קוה (ממלכה עתיקה)

קוה
קוה בין הממלכת הנאו־חתיות
קוה בין הממלכת הנאו־חתיות
היסטוריה
תאריכי הקמה המאה ה־9 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי פירוק המאה ה־7 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות קודמת האימפריה החתית
ישות יורשת ממלכת קיליקיה (אנ')
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קְוֵה או ממלכת הדננים הייתה ממלכה "נאו־חתית" בשפלה שבמזרח קיליקיה, מדינת חסות של אשור, מחוז באימפריה האשורית, ומחוז באימפריה הבבלית, בתקופות שונות מהמאה ה־9 לפנה"ס ועד כיבושה על־ידי שכנתה חֿילכּו (אנ') בתחילת התקופה הפרסית. הממלכה מוזכרת בכתובות המלכותיות של מלכי אשור, בתעודות בבליות, וכן במקרא כמקור לסוסים: ”וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמקוה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מקוה בִּמְחִיר” (ספר מלכים א', פרק י', פסוק כ"ח) (וכן "קוא" בפסוק המקביל בדברי הימים ב', א', ט"ז).[1][2]

שם

פסל אל הסער על מרכבה, שעליה חקוקה הכתובת הדו־לשונית מצ'ינקיי של אוריכי מלך קוה

בכתובת הדו־לשונית מצ'ינקיי ניכר גלגול המושגים שהסתיים בשם "קוה": בכתובת הלווית נזכר המונח "חִיַוִ", המקשר בין המונח "אַחִיַוַ", שהוא גלגול של המונח אכאים, למונח קוה, שכן חֿ אנטולית מבוטאת לעיתים בשפות שמיות כק'. ייתכן שהשם התגלגל אף לחוי המקראי.[3]

המונח המקביל בכתובת הפיניקית הוא "דננים" (המוזכר רבות גם בכתובת אזתוד, ובמצבת כלמו).[3][4] מונח דומה, "עמק אדנ" (בפיניקית) וארץ "A-da-na-wa" (בלווית) מוזכר בכתובת אזתוד ובכתובת מצ'ינקיי, והשתמר עד היום בשם העיר אדנה.[3] מונחים אלה קשורים לשם הארץ Danuna במכתבי אחתאתן (אל־עמארנה)[5] ובתעודה חתית, ולאחד מגויי הים (Denyen).[3]

שם מין הרקפת Cyclamen coum מתייחס כנראה לקוה.[6]

היסטוריה

ייסוד בית המלוכה בממלכה, שנקרא בפיניקית "בית מפש" ובלווית "בית מֻכּסַ" (במעתק פּ–כּ המוכר בין לווית לשפות שמיות) קשור לדמות האגדית היוונית מופסוס (אנ'), ומתועד בתעודות חתיות ובכתב קווי ב'.[7]

קוה מופיעה לראשונה בכתובות הקדומות במאה ה־9 לפנה"ס. קוה היתה בין הממלכות שהתייצבו נגד שלמנאסר השלישי במסעו ללבנט ב־858 לפנה"ס.[8] ברית זאת לא האריכה ימים, ובכמה מסעות צבאיים, האחרון ב־833 לפנה"ס, כבש שלמנאסר מהמלך את קוה.[9] שלמנאסר העיד שבשנתו העשרים כבש את הערים לוסַנדה, אַבַרנַנו וכִיסוַּתנוּ מהמלך כַתֵה (mKa-te) יחד עם ערים אחרות, מהקרובה עד הרחוקה, טבח ובזז, ובעיר הקרובה ביותר והרחוקה ביותר (שנמצאת בלשון יבשה) הקים פסל שלו ועליו תאריו.[10] בגרסה אחרת של התיאור, הוסיף שלמנאסר שהוא קיבל מכתה מנחה והעניקהּ לאל אדד.[11] בתיאור מסע שבשנתו ה־25 נכתב שכבש את העיר תִימוּר, טבח, בזז, החריב ושרף ערים ללא מספר.[12] בתיאור המסע שבשנתו ה־26 תיאר שצעד "בפעם הרביעית" לעריו של כַתֵה, ומינה את אחיו כִירִּי במקומו.[13] במקום אחר כתב שלמנאסר שהוא הגביל את כתה לעיר מלכותו פחֿרו בלבד, ולקח את בתו של כתה, יחד עם נדוניה שהגיש לו, לכלח.[14] קוה היתה חשובה לאשור בשל היותה מרכז סחר ימי וחלישתה על הדרכים למכרות בהרי הטאורוס.[9]

