ב-2010 החלו לראות בו יורש, ולאחר מות אחיו, הוכרז באופן רשמי ליורש. לפני שעלה לשלטון מיעט להופיע בפומבי, וגם לאחר שעלה לשלטון הוסיף מעטה חשאיות עבה לאפוף אותו ואת ממשלתו. לכן פרטים רבים אודותיו נותרו לא ידועים, וגם את אלה הידועים לא אחת קשה לאמת. בשנת 2016 דורג על ידי המגזין "פורבס" במקום ה-36 ברשימת האנשים החזקים בעולם[2].
סבו, קים איל-סונג היה ראש משפחת קים, אשר שולטת בקוריאה הצפונית מ-1947 ועד היום (נכון ל-2024).
ראשית חייו
קים ג'ונג-און הוא כנראה הצעיר מבין שלושת בניו (הידועים) של קים ג'ונג-איל, מנהיגה הקודם של קוריאה הצפונית, אשר שלט במדינה עד מותו בדצמבר 2011. יש לו אח שנולד בשנת 1981 ואחות שנולדה בשנת 1987, אף כי היו שטענו שהיו לאב, קים ג'ונג-איל, עד שבעה ילדים מארבע נשים שונות[3]. אמו של קים, קו יונג-הי, הייתה רעייתו האחרונה של קים ג'ונג-איל.
קים ג'ונג-און התחנך בבית הספר הבינלאומי "Liebefeld Steinhölzli school", בית ספר פרטי קטן ליד ברן, שווייץ, שם היה על פי הדיווחים תלמיד בינוני למדי, שקט וחובב כדורסל, אוהד של ה"שיקגו בולס" האמריקאית. אחותו הצעירה קים יו-ג'ונג למדה ככל הנראה גם היא באותו בית ספר באותה תקופה יחד עמו. היא נחשבת לסגנית שלו וכממלאת מקומו האפשרית[3]. בשנת 2000 חזר לקוריאה הצפונית ובשנת 2002 החל את לימודיו באוניברסיטה על שם קים איל-סונג, מכון ההכשרה הצבאית הגבוה ביותר במדינה.
בשנת 2006 דווח לראשונה כי קים ג'ונג-און בן ה-23 עשוי להיות המנהיג הבא של קוריאה הצפונית ולא אף אחד מאחיו הבוגרים יותר, כפי שסברו קודם לכן. כעבור שלוש שנים, ב-8 במרץ2009, דיווחה רשת ה-BBC כי קים ג'ונג-און הציג את מועמדתו בבחירות לפרלמנט של קוריאה הצפונית (אספת העם העליונה)[4], אולם בהמשך הוא לא הופיע ברשימת הנבחרים[5]. לאחר הבחירות קיבל קים ג'ונג-און דרגה ב"מועצת ההגנה הלאומית" (צבא קוריאה הצפונית)[6] וביוני 2009 התפרסם בעיתון הדרום-קוריאני ג'ונגאנג דיילי כי מועמדותו של קים ג'ונג-און, בנו האהוב של קים ג'ונג-איל, כיורשו של מנהיג קוריאה הצפונית הועברה לאישור מפלגת הפועלים של קוריאה הצפונית (המפלגה הקומוניסטית), וזו אישרה את המועמד.
בספטמבר 2010 מונה לחבר הוועד המרכזי וסגן ראש הוועדה הצבאית של מפלגת השלטון. כמו כן, הוענקה לו דרגת גנרל בצבא, אשר הפכה אותו רשמית לאיש השני בחשיבותו במדינה לאחר אביו[7].
שליט קוריאה הצפונית
שלטונו
ב-19 בדצמבר2011, יומיים לאחר מות אביו, הוכרז כי קים ג'ונג-און יהיה יורשו[8]. הוא מונה לתפקיד המנהיג באופן רשמי לאחר הלוויית אביו ב-28 בדצמבר 2011. בטקס האזכרה לג'ונג איל, הכריז יושב ראש נשיאות אספת העם העליונה של קוריאה הצפונית, קים יונג נאם ש"החבר המכובד קים ג'ונג און הוא המנהיג העליון של מפלגתנו, צבאנו ומדינתנו שירש את האידאולוגיה, המנהיגות, האישיות, המעלות והאומץ של החבר הדגול קים ג'ונג איל". ב-30 בדצמבר 2011, בחרו חברי הכינוס הרביעי של ועידת המפלגה את ג'ונג און לתפקיד החדש שנוצר בשבילו "המזכיר הראשון של מפלגת הפועלים של קוריאה".
