ילדה קבצנית באפגניסטןקבצן בפראג באתר תיירות, בתנועת כריעה שנועדה לעורר את רחמי עוברים ושביםזוג קבצנים עיוורים בבית לחם בשנות ה-20 של המאה העשרים
קבצנות או פשיטת יד היא עיסוק שבו אדם משיג כסף או שווה כסף ממספר רב של אנשים שאליהם הוא פונה באופן אקראי בבקשת עזרה. תופעת הקבצנות נפוצה בערים גדולות בעולם.
צורות קבצנות
הקבצן תלוי ברצונם של אנשים אחרים לקבלת כסף ועל כן הוא לרוב עושה מאמצים לעורר את רחמי בני האדם ו/או לגרום להם אי נעימות. המאמצים לעורר רחמים יכולים להיות במראה: הצגת מומים (חרשות, איבר קטוע), לבוש מסמורטט, מראה מוזנח (גידול זקן ו/או שיער ארוך), ודיבור חלש. ישנם קבצנים המתמקמים בתנוחה מעוררת רחמים, דוגמת כריעה עם הראש מוטה כלפי מטה.
ישנם קבצנים המציגים סיפור בשלט או בדיבור לקהל או בפנייה אישית. סיפורים נפוצים כוללים בעיות בריאותיות במשפחתם, או תוכנית כלשהי שהם מבקשים להגשים, כגון נסיעה ארוכה, קניית מכשיר רפואי או אחר וכדומה. ישנם גם קבצנים המבקשים כסף לצורך רכישת אלכוהול, או סמים, בתקווה שגישה גלויה תביא לאהדה. קבצנים אחרים מספרים סיפור שקרי על צורך דחוף בכסף כדי להגיע הביתה ומבטיחים להחזיר את הכסף אף על פי שאינם מתכוונים לעשות זאת. ישנם קבצנים אשר נותנים לאדם שירות מסוים (ניקוי שמשות רכב, ברכה) ללא שנתבקשו בתקווה שהדבר יגרום לאדם חוסר נעימות לסרב לתת כסף. ישנם אשר קודם מבקשים בקשה לטובה שאינה כספית (פריטת כסף) וממי שנענה להם הם מבקשים נדבה.
קבצנים פסיביים לרוב מתמקמים במקומות הומי אדם, בהם נפח האנשים מגביר את הסיכוי לקבל נדבה. במיוחד נבחרים מקומות בהם יש קהל שבוי הממתין למשהו, למשל נהגים הממתינים ברמזור, סועדים במסעדה, נוסעים ברכבת או ממתינים לרכבת או אוטובוס. מקומות נוספים מועדפים הם אתרי קניות בהם אנשים מוציאים כסף ומרגישים צורך לתת לאלו שאין להם ומקומות בהם אנשים מוציאים כסף מהבנק למשל בסמוך לכספומט. העדפה נוספת של מקומות לקיבוץ נדבות נוגעת לסוג האנשים העוברים במקום, למשל מקומות הומי תיירים. מקומות מועדפים אחרים בהם לאדם פחות נעים לסרב לתת נדבה, כוללים מקומות קדושים (למשל הכותל המערבי, כנסיית הקבר, הוותיקן) ובתי קברות. ישנם גם קבצנים העוברים מבית לבית ומבקשים כסף.
ישנם זמנים מועדפים לקבצנות. במדינות מוסלמיות, מספר הקבצנים גבוה יותר בימי שישי ובחודש הרמדאן.[1]
לעיתים התנהגות קבצנית לובשת אופי תוקפני יותר הגורם לעוברי-אורח לתת מכספם לקבצן מתוך אילוץ או פחד. בין הביטויים של קבצנות תוקפנית נמצא:
הכנסת יד ולעיתים אף שתי ידיים וראש לתוך חלון מכונית העומדת ברמזור.
קיבוץ נדבות לעת לילה, ברחובות חשוכים.
בקשה לנדבה בקול רם ובתנועות גוף פראיות.
הליכה אחר עובר-אורח תוך בקשות חוזרות ונשנות לנדבה.
חבורת קבצנים המקיפה עובר אורח וחוסמת את דרכו עד שיואיל לתת נדבה.
התחזות
הקבצנות סובלת מאחוז גבוה של מתחזים במידות שונות של חומרה. סקר מערב הסעודית העריך ש 30 אחוז מהקבצנים הם מתחזים.[2]
דיווח מלאהור טוען שמעל 50 אחוז מהקבצנים מתחזים לבעלי מומים.[3]
מחקר בסין מעריך את אחוז הקבצנים אשר בחרו להתפרנס מקבצנות ב-63%.[4]
היחס של מדינות לקבצנות
מדינות רבות מתנגדות לקבצנות בגלל ההנחה שהכסף אינו מגיע באמת לנזקקים[5], או בגלל שהקבצנות מבריחה תיירים ופוגעת בהכנסות מתיירות.
