רקהאם היה פעיל בשנים 1718–1720, סוף "תור הזהב של הפיראטיות" שנמשך בין 1650 ל-1730. הוא זכור בעיקר בגלל העובדה שהיו לו שתי נשים חברות בצוות: מרי ריד ואהובתו, אן בוני.[2]
רקהאם הדיח את צ'ארלס ויין מתפקידו כקפטן הספינה ריינג'ר. הוא קיבל חנינה בשנת 1719 ועבר לניו פרובידנס, שם פגש את אן בוני, שהייתה נשואה באותה תקופה לג'יימס בוני. הוא חזר לעסוק בפיראטיות בשנת 1720 על ידי גנבת ספינה בריטית ואן הצטרפה אליו. צוותם החדש כלל את מרי ריד, שהתחפשה באותה עת לגבר. לאחר מירדף קצר, נתפס רקהאם על ידי צייד הפיראטים של הצי המלכותי ג'ונתן בארנט בשנת 1720, הועמד לדין על ידי סר ניקולס לוס, מושל ג'מייקה, ונתלה בנובמבר אותה שנה בפורט רויאל בג'מייקה.[3]
ראשית חייו והקריירה
דיוקנו של רקהאם ג׳ק, מתוך ספר על תולדות הפירטיות 1724
מעט ידוע על חינוכו של רקהאם או על ראשית חייו, פרט לעובדה שהוא היה אנגלי ונולד סביב שנת 1682. הרשומה הראשונה שלו היא כמלח בריינג'ר בשנת 1718, שפעל בפרובידנס החדשה באיי בהאמה. שהיה בסיס ידוע לשמצה של הפיראטים המכונה "רפובליקת הפיראטים".[4] ויין וצוותו שדדו כמה אוניות מחוץ לעיר ניו יורק, ואז נתקלו בספינת מלחמה צרפתית גדולה. הספינה הייתה גדולה כפליים לפחות מזו של ויין, והיא מייד רדפה אחריהם. ויין פקד על נסיגה מהקרב, וטען שנהג בזהירות כסיבה לנסיגתו. ג'ק רקהאם התנגד להחלטה על הנסיגה, והציע להילחם באניית המלחמה מכיוון שהיו בה שפע של עושר. בנוסף, הוא טען, אם הם יתפסו את הספינה, היא תעמוד לרשותם - ספינה גדולה בהרבה. מבין תשעים ואחת הגברים בספינת הפיראטים, רק חמישה עשר תמכו בוויין בהחלטתו. ויין הצהיר כי החלטת הקברניט נחשבת סופית, אולם למרות התמיכה המוחצת בדעתו של רקהאם להילחם, הם ברחו.
ב־24 בנובמבר1718 קרא רקהאם להצבעה בה הגברים הכריזו על ויין כפחדן ופיטרו אותו מתפקיד הקפטן, מה שהפך את קליקו ג'ק לקפטן הבא. רקהאם העניק לוויין ולחמש עשרה תומכיו, ספינה האחרת שהייתה ברשותם יחד עם אספקה מכובדת של תחמושת וסחורה.[5]
קפטן רקהאם
רקאם בזז כלי שיט קטנים ששטו קרוב לחוף ברגע שהפך לקפטן. הוא וצוותו כבשו את קינגסטון, כלי שיט קטן מג'מייקה, והפכו אותו לספינת הדגל שלהם. הם עשו כמה כיבושים נוספים של ספינות ותפסו כמה ספינות גדולות מברמודה.
בשנת 1719 הפליג רקהאם לנסאו שבבהאמה וניצל חנינה כללית לפיראטים משליט האי וודס רוג'רס. רוג'רס נשלח לבהאמה כדי לטפל בבעיית הפיראטים בקריביים שהחלו לתקוף ולגנוב מספינות בריטיות.[4]
בדצמבר הוא כבש את ספינת הסוחר ״קינגסטון״. לקינגסטון היה מטען עשיר, שהפך לשלל גדול עבור רקהאם וצוותו. לרוע מזלו, קינגסטון נתפסה בטווח ראייה של פורט רויאל, שם הסוחרים הזועמים שכרו לעזרתם ציידי פירטים כדי לרדוף אחריו. הם הדביקו אותו בפברואר 1719, בעוד ספינתו וקינגסטון עגנו באיסלה דה לוס פינוס מחוץ לקובה. רקהאם ורוב אנשיו היו אז בחוף, והם ברחו מהשבי כשהם מסתתרים ביער - אך הספינה והאוצר העשיר שלהם נלקחו.
קפטן צ'ארלס ג'ונסון בספרו מ-1724, מתאר כיצד רקהאם פעל.[4] רקהאם ואנשיו שהו בעיירה בקובה שהחזירו את הספינה הקטנה שלהם. ספינת מלחמה ספרדית שהופקדה על סיור בחוף הקובני נכנסה לנמל, יחד עם סלופ אנגלי קטן שתפסה. ספינת המלחמה הספרדית ראתה את הפיראטים אך לא הצליחה להגיע אליהם בגלל השפל, ולכן הספרדים עגנו בכניסה לנמל כדי לחכות לבוקר. באותו לילה, רקהאם ואנשיו התקרבו לספינה האנגלית תפסו והכניעו את השומרים הספרדים שהיו שם. עם עלות השחר החל ספינת המלחמה לפוצץ את הספינה הישנה של רקהאם, שהייתה כעת ריקה, כאשר רקהאם ואנשיו שטו בדממה ליעד חדש שלהם.