החל מ־831 לפנה"ס נסוגים אשורים מהאזור בעקבות מהומות באשור.[9] קוה הופיעה שוב בכתובות האשוריות בימי תגלת־פלאסר השלישי, שציין את אוריכּי מלך קוה ברשימת המלכים שהגישו לו המנחה.[9][15] אותו מלך הציב את הכתובת הדו-לשונית מצ'ינקיי, שבה מכונים בני הממלכה "דננים"; אוריכי ("ו[ריכ]" בכתובת") סיפר על הרחבת ארצו, חיזוק צבאו ובניית 15 מבצרים.[16] נראה שבימי תלגת־פלאסר או שלמנאסר החמישי סופחו קוה ושמאל שכנתה לאשור, שכן סרגון השני הזכיר סריס שמינה לשלוט על קוה (בהקשר של מתקפה על מִיתה מלך משך);[9][17] עם זאת, אוּרִך מוזכר במכתב שנמצא בכלח מסוף ימי סרגון, כך שייתכן שרק חלק מקוה סופח לאשור, או שהסיפוח לא כלל את ביטול השושלת המקומית.[18] סרגון השני סיפר שנתן פקודה לכבוש את ארץ האיונים "בלב הים", וציין כי מתקופה קדומה הם הרגו את אנשי צור וקוה;[19] בהמשך הוא מציין שהכנעת האיונים השכינה שלום בצור ובקוה.[20] במקומות אחרים סיפר סרגון שהוא הכניע את מִיתה מלך משך (פריגיה) והשיב את חַֿרֻּוַה, אֻשְׁנַנִיס וקוּמַסִי, מבצרי ארץ קוה שנכבשו "בעבר הרחוק", למצבם הקודם.[21]

פסל אל הסער מקאראטפה, ועליו חקוקה כתובת אזתוד בפיניקית

אזתוד, אחד ממלכי קוה, מוכר מהכתובות מונומנטליות שהציב בקאראטפה.[4] החוקרים חלוקים באשר לתארוך הכתובות. לפי חלק מהחוקרים, זמנן של הכתובות הוא המאה ה־8 לפנה"ס, מאחר שבכתובות מספר אזתוד שהמליך אותו מלך בשם "אורך", המזוהה עם אוריכי בכתובות האשוריות, וכן מאחר שהאותיות אופייניות למאה ה־8 לפנה"ס. לפי חוקרים אחרים, זמנן של הכתובות הוא המחצית השניה של המאה ה־9 לפנה"ס, מכמה נימוקים: הפיניקית היתה נפוצה באזור בתקופה זאת, ובמאה ה־8 הוחלפה בארמית; "אורך" המוזכר בכתובת איננו בהכרח אוריכי מהכתובות האשוריות – ייתכן שהשם חזר על עצמו בשושלת; בכתובת לא מוזכרת אשור, שהיתה כוח משמעותי במאה ה־8; ובפסלים שנמצאו עם הכתובת לא ניכרת השפעה אמנותית אשורית.[22]

בראשית ימי סנחריב, קוה השתתפה במרז האנטולי נגד האשורים; רק בשנת 695 לפנה"ס שבה קיליקיה – ובתוכה ממלכת קוה וממלכת חֿילכּו (אנ') השכנה – לשליטה אשורית.[23] לאחר הכיבוש שוקמה תרסוס ובוצרה, ובחפירות נמצאו בה תעודות אשוריות.[23] בכתובותיו הזכיר סנחריב את אנשי קוה בין עמים שלא נכנעו לעולו, ולכן נענשו בעקירה בכוח, בנשיאת סלי אדמה ובהכנת לבנים.[24] הארץ מוזכרת גם בסיפור מרידת אנשי חֿילכּו בעידוד כירוה (הנקרא גם שולמו־בל), כארץ שנתפסה על־ידי המורדים.[25] למרות הלחץ של ממלכת תובל ושבטי חֿילכּו וגומר (הקימרים) על השלטון האשורי באנטוליה, קוה נשארה תחת שליטה אשורית עד ימי אשורבניפל, שהזכיר בכתובותיו את מושל קוה.[23][26]

