קליידוסקופ הוא ספר ילדים מאת סופרת הילדים חוה ניסימוב העוסק בשואה מנקודת מבטה של המחברת. הסיפור פורסם על ידי ידיעות אחרונות ספרי חמד וטל-מאי בשנת 2015, הוא מעוטר באיוריה של הציירת כנרת גילדר. הספר זכה בפרס דף דף לספרות ילדים [1] כמו כן הספר נלמד בסמינר למורים ובבתי הספר.
תקציר העלילה
העלילה מתרחשת בתקופת השואה, אווה היא ילדה יהודיה שנאלצת לעזוב את ביתה ואת משפחתה כדי להינצל. יש לה קליידוסקופ עמו היא נסחפת למחוזות קסומים ומרגיעים, ובאמצעותו היא יוצרת עולם דמיוני, מלא בקסם ובאור המאפשר לה מנוחה ומקום לבריחה מהקשיים. בשביל אווה הקליידוסקופ הוא לא רק כלי לפיתוח יצירתיות ודמיון, אלא גם אמצעי לבריחה רוחנית מהמציאות האכזבה והקשה שמסביב.
דמויות
בספר ארבע דמויות מרכזיות המשפיעות על העלילה, ועל אווה.
כל אחת מהדמויות מציגה זווית שונה על תקופת השואה ומספקת תרומה משמעותית להתפתחות הסיפור. הדמויות בספר משמשות ככלים להעברת רקע חברתי והיסטורי, ומספקות לקורא פרספקטיבות שונות על חיי היהודים בתקופת השואה.
אווה: אווה היא הילדה היהודייה שבאמצעותה הסיפור מסופר. היא מתמודדת עם השינויים והאתגרים בעקבות המלחמה והשואה. הקליידוסקופ הוא סמל של העולם הפנימי של אווה, והוא משמש לה ככלי לבריחה רוחנית מהמציאות שחווה.
דודה ברונקה: דודה ברונקה מציירת תמונה חמה של העולם היהודי השולי, שנקרא "גטו", והיא מסייעת לאווה ומקנה לה יצירתיות באמצעות מתנה קטנה שהיא מקבלת ממנה.
ההורים של אווה
האם: אמא של אווה מתארת בצורה אמפתית את הסבל והקושי בחייהם של היהודים בגטו. היא משתמשת באומץ ליבה ותפילתה כדי לעזור לאווה להתמודד עם המציאות הקשה.
האב: אביה של אווה, בניגוד לאימה, עטוף בפחד מהמציאות ומנסה לשמור על ילדותה של אווה כמה שיותר בריאה וטובה בזמן שהוא נתקל באתגרים ובקשיים במציאות שהוא משתדל להתעלם ממנה.
איורים
האיורים בספר משמעותיים להמחשבת המציאות המתוארת בו. האיור בכריכה מושך את העין באמצעות הקומפוזיציה הטובה והאפקט "עין הדג" המקנים לקורא תחושה סוריאליסטית, כמעט כמו חלום טוב. האיור נבנה בקפידה, הוא מתחיל בתיאור חנות של האב והקרובה לו, מתמקד בהרס חנויות היהודים בתקופת השואה, ומתקדם להתרחשויות בחיי היומיום של הילדה. קיים שימוש בצבע הצהוב, הפרטים המוארים בכל איור מכניסים רגש נוסף לקראת החוויות של הדמויות.[2]
הפן הסוריאליסטי והעדין שבאיורים יוצר חוויה רגשית מיוחדת, כשהצבע הצהוב משמש ככלי להדגשת פרטים מסוימים שמוסיפים מרחב ומשמעות לתמונה. ההתעקשות על הפרטים ועל תשומת הלב לאפקטים כמו הזליגה המכוונת של האיור מקשים על הקורא להתבונן ולהשקיע את עצמו בחוויות המוצגות
"האיורים בספר מעדנים ומעצימים הרגשות והחוויות המתוארות בטקסט. הספר מאויר רק בשחור כדי לתאר את המציאות הקשה בשואה, באיורים יש מעין "טריק" – שימוש בצבע זהוב עדין להדגשת יופי או "נורמליות" במובן איזון רגשי. הצבע הזהוב יוצר רכיב הפתעה המעורר מחשבה ועניין כאשר המאיירת משתמשת בו.[3]
מסר
הסיפור "קליידוסקופ" מאת חווה נסימוב מכיל מספר מסרים מרכזיים שניתן להסיק מהם, תלוי בהקשר שבו הוא נקרא ובפרשנות האישית של הקורא.
