוככבי הכדורסל, שלמדו באוניברסיטאות אלה. הבולט בהם הוא מייקל ג'ורדן, בוגר אוניברסיטת צפון-קרוליינה. נבחרת אוניברסיטת צפון-קרוליינה זכתה ב-2009 באליפות המכללות הלאומית (NCAA) בפעם החמישית בתולדותיה.