בכתובת משנת 610 לפנה"ס מוזכרת קוה בשם Ḫume (ה־m נהגתה כ־w), תחת נבופלאסר מלך האימפריה הבבלית החדשה. נבוכדראצר השני ערך שני מסעות לקוה, ומהעובדה שכבש גם את לוד (לידיה), שכנתה ממערב, עולה שהוא השתלט על כולה. בתעודות מימיו אף נזכרים שבויים מקוה ומלידיה מקבלים קצבות מזון מחצרו. נרגלשראצר ציין בכתובותיו שהגיע במסעותיו עד לוד (כלומר, עבר בקוה), ונבונאיד יצא למסע לקוה כבר ב־555 לפנה"ס, שנתו הראשונה בשלטון. המניע הבבלי לשלטון בקוה היה, ככל הנראה, אספקת מתכות, ואכן בתעודות מימי נבונאיד מוזכרות כמויות רבות של מתכות – במיוחד ברזל – מיובאות לבבל מקוה.[23]

החל מהתקופה הפרסית נכבשה קוה על־ידי חֿילכּו (אנ').[27]

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 87 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  2. ^ וכך גם לפי חלק מתרגומי המקרא, ראו Horses from Egypt and Kue, אתר innvista – תרגומים שונים תרגמו "ממצרים ומקוה" כ"ממצרים ומקיליקיה"
  3. ^ 1 2 3 4 איתמר זינגר, הכתובת הדו־לשונית לובית־פיניקית מצ'ינֶקֶיי והשלכותיה ההיסטוריות, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כט, 2009, עמ' 149
  4. ^ 1 2 יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 220–221
  5. ^ Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915, עמ' 624–625 – מכתב EA 151
  6. ^ Cyclamen coum subsp. coum Pink Silverleaf באתר Paghat's Garden
  7. ^ איתמר זינגר, הכתובת הדו־לשונית לובית־פיניקית מצ'ינֶקֶיי והשלכותיה ההיסטוריות, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כט, 2009, עמ' 150
  8. ^ נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 88 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  9. ^ 1 2 3 4 5 נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 89 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  10. ^ Albert Kirk Grayson, Assyrian rulers of the early first millennium BC II (858–754 BC), University of Toronto Press, 2002, עמ' 55 (הקטע חוזר בעמ' 58 ו־62, ובגרסה מקוצרת בעמ' 67, ISBN 978-1-4426-7107-2
  11. ^ Albert Kirk Grayson, Assyrian rulers of the early first millennium BC II (858–754 BC), University of Toronto Press, 2002, עמ' 60, ISBN 978-1-4426-7107-2
  12. ^ Albert Kirk Grayson, Assyrian rulers of the early first millennium BC II (858–754 BC), University of Toronto Press, 2002, עמ' 68, ISBN 978-1-4426-7107-2
  13. ^ Albert Kirk Grayson, Assyrian rulers of the early first millennium BC II (858–754 BC), University of Toronto Press, 2002, עמ' 68 (הקטע חוזר בעמ' 80, ISBN 978-1-4426-7107-2
  14. ^ Albert Kirk Grayson, Assyrian rulers of the early first millennium BC II (858–754 BC), University of Toronto Press, 2002, עמ' 119, ISBN 978-1-4426-7107-2
  15. ^ Hayim Tadmor, The royal inscriptions of Tiglath-pileser III (744-727 BC) and Shalmaneser V (726-722 BC), kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 38 (הקטע חוזר בעמ' 47, 70, 77, 87, 122), ISBN 978-1-57506-657-8
  16. ^ איתמר זינגר, הכתובת הדו־לשונית לובית־פיניקית מצ'ינֶקֶיי והשלכותיה ההיסטוריות, ארץ־ישראל כט, 2009, עמ' 147–152
  17. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 80 (הקטע חוזר בעמ' 106, 151)
  18. ^ נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 90 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  19. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 63
  20. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 226
  21. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 63, ובצורה אחרת בעמ' 64, 331, 431 (ובצורה מקוצרת בעמ' 168, 227, 341, 413)
  22. ^ נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 90–91 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  23. ^ 1 2 3 4 נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 91 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  24. ^ A. Kirk Grayson and Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 37, 45, 53, 67, 99, 119, 137, ISBN 1-57506-241-0
  25. ^ A. Kirk Grayson and Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 135, ISBN 1-57506-241-0
  26. ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 356
  27. ^ נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 92 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!