מדי פעם ה-BBC אוסר השמעה של קטעי מוזיקה מסוימים בטענה שאינו מתאים לציבור הבריטי.[4] על פי מספר קבצים במרכז הארכיונים של ה-BBC ברדינג, הזמינים לציבור, הוקמה בשנות ה-30 של המאה ה-20 ועדת מדיניות המוזיקה למחול, שהייתה אחראית על איסור השמעה של מוזיקה בבריטניה. באחת מהנחיות משנת 1942 נכתב כי:
לאחרונה אימצנו מדיניות של אי הכללה של רגשנות חולנית, שבמיוחד כשהיא מושרת על ידי זמרים מסוימים, אשר עלולה להיות מבחילה וכלל לא עולה בקנה אחד עם מה שאנו מרגישים כצורך של הציבור במדינה זו בשנה הרביעית למלחמה.
המקור באנגלית
We have recently adopted a policy of excluding sickly sentimentality which, particularly when sung by certain vocalists, can become nauseating and not at all in keeping with what we feel to be the need of the public in this country in the fourth year of war.
הצדקות אחרות לאיסור שירים כללו בין היתר שימוש בשפה גסה, תוכן מיני מפורש, התייחסות לסמים, ונושאים פוליטיים שנויים במחלוקת.[5] השיר "Hold My Hand" (אנ') של דון קורנל (אנ') נאסר להשמעה ב-BBC עקב התייחסויות דתיות בשיר.[5] השיר "Baby, Let Me Follow You Down" של בוב דילן נאסר להשמעה ב-1962, מאחר שכלל את הפראזה "God-almighty world" (בתרגום לעברית: "אלוהים-כל יכול").[5] שיריו של זמר הפולק הבריטי, איאן מקול (אנ'), נאסרה להשמעה על ידי ה-BBC בשל הזדהותו עם הקומוניזם.[6] סיבה נוספת שבה אסרו השמעה של שירים הייתה שימוש בסאטירה: ב-1953 נאסרו עשר מתוך 12 הרצועות באלבומו של ההומוריסט טום לרר, Songs by Tom Lehrer (אנ').[5] בפברואר 1956, דיווח מגזין המוזיקה הבריטי, NME, שגם נעימת הנושא של הסרט "האיש עם זרוע הזהב", שהוקלט במקור על ידי אדי קלברט (אנ'), נאסר להשמעה על ידי ה-BBC.[7] למרות היותו של השיר שיר אינסטרומנטלי, דובר BBC אמר כי: "האיסור [של השיר] נובע מהקשר שלו עם סרט על סמים". הגרסה של בילי מיי (אנ'), שכותרתה מחדש כ-"Main Theme", אושרה להשמעה על ידי ה-BBC.[7]
במספר מקרים, פניות ל-BBC לצנזור שיר מסוים נכשלו או התקבלו באופן חלקית. בשנת 1972, הפעילה השמרנית הבריטית, מרי וייטהאוס (אנ'), נכשלה במסע השכנועים שלה לעצור את ה-BBC מלהשמיע את "My Ding-a-Ling" (אנ') של צ'אק ברי,[8][9] ו-"School's Out" (אנ') של אליס קופר (אנ').[10] במקרה של השיר האנטי-מלחמתי "Enola Gay" של Orchestral Manoeuvres in the Dark (אנ'), האיסור הוחל רק על שידור בתוכניות הילדים של ה-BBC, מאחר שה-BBC טען כי המילה "gay" היא בעלת השפעה מינית משחיתה.[11] כמו כן, מדי פעם, תקליטן בודד מחליט על דעת עצמו לא להשמיע שיר מסוים; ב-11 בינואר 1984, מייק ריד (אנ'), מ-BBC Radio 1 הודיע כו הוא מסרב להשמיע את "Relax" של פרנקי הולך להוליווד בתוכנית הבוקר שלו, בטענה כי השיר "מגונה בעליל";[12] מאוחר יותר ה-BBC אסר על השמעת השיר בכל תוכניות הרדיו שלו, למעט בתוכניות הלילה.[13]
בשנת 1997, השיר "Smack My Bitch Up" (אנ') של הפרודיג'י נאסר להשמעה על ידי ה-BBC עקב מחלוקת בנוגע למילים שלו, "change my pitch up, smack my bitch up". איסור זה עורר ביקורת מצד קבוצות פמיניסטיות.[14][15] בזמנו, ה-BBC ניסה להשיל את התדמית המיושנת שלו ולאמץ את תרבות הדאנס, אך במקביל דאג מהשמעת שירים שנוגעים לתקיפה פיזית של נשים.[15] בסופו של דבר, התאגיד החליט להגביל את השמעת השיר למינימום ובדרך כלל השתמש בגרסת רמיקס אינסטרומנטלית בכל פעם שהוא נוגן.[15]
