קמלה פאנט

קמלה פאנט
Kamla Pant
קמלה פאנט
קמלה פאנט
לידה 18 בדצמבר 1956 (בת 68)
גרהוואל, אוטראקהאנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הודו
פעילות בולטת ייצוג בארגוני נשים וקידום זכויות נשים; התנגדות לסחר בנשים.
ידועה בשל הובלת תנועות צדק חברתי ושימור הסביבה, וכן המאבק להקמת מדינה הודית עצמאית באוטראקהאנד.
השכלה אוניברסיטת קומאון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קמלה פאנט (באנגלית: Kamla Pant; נולדה ב-18 בדצמבר 1956) היא פמיניסטית, פוליטיקאית ופעילת זכויות נשים מאוטראקהאנד, שבהודו.[1] היא ידועה גם בשל עבודתה בתנועת אוטראקהאנד, אשר הביאה לכך שאוטראקהאנד הוכרזה כמדינה הודית בשנת 2000.

ביוגרפיה

פאנט נולדה למשפחת ממעמד הפועלים, בצ'אמולי, גרהוואל (אוטראקהאנד). יש לה תואר שני באומנות, וכן תואר במשפטים מאוניברסיטת קומאון. בשנות ה-80 של המאה ה-20 היא עבדה כעורכת דין בקומאון, אחת הנשים היחידות במחוז במקצוע.

אקטיביזם

פאנט הייתה אחת המנהיגות של תנועת הצ'יפקו. התנועה, אשר קמה ב-1973, התחילה כארגון לשימור הסביבה, ובפרט היערות באוטראקהאנד, ובהמשך נהייתה גורם מרכזי בהתנגדויות לעשרות פרויקטי פיתוח ובניה, והפכה למודל למחאה לא-אלימה.[2] הפעילות של פאנט הגיעה לנקודת שיא כאשר היא צמה במשך 11 ימים במסגרת מחאת נאשה נאהי רוג'גאר דו (Nasha Nahi Rojgar Do) אותו הנהיגה. המחאה קמה נגד העלייה בשיעורי האלכוהוליזם בקומאון, שהוחרפו עקב האבטלה הגוברת. נשים היו לעיתים קרובות הקורבנות לאלימות מצד גברים בתנאים אלו, והתארגנות רחבה קמה בדרישה מהמדינה להגביל את הזמינות של אלכוהול, ולייצר מקומות עבודה.[3] היא פעלה גם למען זכויותיהם של חקלאים אריסים במחוז טראי, ולקידום זכויות נשים, כאשר סחר בנשים היה נושא שהתמקדה בו במיוחד.

ב-1990, פאנט, יחד עם אומה בהאט, שילה רג'ואר, ובסאנטי פתאק, יסדה את המגזין הראשון במדינת אוטראקהאנד שמתמקד נשים ונושאים חברתיים, אוטארה (Uttara), שפירושו "של הצפון". המגזין, אשר חגג את יום השנה ה-25 לפרסומו ב-2015, נתן לראשונה קול לנשים רבות במדינה, והתעקש על שוויון זכויותיהן.[4] בשנת 1992, היא הייתה אחת המייסדות של המאהילה מאנץ' של פראגטישיל (Pragatisheel Mahila Manch), ארגון נשים כלל-אזורי במחוז דהראדון.[5] המאנץ' היה אינסטרומנטלי בתהליך האיחוד של תנועות מרובות - סביבתניות ואחריות - לכדי תנועת אוטראקהאנד, שמטרתה הייתה להפוך למדינה נפרדת ועצמאית מאוטר פרדש.