אין בחוק בישראל איסור גורף על קבצנות. חוק העונשין של מדינת ישראל אוסר על שידול קטין לעסוק בקבצנות וכן אוסר על קיבוץ נדבות, או איסוף תרומות מכל סוג שהוא, באמתלת שווא או במרמה. עוד אוסר חוק העונשין על קיבוץ נדבות במקום ציבורי על ידי חשיפת פצעים או מומים, או בהטרדה[6]. קבצנות אסורה בכותל המערבי וברחבה שלפניו למעט הצבת קופסאות או קופות צדקה במקומות שהועיד לכך הממונה על המקומות הקדושים[7]. קבצנות אסורה גם בתחומי הכרמלית בחיפה[8].
ב-1990 נעשה ניסיון בתל אביב להעביר חוק עזר עירוני ראשון מסוגו בישראל לרישוי קבצנים: "לא יעסוק אדם באיסוף כספים במקומות ציבוריים אלא בהיתר מאת ראש העירייה ובתנאים שנקבעו בהיתר"[9].
קנדה
בפרובינציה של אונטריו בקנדה חוקק בשנת 1999 "חוק רחובות בטוחים" אשר מונע צורות מסוימות של קבצנות, באופן מיוחד ביטויי קבצנות תוקפנית או מטרידה[10]. בשנת 2001 הועמד החוק למבחן חוקתי בבית המשפט ונותר על כנו.
פרובינציית קולומביה הבריטית חוקקה בשנת 2004 חוק רחובות בטוחים משלה, הדומה בנוסחו לחוק הקיים באונטריו. אף בפרובינציה זו יש המתנגדים לחוק זה.
ארצות הברית
ברבות מן הערים הגדולות בארצות הברית, כמו למשל בשיקגו, נאסרה הקבצנות ברחובות. ברחובות שיקגו מוצבים שלטי אזהרה המזכירים כי קבצנות ברחובות העיר אסורה. אולם, קבצנים מפרים לעיתים קרובות את ההוראה ויש אף המטילים ספק בחוקיותה לאור החוקה האמריקנית. בשנת 2004 החליטה עיריית אורלנדו בפלורידה לאמץ חוק עירוני המחייב קבצנים לקבל היתר מן המשטרה לעסוק בקבצנות. על פי אותו חוק הקבצנות אסורה במרכז העסקים של העיר וכן במרחק של כ-15 מטר מכל כספומט. זוהי עבירה על החוק באורלנדו לטעון טענות שווא לצורך קיבוץ נדבות, לקבצן להתחפש לצורך קיבוץ נדבות, או לעשות שימוש בכסף שאינו תואם את השימוש שלשמו הוא נאסף (למשל, קניית משקה אלכוהולי בכסף שנאסף לצורך אוכל). מובן שהסיכוי כי חוקים אלה אף יאכפו ביעילות הוא נמוך ביותר.
בריטניה
בעיר לונדון קיים איסור על קיבוץ נדבות במערכת הרכבת התחתית. יחד עם זאת קיימות פינות מיוחדות שאותן יכולים נגנים לשכור כדי להנעים את זמנם של הנוסעים ולאסוף כסף.
קבצנות באינטרנט
קבצנות, כמו עיסוקים רבים אחרים, תפסה לה אחיזה גם ברשת האינטרנט. במקום לפשוט יד ברחובות, קבצני רשת בונים אתר שבו הם פונים לגולשים ומבקשים נדבות. קיבוץ נדבות הפך אף לתופעה בחדרי צ'אט של אתרי הימורים. לא פעם פונה משתתף בשיחות בחדרי צ'אט אלה למשתתפים אחרים בבקשה להלוואת כסף, תוך הבטחה כי ישיב את הכסף למלווה תוך זמן קצר בתוספת ריבית וזאת הודות לכישוריו בהימורים. חלק מן הקבצנים הללו הם מהמרים כפייתיים אשר כילו את ממונם וחלקם כלל אינם מהמרים ועושים שימושים אחרים בכסף אותו הם אוספים.
מצוות הצדקה היא מיסודות היהדות ועל כן יהודים רבים נוהגים לתת נדבות לקבצנים. ההלכה קובעת שלקבצן, המכונה "עני המחזר על הפתחים", אין צורך לתת יותר ממתנה מועטת, מכיוון שהוא אוסף כסף מאנשים רבים. בנוסף לכך, החובה (ובעצם גם הרשות) לתת כסף לקבצן (בניגוד לאוכל אשר יש לתת ללא כל בדיקה האם האדם אכן עני) היא רק לאחר בדיקה שמדובר באדם שהוא אכן עני הזקוק לכסף. במקומות בהם לא ניתן לבדוק האם הקבצן אכן זקוק לכסף או שהוא מתחזה, ממליצים רבנים לתת סכום מזערי כדי לא לסרב. על מנת להראות שהם אכן זכאים, נוהגים קבצנים להשיג מכתב מרב או דמות אחרת אשר מאשרת שהם אכן זקוקים לכסף. תפקיד הרב הוא לבדוק עם אדם אמין המכיר היטב את העני שאכן הוא זקוק לכסף.
הבעיה של קבצנים מתחזים ידועה כבר מימי המשנה והתלמוד ואחת הקללות המופיעה במקורות לגבי עם ישראל הוא "הכשילם בעניים שאינם הגונים".
ישנם זמנים בהם הקבצנים פעילים במיוחד, דוגמת פורים ועשרת ימי תשובה, בהם יש מצווה מיוחדת לתת צדקה.