מאז תחילת המאה ה-21, ה-BBC טוען שהוא אינו אוסר יותר על השמעה של שירים.[16] עם זאת, התרחשו מספר מקרים של צנזורה ישירה או עקיפה על ידי ה-BBC. לפי דובר BBC, לא הוטל איסור רשמי במקרה של השיר "The Light Comes from Within" של לינדה מקרטני לאחר מותה, אף על פי שבעלה פול מקרטני פרסם מודעות בעיתונות הבריטית שבהן קרא לאסור השמעה של השיר.[17] בעוד שהאיסורים על חלק מהשירים הוסרו, שירים אחרים מעולם לא הושמעו באופן רשמי ברדיו של ה-BBC, ומעמדם אינו ברור - במקרים מסוימים, שירים שנאסרו להשמעה בעבר, הושמעו מאז ברדיו של ה-BBC ללא כל הודעה רשמית כי האיסור עליהם הסתיים, כמו "A Day in the Life" של הביטלס.[18]BBC Radio 1 אסר את הגרסה המלאה של "Fairytale of New York" של הפוגס (אנ') וקירסטי מק'קול (אנ') לזמן קצר ב-2007, והחליף את הגרסה המלאה בגרסה ערוכה. עם זאת, איסור השמעת השיר הוסר במהירות עקב מחאה ציבורית.[19]
במקרים מסוימים, ה-BBC אפילו צינזר מילים מסוימות בשירים, במקום לצנזר את כולו. לדוגמה, במקרה של השיר "Lola" של הקינקס, האיסור המחמיר של ה-BBC על פרסום בשיר הוביל לכך שכותב השיר, ריי דייוויס (אנ'), החליף את שם המותג של "Coca-Cola" ל-"cherry cola" לפני יציאת התקליט כדי להימנע מאיסור אפשרי של השיר.[20] במקרים אחרים, לא היה צורך ל-BBC לאסור רשמית שיר מסוים, מאחר ששני הצדדים היו מודעים היטב למה יהיה מקובל או לא, כפי שהיה במקרה של השיר "With My Little Stick of Blackpool Rock" (אנ') של ג'ורג' פורמבי (אנ').[21]
במקרה של שירים שה-BBC ראה בהם שנויים במחלוקת פוליטית, רוב השירים לא נאסרו על הסף, אלא הוכנסו לרשימה "מוגבלת", שבה האיסור חל רק על "תוכניות בידור כלליות".[5] חלק משירי המחאה של בוב דילן שפורסמו בתחילת שנות ה-60 הוכנסו לרשימה הזו וכך גם השיר "Eve of Destruction" (אנ') של בארי מקגווייר (אנ').[5]
להלן רשימה של שירים שנאסרו להשמעה על ידי ה-BBC במהלך ההיסטוריה. חלקם נאסרו מתוכניות מסוימות (למשל תוכניות לילדים), בעוד שאחרות נאסרו לתקופה מוגבלת, ומאז זכו להשמעה על ידי ה-BBC. במקרים מסוימים, מידע נוסף על השירים האסורים ניתן למצוא בערכים עליהם.
ה-BBC אסר על השמעתם של מספר שירים בתחנות הרדיו של ה-BBC למשך כל מלחמת המפרץ. הניו סטייטסמן ו-Society, בשיתוף פעולה עם ערוץ 4, פרסם את 67 השירים שנאסרו על ידי ה-BBC.[24][25] לפני שירים אלו מופיעה התמונה .
^ 123456789101112ג'אדג' דרד "שעשה 11 תקליטים של רמיזות זלזול לרגאיי, נאסרו [להשמעה] על ידי ה-BBC".[3] ג'אדג' דרד "מחזיק בשיא של הכי הרבה שירים שנאסרו על ידי ה-BBC, 11 בסך הכל, שזה אגב בדיוק מספר הסינגלים שהופיעו במצעד".[2] 11 הסינגלים שנכנסו למצעד הסינגלים הבריטי היו: "Big Six", "Big Seven", "Big Eight", "Je t'aime... moi non plus", "Big Ten", "Christmas in Dreadland", "The Winkle Man", "Y Viva Suspenders", "5th Anniversary EP", "Up With the Cock!/Big Punk", "Jingle Bells/Hokey Cokey" ו-"Relax".[61]
^"Eve of Destruction" לא נאסר על הסף, אלא הוכנס לרשימה "מוגבלת", כלומר לא היה יכול להופיע ב-"תוכניות בידור כלליות".
^ 12Cloonan, Martin (1996). Banned! Censorship of Popular Music in Britain: 1967–92. Suffolk, United Kingdom: Arena Books. pp. 117, 122. ISBN978-1857422993. In 1967, prior to the start of 1, the BBC banned a Beatles track for the only time. This was 'A Day in the Life', from Sergeant Pepper.
