קרב קייב (1943)

קרב קייב

קייב לאחר שחרורה בנובמבר 1943
מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים	3 בנובמבר 1943 – 22 בדצמבר 1943 (50 ימים)
מקום	קייב, ברית המועצות
קואורדינטות	50°27′00″N 30°31′24″E
תוצאה	שחרור קייב על ידי הצבא האדום
הצדדים הלוחמים ברית המועצות ברית המועצות צ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה גרמניה הנאצית גרמניה הנאצית מפקדים ברית המועצות ניקולאי ואטוטין גרמניה הנאצית הרמן הות גרמניה הנאצית ארהרד ראוס כוחות החזית האוקראינית הראשונה ארמיית הפאנצר הרביעית אבדות 118,042 חיילים: 28,141 הרוגים, נעדרים או שבויים 89,901 פצועים או חולים 271 טנקים (3–13 בנובמבר) 125 מטוסים (3–13 בנובמבר) 16,992 חיילים: 2,628 הרוגים 13,083 פצועים 1,281 נעדרים

הקרב השני על קייב היה חלק ממתקפה סובייטית רחבה בהרבה באוקראינה הידועה בשם קרב דנייפר, שכללה שלוש מתקפות אסטרטגיות של הצבא האדום והתקפת נגד מבצעית אחת של הוורמאכט, שהתרחשה בין 3 בנובמבר ל-22 בדצמבר 1943.

בעקבות קרב קורסק, הצבא האדום פתח במתקפת בלגורוד-חרקוב, והדף את קבוצת ארמיות דרום בפיקודו של אריך פון מאנשטיין בחזרה לעבר נהר הדנייפר. הסטאבקה, הפיקוד העליון הסובייטי, הורה לחזית המרכזית ולחזית וורונז' לתפוס מעברים על הדנייפר. כאשר זה לא הצליח באוקטובר, המאמץ הועבר לחזית האוקראינית הראשונה, עם תמיכה מסוימת מהחזית האוקראינית השנייה. החזית האוקראינית הראשונה, בפיקודו של ניקולאי ואטוטין, הצליחה לאבטח ראשי גשר מצפון ומדרום לקייב.

אִסטרטגיה

מבנה הפעולות האסטרטגיות מנקודת המבט התכנונית הסובייטית היה:

• מבצע מתקפה אסטרטגית בקייב (אוקטובר) (1–24 באוקטובר 1943) על ידי החזית המרכזית וחזית וורונז'
  • מבצע התקפי צ'רנוביל-רדומיסל (1–4 באוקטובר 1943)
  • מבצע הגנתי צ'רנוביל-גורנוסטאיפול (3–8 באוקטובר 1943)
  • מבצע התקפי ליוטז' (11–24 באוקטובר 1943)
  • מבצע התקפי בוקרין (12–15 באוקטובר 1943)
  • מבצע התקפי בוקרין (21–24 באוקטובר 1943)
• מבצע מתקפה אסטרטגית בקייב (נובמבר) (3-13 בנובמבר 1943)
  • מתקפת הנגד של ראוס בנובמבר 1943
• מבצע הגנה אסטרטגי בקייב (1943) (13 בנובמבר 1943–22 בדצמבר 1943)

הכנות סובייטיות

המפה הסובייטית של קייב (1943)

באוקטובר 1943, כמה מהארמיות של ואטוטין הסתבכו קשות בניסיון לפרוץ מהשטח המחוספס של עיקול בוקרין, ראש הגשר הדרומי. קורפוס הפאנצר ה-24 של ולטר נהרינג תפס בעמדת הגנה יעילה, ודחק את הכוחות הסובייטיים היריבים פנימה. כתוצאה מכך, ואטוטין החליט לרכז את כוחו בראש הגשר הצפוני בליוטז'.

ארמיית המשמר המשוריינת השלישית, בפיקודו של פאבל ריבאלקו, נעה צפונה לעבר ראש הגשר ליוטז' בחסות החשיכה והתקפות הסחה מתוך עיקול בוקרין. ההכנות הסובייטיות היו ניכרות, כולל התקנת 26 גשרים ו-87 מעבורות. רבים מהגשרים הסובייטים נבנו מתחת למים, מה שהקשה על זיהויים. ייתכן שתקיפות הטעיה ובניית גשרים מזויפים הטעו את הגרמנים לזמן קצר. תמיכה באש ניתנה על ידי 7,000 תותחים ומרגמות ו-700 מטוסי קרב. הארמיות ה-27 וה-40 פתחו במתקפת ההסחה הסובייטית בבוקרין ב-1 בנובמבר, יומיים לפני המועד, אך התקדמו רק 1.5 קילומטרים לפני שהוסגו לאחור.

