קרב נאנסי נערך בחזית המערבית במהלך מלחמת העולם השנייה בין 5 ל-15 בספטמבר1944. בקרב זה הביסה הארמייה השלישית האמריקאית את כוחות הצבא הגרמני שהיו במגננה סביב העיר נאנסי, צרפת, תוך חציית נהר מוזל לחלקים הצפוני והדרומי של העיר. תוצאות הקרב היו תבוסת הכוחות הגרמנים ושחרור העיר נאנסי.
סקירה כללית
תחילת המתקפה לשחרור נאנסי החלה באיחור, בשל מחסור בדלק שגרם לעיכוב הכוחות האמריקאים על גדת הנהר מז למשך חמישה ימים. זמן זה נוצל על ידי הגרמנים לתגבור הכוחות בעיר.
כוחות הארמייה השלישית באזור חולקו כך שהקורפוס ה-20 קיבל את המשימה לכבוש את העיר מץ, בעוד שהמשימה לכיבוש נאנסי, העיר הגדולה באזור, הוטלה על הקורפוס ה-12, שהחל לנוע לקראת המתקפה הראשונה כאשר הוא עדיין לא במלוא כשירותו המבצעית, כיון שהדיוויזיה ה-35 הגנה על האגף הדרומי של כוחות בעלות הברית, וזאת עד שהארמייה השביעית שלחמה מדרום תוכל לסגור את הפער. זה הותיר רק את דיוויזיית השריון הרביעית והדיוויזיה ה-80 זמינות.
הרגימנט האווירי 92 - אד-הוק של כוחות נ"מ וכוחות קרקעיים נוספים
ניסיונות הדיוויזיה ה-80 לתפיסת ואבטחת ראש הגשר
תוכניות ראשוניות לתקיפה על ננסי.
עקב תנאי שטח קשים ומודיעין חלקי בלבד על כוחות הצבא הגרמני העומדים מולם, הוחלט להטיל את משימת תפיסת ואבטחת שלושת נקודות הצליחה של נהר מוזל על הדיוויזיה ה-80. על תפיסת נקודת הצליחה בפונט-א-מוסון (Pont-à-Mousson) הופקד רגימנט הרגלים ה-317, על נקודת הצליחה בטול (Toul) הופקד רגימנט הרגלים ה-319, ועל נקודת הצליחה במארבש (Marbache) הופקד רגימנט הרגלים ה-318. זה אפשר לדיוויזיית השריון ה-4 להמשיך בהתקפה, לצאת מפונט-א-מוסון, הנמצאת צפונית לנאנסי, לאגף את האזור ולתקוף את נאנסי ממזרח, כאשר דיוויזיית חיל רגלים 319 הנמצאת בטול תתקוף את נאנסי ממערב.
בפונט-א-מוסון (Pont-à-Mousson) רגימנט הרגלים ה-317 הסתמכה על מידע מתוך סיורים מוקדמים ועל הרעשה ארטילרית מקדימה כדי לנסות ולזכות ביתרון טקטי. זו הייתה החלטה שגויה, כיון שהכוחות הגרמנים המגינים היו מוכנים הרבה יותר מהמשוער, החזיקו בתוואי שטח שאפשר להם לצפות על תנועות הכוחות האמריקאיים ממרחק. הכוחות האמריקאיים עשו שני ניסיונות צליחה, הראשון באור יום והשני בלילה, אבל שניהם נהדפו וגנרל אדי הורה על ביטול ההתקפה.
במרבשה (Marbache) התעמתו כוחות רגימנט הרגלים ה-318 האמריקאי עם כוחות חטיבה 92 הגרמנית (אד-הוק של כוחות נ"מ וכוחות קרקעיים נוספים). כוחות רגימנט הרגלים ה-318 ניהלו קרב קשה בניסיונם לתפוס אחיזה על שטחים שולטים. רק לאחר שני ימי לחימה קשים הצליחו להביס את הגרמנים ולתפוס את הגבעה, אבל מיד לאחר מכן נהדפו הכוחות האמריקאיים עקב התקפת נגד גרמנית.