בתחילת כהונתו של קים הודיעה צפון-קוריאה על הסכמה לכאורה לחדול מניסויים גרעיניים ומשיגורי טילים בתמורה לסיוע הומניטרי[9]. לזה התווסף סממן ריכוך נוסף כביכול – קים ג'ונג-און נשוי לרי סול ג'ו, לשעבר זמרת ומעודדת. הופעתה בציבור נחשבה בשעתו כסימן להפשרה מסוימת במשטר הצפון-קוריאני, משום שעמדה בניגוד מוחלט להיעדר כל מידע כמעט על בני משפחתם של שליטי קוריאה הצפונית עד אז, הן קים איל-סונג המייסד והן קים ג'ונג איל בנו, אביו של קים ג'ונג און.
בניגוד לשני סימנים כביכול אלה, בפברואר 2013, כשנה בלבד לאחר עלייתו לשלטון, ביצעה צפון-קוריאה ניסוי גרעיני שלישי[10]. בין לבין, עם או בלי קשר, כחצי שנה קודם לכן, ב-19 ביולי 2012 העלה קים את עצמו לדרגת מרשל – הדרגה הצבאית הגבוהה במדינה, ובכך השלים את ביצור מעמדו במדינה[11]. מועצת הביטחון של האו"ם החליטה אחרי הניסוי האטומי השלישי הזה על החרפת הסנקציות נגד צפון-קוריאה, וזו מצידה הודיעה בעקבות זאת על ביטול הסכם שביתת הנשק עם קוריאה הדרומית[12], איימה במתקפה גרעינית נגד ארצות הברית כמכה מקדימה[13] ובהמשך הודיעה על הכנסת סוללות הטילים האסטרטגיים לכוננות תקיפה נגד ארצות הברית[14].
ב-13 בדצמבר 2013 הודיעה קוריאה הצפונית באופן רשמי כי סוכל ניסיון הפיכה במדינה, וכי מנהיג הקשר, דודו של קים, צ'אנג סונג-טק, שהיה עד אז מספר 2 בכוחו במדינה, הוצא להורג[16].
בספטמבר 2014 נראה קים בסרטון הסברה צפון-קוריאני כשהוא מהלך בצליעה. בקוריאה הדרומית נפוצו הסברים שונים לאירוע, החל ממחלת השיגדון ממנה הוא סובל כביכול ועד לשבר בקרסול עקב משקלו. מאז הוא לא נראה בפומבי במשך כארבעים יום, וזאת בסתירה קיצונית לנוכחותו הקבועה באמצעי התקשורת הצפון-קוריאניים[17]. ההיעדרות בלטה במיוחד בחגיגות יום העצמאות ה-69 של צפון-קוריאה. ב-14 באוקטובר הוא נראה שוב, כשהוא נעזר במקל לצורך הליכתו[18].
במערב נחשב קים ג'ונג און לעריץמושחת ואכזר בעל גחמות אקסצנטריות, ונמנה עם שליטים כמועמר קדאפי. בדומה לקדאפי, שהחזיק ברשותו יחידת נשים שכונתה "משמר האמזונות", אשר נועדה כביכול להגן על שלומו, מחזיק קים ביחידות העונג קיפּוּמג'וֹ, המורכבת מכ-2,000 נשים צעירות שתפקידן לספק בידור ושירותים מיניים לשליט הצפון-קוריאני ולמקורביו.
