מאפיין עיקרי של משפחת קודים זו הוא מטריצת בדיקת הזוגיות דלילה (כלומר ישנו מספר מועט של אחדות בכל עמודה ושורה), בזכות כך ניתן להשתמש במפענח איטרטיבי[1] בזמן פענוח מהיר.
קודי LDPC הוצעו לראשונה על ידי רוברט גלאגר, שפיתח את הרעיון בעבודת הדוקטורט שלו ב-MIT בשנת 1962, אך עקב כח החישוב המועט של החומרה הנפוצה באותו תקופה הם נשארו רעיון קונספטואלי בלבד. הרעיון התגלה מחדש בשנות ה-90 על ידי זוג החוקרים מקיי וניל אשר עקב התקדמות בעולם הקודים לתיקון שגיאות חיפשו קודי בלוק החולקים תכונות דומות לקודיהטורבו שהתגלו באותה תקופה.