היסטוריונים סובייטים טענו להצלחה מוחלטת עבור אמצעי ההטעיה של הצבא האדום, אך הגרמנים זיהו נכון את גזרת התקיפה הסובייטית ושלחו תגבורת משוריינת לאזור. יומן המלחמה של ארמיית הפאנצר הרביעית התייחס לדחיפה הסובייטית העיקרית מצפון לקייב ב-3 בנובמבר כ"המתקפה לה ציפינו". הגרמנים לא היו בטוחים אם לתקיפה הסובייטית הצפויה היו מטרות מרחיקות לכת מלכתחילה או שנועדה רק ללכידת ראש גשר ראשוני לניצול מאוחר יותר.

שלב ראשוני

מוקדם בבוקר 3 בנובמבר 1943, ארמיית הפאנצר הרביעית הייתה נתונה להפגזה סובייטית מסיבית. הארמיות ה-38 וה-60 הסובייטיות תקפו בגל הראשון אך לא הצליחו לפרוץ את עמדות הקורפוס הגרמני ה-7. ב-4 בנובמבר נוספו להסתערות ארמיית המשמר המשוריינת השלישית וקורפוס הפרשים של המשמר ה-1, מה שאילץ את הקורפוס ה-7 לסגת ולפנות את קייב. הסובייטים כבשו את קייב ב-6 בנובמבר. השלב השני של המתקפה הסובייטית החל כעת, כאשר מטרת החזית האוקראינית הראשונה הייתה לכידת הערים ז'יטומיר, קורוסטן, ברדיצ'ב ופסטוב וניתוק מסילת הרכבת לקבוצת ארמיות מרכז; המטרה הסופית הייתה כיתור קבוצת ארמיות דרום. ב-7 בנובמבר, חודי החנית הסובייטיים כבר הגיעו לצומת הרכבת החשוב בפסטוב 50 קילומטרים דרומית-מערבית לקייב.

התוכנית התנהלה בהתחלה בצורה מוצלחת עבור ואטוטין; מנשטיין, לעומת זאת, הפך מודאג. כשהטנקים של ריבלקו נעו ברחובות קייב ב-6 בנובמבר, הפציר מנשטיין באדולף היטלר לשחרר את קורפוסי הפאנצר ה-48 וה-40 כדי שיהיו לו מספיק כוחות להשתלט מחדש על קייב. קורפוס הפאנצר ה-48 הוכפף למנשטיין, אולם היטלר סירב להסיט את קורפוס הפאנצר ה-40, והחליף את הרמן הות בארהרד ראוס, שקיבל פקודה להקהות את המתקפה הסובייטית ולאבטח את האגף הצפוני של קבוצת הארמיות דרום ואת הקשר עם קבוצת ארמיות מרכז. מספר מקורות מציינים את 6 בנובמבר כתאריך נפילת קייב. ^[1] נראה שהחטיבה העצמאית ה-1 של צ'כוסלובקיה החלה בהסתערות מוקדם יותר, בשעה 12:30 ב-5 בנובמבר, והגיעה לדנייפר בשעה 02:00 ב-6, לאחר שחלפה את הפרברים המערביים של העיר והייתה היחידה הראשונה במרכז העיר, אולם קייב נכבשה באופן סופי ב-6 בנובמבר ב-06:50. ^[2]

מתקפת הנגד של ראוס

לראוס היה קושי מסוים בכך שיחידותיו ספגו אבדות כבדות בשלבים הראשונים של המתקפה של ואטוטין. ארמיית הפאנצר הרביעית תוגברה, במיוחד בארטילריה ורקטות. הדיוויזיות הגרמניות קיבלו חיזוק ב-7 בנובמבר על ידי הגעתה של דיוויזיית הפאנצר ה-25 בפיקודו של גאורג יאואר. התקדמותו לעבר פסטוב נעצרה על ידי קורפוס הטנקים של המשמר ה-7. דיוויזיית הפאנצר ה-25, הבנויה למחצה, עברה רק הכשרה אישית לעת חירום, חסרה קטגוריות ציוד שלמות והוכרזה המבצעית נגד מחאותיו של היינץ גודריאן, המפקח של כוחות השריון. היא הפכה לדיוויזיית הפאנצר המבצעית הראשונה שלא הצליחה להשיג לפחות הצלחה התקפית ראשונית בחזית המזרחית. המתקפה הגרמנית הכושלת עצרה את התקדמות ארמיית המשמר המשוריינת השלישית.