כמו קליידוסקופ שמציג תמונות מורכבות ומשתנות, כך גם החיים והזיכרונות מורכבים ורב גוניים ויכולים להשתנות בהתאם לנקודת המבט שלנו ולנסיבות בהן אנו נמצאים. הסיפור מדגיש את היכולת שלנו להשפיע על המציאות שלנו באמצעות בחירות אישיות, כאשר כל תזוזה קטנה יכולה לשנות את התמונה כולה. הוא מזכיר לנו את החשיבות של הסתכלות על דברים מנקודות מבט שונות, כדרך לפתוח בפנינו הבנות ותובנות חדשות. הקליידוסקופ משמש גם כסמל להתבוננות פנימית וצמיחה אישית, והשינויים בתמונות יכולים לסמל את השינויים הפנימיים שאנו עוברים במהלך החיים וכיצד אנו משתנים ומתפתחים. כמו התבניות החוזרות ונשנות בקליידוסקופ, החיים מלאים במעגלים וחזרות, והמסר יכול להיות שאנו נתקלים באותם דפוסים ואירועים בחיינו ועלינו ללמוד מהם ולצמוח מתוכם. בסופו של דבר, המסר העולה מהסיפור יכול להשתנות בהתאם לפרשנות האישית של כל קורא ולמצבו הנפשי בעת הקריאה.[4]
על הסופרת
חוה ניסימוב (נולדה ב-9 ביוני 1939), סופרת, ומשוררת ישראלית. ניסימוב היא ניצולת שואה ופעילה מאוד בנושא זיכרון השואה: כותבת שירים וזיכרונות, מעבירה הרצאות וכן סדנאות ביבליותרפיה לילדי שואה. חוה ניסימוב נולדה בוורשה שבפולין. כשהייתה בת שלושה חודשים נכנסו הגרמנים לעיר. זמן קצר לאחר מכן נפטר אביה ממחלת הטיפוס בגטו והיא ברחה עם אמה, חנה אלטשילר, מהגטו. כשהייתה בת שלוש השאירה אותה אמה אצל איכרית פולנייה שהכירה אחותה של האם, כדי להציל אותה מציפורני הנאצים. ניסימוב קיבלה את השם אווה אולנסקה ובשלוש השנים הבאות חיה יחד עם יהודיה נוספת אצל המשפחה הפולנית. בכל פעם שהגיעו זרים לבקר, הסתתרו השתיים מאחורי הארון. בגיל 6, עם סיום המלחמה, אספוהּ דודתהּ ובן דודהּ לאמהּ, אך ניסימוב כבר כמעט לא הכירה אותה. "היא הייתה בשבילי עוד אישה", סיפרה לימים, "כנראה שלא זכרתי אותה". בלילה שבו נפגשו השתיים הן ישנו גב אל גב ולא החליפו מילה. האם, שכבר נפטרה הסבירה זאת בסבל שעברה באותן שלוש שנים, סבל שהפך אותה לקרה במיוחד. בשנת 1992 היא שבה לפולין למסע שורשים, אך הוריה המאמצים כבר לא היו בין החיים.
מניע עלילתי
יצירה אמנותית בתחום ספרות הילדים שמשלבת אמירה אישית עם פרספקטיבה היהודית והקשר הפולני של הסופרת. ניסימוב, הנולדה בפולין ועלתה לישראל בגיל צעיר, יצרה סיפור שמשקף את חייה וחוויותיה, מתוך מציאות של שואה ושל תקופה סוערת בהיסטוריה. בספר זה, היא חיה את דמותה של אווה כילדה יהודייה בפולין השוקעת במלחמת העולם השנייה. ניסימוב בחרה לספר את הסיפור באמצעות עיניים של ילדה, אשר רואה ומדברת מתוך עולמה הפרטי והקטן. המקור לסיפור מבוסס מחוויות הילדה של הסופרת בימי השואה בפולין.[5]
בכתיבה על הסיפור, ניסימוב אמרה: "אני מרגישה שהגעתי אליו דרך קלידוסקופ של זמן, שדרכו צפיתי בזמן שלי בפולין, את העולם שסבלתי ממנו, ובו כתבתי את הספר. את הספר הכתבתי כחלק ממסע התקרבות אליו, אל המקום שלפעמים הוא יותר קרוב אלי מהם, והפעם כמו שלא היה מאז שהייתי ילדה בפולין, וכמו שלא היה מאז שעזבתי אותו" .