בטול (Toul) הייתה הצלחה לכאורה, כאשר רגימנט הרגלים ה-319 הצליחה לחצות עיקול של נהר מוזל, אבל זו הייתה הצלחה זמנית בלבד, כיון שהכוחות הגרמנים של חטיבה מוטסת 3 נסוגו כעשרה מייל (כ-16 ק"מ) עד לקו הגנה עם שני ביצורים באגפים, דבר שאפשר להם לעכב את התקדמות הכוחות האמריקאיים.
היערכות מחדש של הכוחות האמריקאיים
אף על פי שניסיונות הצליחה הראשונים נכשלו במידה רבה, לקראת 7 בספטמבר החל המצב להשתפר עבור הכוחות האמריקאיים. עם ההתקרבות המהירה של הארמייה השביעית מכיוון דרום וחזרת הקורפוס ה-15 לארמייה השלישית להגן על האגף הדרומי. במצב זה דיוויזיית חיל רגלים 35 הייתה במוכנות לביצוע התקפה מחודשת.
על פי התוכנית החדשה דיוויזיה 80 תתקוף מצפון ודיוויזיה 35 מדרום יחד עם כוח משולב B, בעוד כוח משולב A יהיה בעתודה לאחד האגפים. התוכנית אמורה הייתה לצאת לפועל ב-11 בספטמבר.
ראש הגשר בדיולואר (Dieulouard)
אחרי התוצאות העגומות של ניסיונות הצליחה הקודמים הושקע מאמץ גדול לתאום תקיפה מאורגנת ומתן סיוע גדול יותר, כאשר גנרל אדי החליט על פעולה ממוקדת בשאיפה לכתר את הכוחות הגרמנים סביב נאנסי. דיולואר (Dieulouard) הממוקמת כ-6.5 ק"מ דרומית לפונט-א-מוסון נבחרה כאזור הצליחה החדש לתמרון הכיתור המתוכנן. על פי תוכנית זו היה על רגימנט הרגלים 317 לחצות ראשונה ולאבטח את הנקודה לאחר הצליחה, ואז רגימנט הרגלים 318 יצלח מיד אחריו ויכבוש את האזור השולט הממוקם על "גבעת מוסון" לכיוון צפון. מיד לאחר מכן יונח גשר כבד וכוח משולב A יוכל לתקוף ולהשתלט על טירת סאלין (Château-Salins), מרכז מסילות ברזל חשוב באזור. כיון שרגימנט הרגלים 319 עדיין היה עסוק בלחימה בטול (Toul) הוא לא היה יכול להשתתף בהתקפה זו.
כיון שהכוחות הגרמנים ישבו בשטחים שולטים נדרש סיוע נוסף. ב-10 בספטמבר השמידו מפציצים מכוח המפציצים התשיעי גשר ליד קסטינה (Custines) כדי למנוע הגעת תגבורת מנאנסי, ובערב הפציצו את מוסון היל. כפעולת הסחה והטעיה, ארטילריה והפצצות מהאוויר כוונו בתחילה לפונט-א-מוסון.
צליחת חיל הרגלים החלה בבוקר ה-12 בספטמבר ונתקלה בהתנגדות מועטה בלבד. ההתקדמות הייתה כה מהירה עד שחלקים מכוח משולב A הספיקו גם הם לחצות במהלך אותו יום. הסיבה לקלות היחסית נבעה מכך שנקודת הצליחה עברה בתפר שבין שתי דיוויזיות גרמניות (דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-3 ודיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-553).
התקפת הנגד הגרמנית נגד ראש הגשר החלה בשעה 01:00 ב-13 בספטמבר. בתחילה התקפת הנגד שבוצעה על ידי רגימנט הפאנצרגרנדיר ה-29 הצליחה וגרמה לנסיגת הכוחות האמריקאיים כמעט עד הגשר שהוצב, עד שאחד ממפקדי גדודי השריון הצליח לכנס מספיק כוחות, כולל טנקים בינוניים מגדוד 702 המסופח, ועצר את התקפת הגרמנים בפונט-דה-מונס (le Pont de Mons).