שאר הכוחות הסובייטיים המשיכו בהתקפותיהם. ריבאלקו הגיע עד מהרה למרחק של 64 ק"מ מברדיצ'ב. ז'יטומיר נכבשה על ידי הארמייה ה-38 ב-12 בנובמבר, אך ההתקדמות הסובייטית נעצרה כאשר חיילי קורפוס הפרשים של המשמר ה-1 בזזו את מלאי האלכוהול של ארמיית הפאנצר הרביעית הגרמנית. הארמייה ה-60 כבשה את קורוסטן ב-17 בנובמבר והארמייה ה-40 נעה דרומה מקייב. ההפוגה היחידה לגרמנים הגיעה כאשר הארמייה ה-27 מיצתה את עצמה ועברה למגננה בעיקול בוקרין. תוך 10 ימים הסובייטים התקדמו 150 קילומטרים ופתחו פער של 100 קילומטרים בין קבוצת ארמיות מרכז לקבוצת ארמיות דרום.

פאנצר IV בז'יטומיר, נובמבר 1943

ארמיית הפאנצר הרביעית הייתה בבעיה עמוקה. עם זאת, המצב השתנה עם הגעתו של קורפוס הפאנצר ה-48 של הרמן באלק, הכולל את דיוויזיית הפאנצר אס אס ה-1, דיוויזיית הפאנצר ה-1 ודיוויזיית הפאנצר ה-7. באלק הניע את כוחותיו צפונה לברוסיליב ולאחר מכן מערבה כדי להשתלט מחדש על ז'יטומיר. ריבאלקו שלח את קורפוס הטנקים של המשמר ה-7 להתמודד עם ההתקפה הגרמנית. התפתח קרב שריון ענק, שנמשך עד לחלקו האחרון של נובמבר, אז עצר בוץ הסתיו את כל הפעולות.

עם כיבושם מחדש של ז'יטומיר וקורוסטן, ארמיית הפאנצר הרביעית קיבלה קצת מרווח נשימה. כשואטוטין נעצר, הסטבקה שחררה עתודות משמעותיות לחזית האוקראינית הראשונה שלו כדי להחזיר את המומנטום.

שלב סופי

ב-5 בדצמבר הבוץ קפא. קורפוס הפאנצר ה-48 ערך מתקפה גורפת רחבה מצפון לז'יטומיר. תוך שהם תפסו את הצבא האדום בהפתעה, ביקשו הכוחות הגרמניים לכתר את הארמייה ה-60 הסובייטית ואת הקורפוס ה-13. מחוזקים בדיוויזיית הצנחנים ה-2, הגרמנים התקדמו מזרחה, והעמידו את הסובייטים במגננה. בשל האיום על פסטוב, הארמייה ה-60 נסוגה מקורוסטן.

וטוטין נאלץ לבקש מהסטבקה עתודות נוספות, והוקצו לו ארמיית המשמר המשוריינת הראשונה והארמייה ה-18. יחידות חדשות אלו, יחד עם קורפוס נוסף מגזרות אחרות, הוזנקו בחיפזון מערבה. כך עצר הצבא האדום את ההתקדמות הגרמנית, חזר למתקפה וכבש מחדש את ברוסילוב. שני הצדדים הותשו עד סוף דצמבר והקרב על קייב הסתיים.

לאחר מכן

למרות שהסובייטים לא הצליחו לנתק את מסילת הרכבת המקשרת עם קבוצת ארמיות מרכז או לכתר את קבוצת ארמיות דרום, הם פרצו את קו הדנייפר, כבשו את קייב, העיר השלישית בגודלה בברית המועצות, וגרמו אבדות משמעותיות לארמיית הפאנצר הרביעית. הגרמנים, מצדם, הקיזו דם של כמה יחידות סובייטיות מרכזיות ושמרו על נתיב הרכבת החיוני פתוח, אך כשלו בניסיונות לכתר ולהשמיד את ראשי החנית הסובייטיים. כמה ימים לאחר שקורפוס הפאנצר ה-48 הוצא למנוחה ולהתאוששות, פתחו הסובייטים במבצע דנייפר-קרפטי בערב חג המולד. מתקפת חזית וורונז' ששמה שונה דחקה את הגרמנים בחזרה לגבול הפולני של 1939 עד 3 בינואר 1944.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב קייב בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. "1943: Kiev in Flames : IN OUR PAGES:100, 75 AND 50 YEARS AGO". International Herald Tribune. 8 בנובמבר 1993 – via NYTimes.com.
2. "Czechoslovak military units in the USSR (1942–1945)". Michal Gelbič. אורכב מ-המקור ב-28 בספטמבר 2007. נבדק ב-26 באוגוסט 2007.