השפה בספר מתארת את עולם הילדה דרך עיניה, וכך נוצר ספר ילדים שמתאים גם לקוראים בוגרים. הספר משתמש באמצעים אמנותיים יצירתיים ובהופעה ויזואלית מרהיבה כדי להעביר את החוויות והסיפור בצורה מרגשת ועמוקה
ביקורת
הביקורות על הספר מציינות כי הוא מתאר את תקופת השואה מנקודת מבט של ילדה, אך הוא מתאים לקוראים מכלל הגילים. ספרי ילדים על תקופת זו יכולים לעזור לשכבת גיל זו להבין את ההיסטוריה של השואה ולפתח אצלם רגשות של אמפתיה ושל הבנה, בזמן שגם מבוגרים יכולים להעריך את העומק והמשמעות של קריאת ספרי ילדים על תקופת השואה, הביקורת יכולה להראות איך הכתיבה והציורים מתאימים לכל הגילאים, וכיצד הספר משמש ככלי לימודי וערכי.
הביקורות מציינות כי הספר מעביר את נושא השואה בצורה מתאימה לכולם, בזכות השפה העשירה והציורים היפים, ומאפשר לקוראים צעירים ומבוגרים להזדהות עם הסיפור ולחוות את התקופה הקשה דרך עיני ילדה צעירה. באמצעות השימוש במדיום הקליידוסקופ הסופרת מציגה עולם חסר אל מול עולם עשיר ומאושר. הטלאי הצהוב הוא מעין זעקה למציאות של היהודים ה"מסומנים" בציור טלאי צהוב המופיע גם על בובתה הקטנה של הילדה. הפער בין "הנראה" לבין המדומיין באמצעות הקליידוסקופ – בפי הילדה הקטנה – מרטיט. [3]
דממה רועשת. זה מה שהיה סביב כותבת הביקורת בתום קריאת ספר זה.
ביקורת נוספת משבחת בעיקר את יכולתו של הספר ליצור רגש משמעותי אצל הקורא: "תצחקו, תלעגו, תתפלאו: מה? כיצד דממה יכולה להיות רועשת! הרי זה אבסורד! ייתכן מאוד שסקאוט החליקה על קליפת בננה.. אבל כן, כן. זהו בדיוק הדבר שהתרחש לאחר קריאת הספר. לעיתים הדממה, עצם דממה זו, כשאתה נמצא לבדך ומסיים קריאתו של ספר ואינך פוצה פה, אינך עושה דבר מלבד נעיצת מבט בדף האחרון ונתינת דרור למחשבות להתגבש לאיטן, היא דומיננטית יותר מכול תגובת השתאות קולנית. הדממה הזאת שלאחר קריאת ספר טוב, שהצליח לנגוע בך, היא משמעותית. היא גורמת לבעיטה ראשונית בבטן. דממה קולנית זו הייתה עבורי לעזר, היא אפשרה לי לגבש דעה שספר זה הוא טוב כי אם נעתקו המילים מפי, אם אני לא מצליחה לברור את המילים הנכונות ולהביע בעזרתן את הרגשתי, אז הוא טוב, הוא ממש טוב".[6]
הערות שוליים
- ^ ירין כץ, חדשות ספרות: פרס דףדף תשע"ה לחוה ניסימוב ("קליידוסקופ") ורוני גלבפיש ("אגם הצללים"), באתר קורא בספרים, 2015-10-07
- ^ ורד זינגר, "קליידוסקופ" - יצירת אמנות איכותית ומוקפדת, לאו דווקא לילדים, באתר יְקוּם תַּרְבּוּת, 2015-05-08
- ^ 1 2 hhm_hafatzim, מגזין מקו ועד תרבות / מיזם דיגיטלי – "קליידוסקופ" מאת חוה ניסימוב - ספר ילדים למבוגרים, באתר מגזין מקו ועד תרבות / מיזם דיגיטלי, 2015-06-19
- ^ קליידוסקופ, באתר דףדף, ספרות ילדים
- ^ ד"ר שי רודין, קלידוסקופ מאת חוה ניסימוב, באתר קריאת חובה: ספרות ילדים מומלצת, 9 באוגוסט 2015
- ^ ביקורת ספרותית על קלידוסקופ מאת חוה ניסימוב (סקאוט), באתר סימניה
קישורים חיצוניים
הספר קליידוסקופ באתר הספרייה הלאומית