דיוקנו של ג׳ק רקאהם מאיור קובני משנת 1888
רקהאם ואנשיו עשו את דרכם חזרה לנסאו, שם הם הופיעו בפני המושל רוג'רס וביקשו את החנינה המלכותית, בטענה שויין אילץ אותם להפוך לפיראטים. רוג'רס שנא את ויין ובחר להאמין להם, העניק להם את החנינה ואפשר להם להישאר. אולם זמנם כאנשים ישרים לא נמשך זמן רב.
אן בוני
כשהיו בנמל, רקהאם פתח ברומן עם אן בוני, אשתו של הספן ג'יימס בוני, שהועסק על ידי המושל רוג'רס. לג'יימס בוני נודע על מערכת היחסים ביניהם והביא את אן אל המושל רוג'רס, שהורה לדון אותה באשמת ניאוף. רקהאם הציע לקנות את אן ב"גירושין ברכישה", מכיוון שהוא אהב אותה, אך בעלה סירב בתוקף. הדבר גרם לאן לברוח מנסאו יחד עם רקהאם. [6] הצמד (עם צוות חדש) נמלט לים, הפסיד את חנינתו, באמצעות גנבת ספינה שהייתה שייכת לג'ון האם. הם הפליגו בקאריביים במשך חודשיים והשתלטו על אוניות פיראטים אחרות. רקהאם לעיתים קרובות הזמין את צוות הספינות שהוא תקף להצטרף לספינה שלו. אן נכנסה להריון ונסעה לקובה ללדת.
לכידה, משפט ומוות
בספטמבר 1720 הוציא מושל בהאמה וודס רוג'רס צו בו הכריז על פשעי הפיראטים של רקהאם וצוותו. לאחר פרסום הצו, צייד הפיראטים ג'ונתן בארנט והפיראט לשעבר ז'אן בונאדוויס החלו במרדף אחר רקהאם,[5] רקהאם ביצע שייט בסמוך לג'מייקה וכבש מספר ספינות דיג קטנות והטיל אימה על דייגים לאורך קו החוף הצפוני של ג'מייקה.[6]
רקהאם נתקל בכלי שיט קטן שבצוותו היו תשעה שודדי ים אנגלים, והם הצטרפו אליוו. הם עגנו במפרץ דריי הרבור בג'מייקה, באוקטובר 1720. הספינה של בארנט תקפה את הספינה של רקהאם ותפס אותה לאחר קטטה, שכנראה הובלה על ידי הנשים שהיו בצוות הספינה - מרי רייד ואן בוני. רקהאם וצוותו הובאו לעיר ספרדית, ג'מייקה, בנובמבר 1720, שם נשפטו והורשעו בפיראטיות ונידונו לתליה.
רקהאם הוצא להורג בפורט רויאל ב־18 בנובמבר 1720, וגופתו הוצבה בתצוגה בכניסה הראשית לפורט רויאל.[5][4]
אן בוני ומרי ריד טענו שתיהם שהן בהריון בזמן משפטן, עשרה ימים לאחר הוצאתו להורג של רקהאם, וכך קיבלו חנינה זמנית, ונכלאו בפורט צ'ארלס עד להוכחת התביעה. מרי ריד נפטרה בתאה באפריל 1721, ככל הנראה מחום הקשור ללידה. אין תיעוד היסטורי לגבי שחרורה של אן בוני או על הוצאתה להורג.[7]
רוב צוותו של רקהאם נידון למוות, ונתלה סמוך להוצאתו להורג. מספר מלחים שצורפו אליהם ימים לפני שנתפסו זכו לחנינה. כמה אחרים גורלם לא ידוע.
קריאה נוספת
Nelson, James L. (2004) A Short Life and A Merry One. Ithaca NY: McBooks.
Defoe, Daniel; Manuel Schonhorn (1999). The General History of Pirates. New York: Dover Publications. p. 148. ISBN 0-486-40488-9.
Fleming, Carrol B (March 1978). Ladies of the Skull and Crossbones. Historical Abstracts. pp. 23–26.
Williams, Jefferey (2007). Pirate Spirit: The Adventures of Anne Bonney. Harlem Writers Guild Press. ISBN 978-1-58348-467-8.
The entire trial transcript is available in the book The Pirate Trial of Anne Bonny and Mary Read by Tamara J. Eastman and Constance Bond
Johnson, Captain Charles, ed. Hayward Arthur L., A history of the robberies and murders of the most notorious pirates from their first rise and settlement in the island of Providence to the present year, London: George Routledge & Sons, Ltd. First published in 1724, with the second edition published 1728, both versions attributed to Daniel Defoe. The two editions are very different, with the second edition much less accurate than the first when compared to court records. In the second edition however, no such accuracy is even attempted. In particular,the lurid details of the capture of the merchant ship the Neptune by Charles Vane in September 1718, conflicts entirely with the court records of both Charles Vane and Robert Deal, his quartermaster.
'The Tryals of Captain John Rackam and Other Pirates', 1721, by Robert Baldwin, in The Colonial Office Records in The Public Records Office at Kew, (ref: CO 137/14f.9). This details the trials of JackRackam, Mary Read, Anne Bonny, and Charles Vane.
_for_Allen_%26_Ginter_Cigarettes_MET_DP835040.jpg)