מדיניות כלכלית
ב-2013 הוכרז על שורה של צעדים כלכליים, בשם "המערכת הסוציאליסטית המשותפת והאחראית לניהול". חירות רבה יותר תוענק ליזמים, הוכרז, באמצעות "זכויות מוסכמות להשתתף בפעילות עסקית באופן עצמאי", ועם זאת "תוך שימוש במערכת החלוקה הסוציאליסטית". כן הוכרז על תעדוף החקלאות ועל שגשוגן של חוות קולקטיביות אחדות. התקשורת הממשלתית מתארת את הכלכלה כ"מערכת קולקטיבית גמישה", שבה יזמים "פועלים באופן מהפכני" על מנת להשיג פיתוח כלכלי. הדיווחים הללו משקפים את מדיניותו הכלכלית של קים, שכוללת רפורמות במִנהל המדינה ותמריצים רבים יותר לעסקים פרטיים[19].
שורת הצעדים הללו כונתה "אמצעי ה-30 במאי". לצד הרפורמות, היא אישרה מחדש את הדוֹגמות הסוציאליסטיות בדבר הכוונת הכלכלה במטרה לשפר את תנאי המחיה. אמצעים נוספים שננקטו הם ייצור ביתי בהיקף נרחב, העברת יוזמות ביטחוניות למגזר הפרטי והגדלת הסחר הבינלאומי[20].
מדיניות גרעין
תחת שלטונו המשיכה קוריאה הצפונית לפתח כלי נשק גרעיניים. בישיבת הוועד המרכזי של המפלגה[ד] שנערכה ב-31 במרץ 2013 הכריז ג'ונג-און כי קוריאה הצפונית תאמץ "אסטרטגיה חדשה, שתקדם שיקום כלכלי ובניית חימוש גרעיני בעת ובעונה אחת". לדעת מומחים אחדים, קוריאה הצפונית רואה בנשק גרעיני כלי חיוני להרתעה, ולא סביר כי תיזום מלחמה גרעינית[21]. חוקרים אומרים גם כי המשטר רואה בנשק הגרעיני ערובה להישרדותו[22]. בקונגרס השביעי של המפלגה, הראשון מזה 36 שנים, הכריז קים כי קוריאה הצפונית "לא תשתמש בנשק גרעיני, אלא אם כוחות עוינים ישתמשו בו כדי לפלוש לריבונותנו". עם זאת, לא אחת איימה קוריאה הצפונית לשגר 'התקפה גרעינית מקדימה' אם תותקף בידי ארצות הברית[23]. בדצמבר 2015 הכריז קים כי משפחתו "הפכה את קוריאה הצפונית למעצמה גרעינית, שבכוחה לפוצץ פצצות אטום ופצצות מימן תוך הסתמכות עצמית, על מנת להגן על כבוד האומה וריבונותה"[24].
נכון לינואר 2018, לפי הערכות, לקוריאה הצפונית 15–60 פצצות גרעין ומימן. לדעת אחדים, טיל ההוואסונג-15, שבכוחו לשאת חימוש גרעיני, מסוגל לפגוע בשטחה של ארצות הברית.
האו"ם מטיל על קוריאה הצפונית שלל עיצומים בגין תוכנית הגרעין שלה, ובפרט בגין הניסויים הגרעיניים שהיא עורכת[25].
רדיפות והוצאות להורג
ככל הדיווחים על קוריאה הצפונית, גם הדיווחים על הרדיפות וההוצאות להורג בה קשים לאימות[26]. במאי 2016 הופתעו חוקרים לגלות כי הגנרל רי יונג-גיל, שדווח כי הוצא להורג חודשים אחדים קודם לכן, עודנו חי[27].
בדצמבר 2013 נעצר צ'אנג סונג-טק, בעלה של קים קיונג-ווי, דודתו של קים ג'ונג און, ומי שנחשב לאיש מספר 2 בצפון קוריאה[28]. הוא הוצא להורג בגין בגידה[29]. סוכנות ידיעות דרום-קוריאנית דיווחה, בהתבסס על מקורות עלומי שם, כי קים הוציא להורג רבים מבני משפחתו של צ'אנג. עם המוצאים להורג נמנו אחותו של צ'אנג ובעלה, השגריר לקובה והשגריר למלזיה ושני בניו[30]. במהלך הרדיפות הכריזה המפלגה כי "גילויה וטיהורה של קבוצת צ'אנג דיללה את שורות המהפכה"[31], ולאחר הוצאתו להורג הצהירה התקשורת הממשלתית כי הצבא "לעולם לא יחוס על מי שיחרוג מסדרו של הפיקוד העליון"[32].