כוח משולב A שלח יחידת סיור שכללה כלי רכב משוריינים וג'יפים לאזור ראש הגשר בשעה 06:15, שהצליחה להגיע עד פאתי סנט ז'נבייב (Sainte Geneviève), אך נאלצה לעצור עקב הרעשה ארטילרית של תותחים מתנייעים גרמנים. עם עלות השחר הכוחות הגרמנים החלו לסגת לכיוון צפון ומזרח, כאשר יחידות הדיוויזיה ה-80 וטנקים של כוח משולב A מזנבים בהם. באותו זמן גדוד שריון 37 של כוח משולב A בפיקודו של לוטננט קולונל קרייטון אברמס עברו במהירות דרך ראש הגשר ושעטו לכיוון דרום מזרח כשהם מביסים בדרכם מחסומי דרכים גרמנים תוך שהם לוקחים שבויים רבים. עד הערב ראש הגשר כבר נחשב לבטוח ומאובטח, כך שכל כוח משולב A יכול היה לעבור ולהגיע עד טירת סאלין (Château Salins).
למחרת בבוקר שוב ניסו הגרמנים לבצע מספר התקפות נגד בחסות הערפל, אך כל הניסיונות נהדפו על ידי כוחות הדיוויזיה ה-80 מתוגברים בכוחות של כוח משולב A.
ראשי הגשר בפלאוויני (Flavigny) ובאיון (Bayon)
ב-10 בספטמבר כאשר כוחות הדיוויזיה ה-35 נערכו להתחיל את חלקן בתקיפה, התגלה גשר הממוקם קרוב לפלאוויני (Flavigny) כאשר הוא ממוקש כולו במטעני חבלה, אך עדיין שלם. גדוד 2 של חטיבת חיל רגלים 134 קיבל אישור לתקוף את הגשר בין הערביים, אך על אף שמשימות כיבוש הגשר והקמת ראש הגשר הצליחו, תגבורת בוששה להגיע. האמריקאים הצליחו להדוף שתי התקפות נגד גרמניות, אך בסופו של דבר הגשר נהרס על ידי הארטילריה הגרמנית השכם בבוקר למחרת. בהתקפת נגד שלישית של הגרמנים בתגבור כוחות שריון נאלצו הכוחות האמריקאים לסגת חזרה לעבר השני של הנהר, תוך שהם סופגים אבדות כבדות. אבדות אלו מנעו מהחטיבה המשך מעורבות במשימות אבטחת ראש הגשר, וביום למחרת החטיבה הוצבה למשימת אבטחת האגף השמאלי בפונט סנט וינסנט (Pont St. Vincent), שם השתלטו על מצודה צרפתית עתיקה משנת 1880. הגרמנים ניסו לתקוף אותם אך נהדפו על ידי הארטילריה.
כוח משולב B הצליח לחצות את המוזל ליד ביינוויל אקס מירואר (Bainville-aux-Miroirs), לא רחוק מבאיון (Bayon). במהלך הלילה הונח במקום גשר צף, אשר הכוחות הגרמנים ניסו להרוס, אך הושמדו לאחר שכותרו.
חטיבת חיל רגלים 137 הצליחה גם היא להחזיק בראש הגשר ליד קרוושמאמפ (Crévéchamps), לאחר פעולת הסחה שבוצעה כ-8 ק"מ מצפון לנקודה ולאחר הפגזה ארטילרית של כחצי שעה. מיד לאחר החצייה הם רותקו לקרקע על ידי הכוחות הגרמנים, אולם הצליחו להיחלץ מכך, מאחר שהכוחות הגרמנים במקום היו מדולדלים עקב ההתקפה הכושלת שלהם נגד ראש הגשר בבאיון.