ב-1 באוקטובר 1994, קבוצה של פעילי תנועת אוטראקהאנד היו בדרך לדלהי כדי לערך מחאה לא-אלימה. כשהם עברו בראמפור טיראהה, כוחות משטרתיים ירו עליהם, ושישה פעילים נהרגו. בנוסף, השוטרים אנסו מספר פעילות. האירוע דרבן נשים מכל עברי אוטראקהאנד ומארגונים שונים להתאחד למאהילה מאנץ' (ארגון נשים חברתי) שמטרתו הממוקדת היא עצמאות מדינית. הארגון היה יחיד במינו לא רק מבחינת היקף פעילותו, אלא כי הוא היה אחד מארגוני העצמאות היחידים בעולם שכולו נשים. בהנהגתה של פאנט, נוסחה הדרישה שגיירסיין, עיירה קטנה במרכז שני המחוזות האתנו-גאוגרפיים העיקריים של אוטראקהאנד (קומאון וגארהוואל), תהא לבירת המדינה שתוכרז.[6]

ב-9 בנובמבר 2000, הוכרזה אוטראקהאנד כמדינה ה-27 של הודו. אך הארגונים החברתיים התאכזבו מההתפתחויות הפוליטיות לאחר ההכרזה. לשלטון עלו בעלי כוח שלא היו חלק מתנועות המחאה והעצמאות שהביאו להקמת המדינה, ורבים מהנושאים החברתיים, הסביבתיים והכלכליים עבורם נלחמו לא השתפרו. כך שהארגונים המשיכו לפעול, במגוון נושאים שכוללים התנגדות לאלכוהול, מיגור סחר בנשים, רפורמות בחינוך, והעצמת הגראם סאבהות (מועצות כפריות). פאנט ממשיכה לפעול בתנועה הפוליטית סוואראג' אבהיאן (Swaraj Abhiyan), שמטרתו שחרור מכל סוגי הדיכויים, והפיכת הודו למדינה שוויונית וצודקת. היא גם מקדמת את רווחתן של נשים זקנות, והביאה להשקת תוכנית תלושי מזון לנזקקות.[1]

ב-2012, פאנט הובילה מחאה מאסיבית בעקבות מותה של סטודנטית מדהראדון, שעברה אונס קבוצתי בניו דלהי. המוחות דרשו מהממשלה עונש מוות לאנסים, ונקיטת אמצעים בטיחותיים מוגברים לטובת נשים. הן ביקשו מתושבי העיר לבטל את חגיגות השנה החדשה, ופאנט הצהירה שאונס הוא הצורה המזוויעה ביותר של ניצול, ושלמרות 65 שנים של עצמאותה של הודו, נשים עדיין חיות בפחד. היא גם קראה ליצירת בתי משפט מיוחדים שיטפלו באופן זריז ואפקטיבי במקרי אונס. בין הדרישות, שבתי המשפט יחויבו לתת החלטה וגזר דין תוך זמן מוגדר, והזכירה את המקרה ברמפור, שבו נאנסו עשר נשים, ואף על פי שמספר גברים הורשעו, הם עדיין לא ריצו את עונשם, גם כעבור מספר שנים.[7]

ב-2015 היא התנגדה למינויה של אישה טרנסג'נדרית כסגנית-יו"ר וועדת הנשים של מדינת אוטראקהאנד, בהצהרה שלדעתה אין ביכולתה של טרנסג'נדרית "להבין ולהזדהות עם בעיות של נשים".[8]

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Rawat, Harish (11 בספטמבר 2014). "U'khand to Launch Food Security Scheme for Elderly Women". The Times of India. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Guha, Ramachandra (30 באפריל 1993). "Personality Clashes Lead to Internal Schisms". Down To Earth. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Rage of the River: The Untold Story of Kedarnath Disaster, Hridayesh Joshi, Penguin Books, 2016, ISBN 0143425749
  4. ^ Tripathi, Shikha (13 במרץ 2014). "An Equal Gender". The Hindu. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Skhuja, Swarn Lata (2008). The Medical and Health Care of Women: A Sociological Study of Rural and Tribal Hilly Areas in Uttaranchal Pradesh. New Delhi: Gyan Publishing House. p. 10. ISBN 8121209994.
  6. ^ "Mahila Manch Blames Government for Poor Condition of Schools". The Tribune. 3 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Doonites Want Death for Rape Accused". The Tribune. 30 בדצמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Azad, Shivani (29 באפריל 2015). "Appointment of Transgender to U'khand Women's Commission Kicks Up a Storm". The Times of India. {{cite news}}: (עזרה)

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!