|
|
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או ש הניסוח ו צורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
|
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
צלע-האלף היה שמה של שכונה קראית אשר שכנה בירושלים במאות ה-10 וה-11. במקורות מסוימים נקראת שכונת הקראים גם: "סמרתקה" (Samareitike), או "חארת אל-משארקה" (בערבית: حارة المشارقة), כלומר שכונת המזרחיים[1]. השכונה הייתה ממוקמת במורדות הדרום-מזרחיים של הר ציון, במקום המכונה "העופל"[2][3]. שמה של השכונה ניתן לה על פי הכתוב בספר יהושע: ”וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם, גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי-בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם” (ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק כ"ח.). החוקרים חלוקים באשר להיותה של השכונה מוקפת חומה. חגי בן-שמאי סובר שהשכונה הייתה מוקפת ממזרח בחומה שבנתה הקיסרית אייליה אאודוקיה ובמערב בחומה שנבנתה מאוחר יותר. לעומתו, משה גיל סבור כי לשכונה לא הייתה חומה נפרדת מעבר לחומת העיר.
קהילת הקראים שהתגוררה בצלע-האלף בירושלים, כונתה בפי חבריה "השושנים" על פי הכתוב בתהילים: ”לַמְנַצֵּחַ עַל-שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד” (ספר תהילים, פרק ס"ט, פסוק א'). מסביר הקראי הירושלמי, סלמון בן ירוחם כי הישועה תבוא בזכות הצדיקים (אלו הקראים - אבלי ציון ששבו לירושלים מגלות פרס)[4]
השושנים גרו ביחד מצידו המערבי[דרושה הבהרה] של הקדרון, ואילו קהילת הרבניים התגוררה בצידו המערבי[דרושה הבהרה]. מערכת היחסים בין שתי הקהילות הייתה מתוחה, והיא התפתחה כתוצאה מגישתה המשיחית של קהילת צלע-האלף, וכן מהמערכה האידאולוגית שהיא ניהלה בגלוי כנגד הרבניים והתמקדותם בתלמוד. בחיי היום יום באו המחלוקות בין הרבניים לקראים לידי ביטוי, בעיקר בנושאי כשרות ותאריכי המועדים. כתוצאה ממערכת היחסים העכורה פיתחו שני הצדדים האחד כנגד השני כינויי גנאי, בעוד שהרבניים כינו את השושנים: כת הצולעים, וצדוקים, כינו השושנים כתגובה את הרבניים: דורשי חלקות, סרי דרך, ועוד. הקראים הירושלמים, נתמכו על ידי השליטים המוסלמים בני השושלת הפאטמית ובמיוחד על ידי הח'ליפה עלי אלט'אהר באללה. הפאטמים אף התערבו במחלוקות שבין הרבניים לבין הקראים, והכריעו בהן לטובת הקראים[5].
הקראים לא הסתפקו בגודלה של שכונת צלע האלף, ושאפו להגדילה. הם שלחו אגרות לאחיהם שבבל ובפרס, והפצירו בהם לעלות ולהצטרף אליהם. בגניזה הקהירית נמצאו קטעי אגרות שכתב אחד המנהיגים הירושלמים במאה התשיעית דניאל בן משה אלקומיסי, בהם הוא קורא קריאה נמרצת לבני הגולה לעלות לירושלים. כמאה שנים אחריו פנה באיגרת דומה חכם קראי ירושלמי אחר בשם סהל בן מצליח הכהן[6].
עם כיבוש ירושלים בידי הצלבנים ב-1099 חרבה קהילת צלע-האלף, וקראים חזרו לגור בירושלים, רק לאחר כ-100 שנה עם כיבוש ארץ ישראל בידי צלאח א-דין.
הערות שוליים
- ^ יש הרוצים לומר כי השם "שכונת המזרחיים", מוכיח כי שכונת צלע-האלף הייתה ממוקמת במזרחה של העיר ולא בהר ציון, אך מרבית החוקרים סבורים ש"מזרחיים" הכוונה לקראים, שהגיעו לירושלים מממלכת פרס.
- ^ משה גיל, בענייני ארץ-ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, קתדרה 70, ינואר 1994, עמ' 58-29
- ^ חגי בן-שמאי טוען כי מיקומה ההיסטורי של השכונה היה באזור אחר של ירושלים
- ^ יורם ארדר, אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן, עמוד 44, הוצאת הקיבוץ המאוחד
- ^ ירושלים לדורותיה, ירושלים בתקופה המוסלמית הראשונה, עמוד 97, האוניברסיטה הפתוחה
- ^ אברהם יערי, הקשרים בין יהודי פרס וארץ ישראל, דעת - אתר לימודי יהדות ורוח