ב-2014 נערך טיהור נוסף בשורות המפלגה, על מנת למצוא ולחסל את שרידי תומכיו של צ'אנג. עם המוצאים להורג נמנה סגן שר הביטחון, שלפי פרסומים של גורמי תקשורת בקוריאה הדרומית הוצא להורג בלהביורים[33].
במרץ 2018 הכריז דובר רשמי מטעם קוריאה הדרומית, במהלך ביקור בבית הלבן, כי קים ג'ונג-און הבטיח לדרום-קוריאנים שהוא מחויב לפירוק הנשק הגרעיני, וכי קוריאה הצפונית לא תערוך ניסויים נוספים בטילים גרעיניים או בליסטיים[34].
מפגש פסגה נוסף בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לקים ג'ונג-און התקיים בהאנוי שבווייטנאם ב-27 וב-28 בפברואר 2019 והסתיים ללא הסכמות.
במאי2019 נודע כי צפון קוריאה הוציאה להורג במרץ אותה שנה את השליח לשיחות, קים היוק צ'ול, יחד עם עוד ארבעה עובדים ממשרד החוץ, בשדה התעופה מירים שבפיונגיאנג, ככל הנראה עקב כישלון השיחות. קים יונג צ'ול, יד ימינו של קים ג'ונג-און, נשלח למחנה עבודה ו"חינוך-מחדש" ליד הגבול הסיני[38]. פקידי מפתח שעבדו עם קים יונג צ'ול נעלמו גם הם מעין הציבור מאז הפסגה, בעוד פוליטיקאים אחרים תפסו לכאורה את מקומם, חרף מעשים אלו נערכה פגישת פסגה נוספת חודש לאחר מכן בין טראמפ לקים.
השמועות על מותו
ב-15 באפריל2020, ביום השנה לסבו קים איל-סונג, נערכו חגיגות ברחבי המדינה, אך קים עצמו נעדר מהן, אף שארבעה ימים קודם לכן נראה במהלך ישיבת הממשלה[39]. ב-21 באפריל 2020 פורסם שקים ג'ונג-און אושפז בעקבות ניתוח בלב ונמצא בסכנת חיים[40][41]. בהמשך דיווחו כלי תקשורת שונים על מותו[42][43] אך לא התקבל לכך כל אישוש רשמי[44]. ב-2 במאי שב להופיע בציבור[45]. גם באוגוסט 2020 גורמים בקוריאה הדרומית העריכו שקים ג'ונג און אינו בתפקוד ממשי ושייתכן שאף נמצא בתרדמת, ומסרו שמי שמנהלת את המדינה הצפונית מזה מספר חודשים היא אחותו של המנהיג, קים יו ג'ונג[46]. עם זאת, סברות אלו התבררו אף הן כלא נכונות[דרוש מקור].
^במשך חודשים אחדים לאחר מות אביו, נותר תפקיד המזכיר הראשון פנוי, על מנת לכבד את 'שלא ניתן להחלפה'. ג'ונג-און החזיק בפועל בסמכויות בתפקיד, וכתום ארבעה חודשים החליט להתחיל למלאו.
^באמצעות כהונה בשני התפקידים: יושב ראש 'הועדה הצבאית המרכזית', מעין מטה כללי מצומצם, בדומה ליושב ראש המטות המשולבים על פי השיטה האמריקאית; והמפקד העליון של הכוחות המזוינים (פיקוד ישיר).
^באמצעות תפקידו כ'יושב ראש הוועדה לענייני המדינה', הגוף השלטוני העליון.
^מליאת הוועד המרכזי היא הגוף העליון של המפלגה, וכינוסיה נחשבים לאירועים פוליטיים חשובים.
.jpg)
.svg){kind=logo}