כיתור נאנסי
דיוויזיית השריון ה-4 מכתרת את נאנסי
המהלך של גדוד שריון 37 בפיקודו של אברמס ב-13 בספטמבר הביא אותם עד לכפר פרנס אן סולנואה (Fresnes-en-Saulnois) השוכן כ-5 ק"מ מערבית לטירת סאלין (Château-Salins). למחרת הפקודות שונו, כך שכוח משולב A אמור היה לכבוש את השטח השולט ליד הכפר אראקורט (Arracourt), ובכך לחסום את דרכי הבריחה של הגרמנים מנאנסי. בהגיעם למקום נתקל הכוח המשולב A בכוחות גרמנים מדיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-15, אבל התגברו עליהם עם אבדות מועטות בלבד ואז המשיכו ותפסו את השטח השולט ונערכו למגננה במקום, בכיוון מזרח, ומשם הם יצאו לפשיטות הטרדה על הכוחות הגרמנים על הצירים הראשיים לנאנסי, וכן הצליחו אפילו לשלוח כוחות לסייע לסיורים מכוח משולב B סביב תעלת מארן-ריין (Marne-Rhin Canal). פשיטות ההטרדה האלו היו מוצלחות. כוח משולב A לקח בשבי 400 חיילים גרמנים והשמיד מעל 160 כלי רכב והוציא מכלל פעולה עשרה תותחים משחיתי טנקים בקוטר 88 מ"מ. למחרת הגיעה לידיהם ידיעה כי מתוכננת התקפת נגד גרמנית בדיולואר (Dieulouard), לכן שלחו לשם תגבורת המורכבת מגדוד חיל רגלים ופלוגת טנקים וכך הצליחו לייצב את המצב במקום. לאחר שכוח משולב B חצה את נהר מוזל בדרום, ומאחר שתוואי השטח לא אפשרו הקמת קו הגנה ראוי, נסוגו הגרמנים לתוך יער ויטרימונט (Forêt de Vitrimont), תוך שהם חוצים את נהר מוארטה (Meurthe). לגרמנים לא נותר מספיק זמן לייצב קו הגנה ולכן הם נהדפו גם מהיער לאחר שכוח משולב B חצה את נהר מוארטה ב-14 בספטמבר, כאשר רוב הנסוגים הגיעו עד לכפר לונוויל (Lunéville). המפגש בין יחידות מכוח משולב B ובין כוח משולב A בתעלת מארן-ריין (Marne-Rhin Canal) היוותה את השלמת הכיתור סביב נאנסי.
שחרור נאנסי
התקיפה הממוקדת סביב נאנסי האיצה את נסיגת הכוחות הגרמנים מהעיר, כאשר למעשה ב-13 בספטמבר העיר נמסרה לכוחות האמריקאים על ידי מפקד הארמייה הגרמני, גנרל יוהנס בלסקוביץ.
חטיבות חיל רגלים 320 ו-137 המשיכו להתקדם מראש הגשר בבאיון (Bayon) תוך ביצוע מעקף לכיוון נהר מוארטה (Meurthe), תוך שהם חוצים אותו לקראת ערב ה-14 בספטמבר. ב-16 בספטמבר רגימנט הרגלים ה-320 חצה את תעלת מארן-ריין (Marne-Rhin Canal), בעוד הרגימנט ה-137 התקדם עד לקרבת סנט ניקולא דה פור (Saint-Nicolas-de-Port). בנקודה זו התגלה כיס התנגדות של דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-553 הגרמנית, וכך שני הרגימנטים, 137 ו-320 ספגו אש נגד חזקה.
ב-14 בספטמבר התכונן רגימנט הרגלים ה-319 להיכנס לתוך נאנסי. מודיעין שסופק על ידי כוחות של הצבא הצרפתי דיווח ליחידות האמריקאיות כי הגרמנים פינו את יער היי (Forêt de Haye), וב-15 בספטמבר גדוד שריון 3 והרגימנט ה-319 נכנסו לנאנסי בדרך טול תוך שהם חוצים את העיר עד לקצה המזרחי ללא כל התנגדות.
תוצאות הקרב
שחרור נאנסי סיפק לכוחות בעלות הברית מרכז תקשורת צרפתי חשוב, ומאוחר יותר שימשה העיר כמפקדת הארמייה השלישית.
הכוחות הגרמנים שהיו בנאנסי הצליחו ברובם לברוח למרות הכיתור על העיר והיו מסוגלים עדיין להמשיך בפעילות מלחמתית במהלך המערכה בלורן.
ההתקפה המוצלחת של הקורפוס ה-20 האמריקאי מעבר לנהר מוזל סביב נאנסי דרבנה את הגרמנים לצאת בהתקפת נגד באזור הכפר אראקור (Arracourt), על ידי ארמיית הפאנצר החמישית.
לקריאה נוספת
Cole, Hugh M., The Lorraine Campaign, Washington D.C.: United States Army Center of Military History, 1997. CMH Pub 7-6-1
Zaloga, Steven J., Lorraine 1944, Oxford: Osprey Publishing, 2000. ISBN 1-84176-089-7
.png)
