צינור הגז איראן-ארמניה הוא צינור גז טבעי מאיראן לארמניה. 100 קילומטרים עוברים במקטע האיראני מתבריז לגבול איראן-ארמניה. המקטע הארמני עובר מאזור מגרי לקאג'ראן. לצינור מתוכננים להתווסף עוד 197 קילומטרים על מנת להגיע למרכז המדינה, שם הוא יתחבר לרשת החלוקה הקיימת.
היסטוריה
התוכניות להקמת הצינור הוכרזו ב-15 באפריל 2002 על ידי שר האנרגיה הארמני, ארמן מובסיאן.[1] הצינור החל לפעול ב-20 בדצמבר 2006, ונחנך רשמית ב-19 במרץ 2007 על ידי הנשיאים מחמוד אחמדינז'אד מאיראן ורוברט קוצ'ריאן מארמניה.[2] מתקיימים דיונים לבניית צינור שני מאיראן לארמניה.
מפרט טכני
קוטר הצינור הוא 700 מלימטרים (28 אינץ') ועלות בנייתו הייתה כ-220 מיליון דולר. קיבולת הצינור היא 1.1 מיליארד מטרים מעוקבים (bcm) של גז טבעי בשנה, אשר יגדל עד 2.3 bcm עד לשנת 2019. החוזה נחתם ל-20 שנים. על כל מטר מעוקב של הגז האיראני, ארמניה אמורה להחזיר 3 קילוואט אנרגיה חשמלית לאיראן.[3]
מחלוקת פוליטית
רבים חושדים כי קוטר הצינור הצטמצם מ-1,420 ל-700 מילימטרים (56 אינץ' ל-28) בלחץ של גזפרום, שרכשה את חלק הרוב בחלק הארמני של הצינור באמצעות חברת הבת שלה, גזפרום ארמניה. אם הצינור היה נבנה בקוטר גדול יותר, הוא היה מאפשר לאיראן לייצא לשווקים באירופה, ובכך להתחרות בתעשיית הגז הטבעי של רוסיה עצמה.[3] אנליסטים טוענים כי הצינור נועד בחלקו להרחיב את השפעתה של איראן בקווקז, אולם נכנע לשליטה רוסית לפני סיום הבנייה.
ב-11 בנובמבר 2009 דיווחו פקידים ארמנים על פיצוץ של חלק מהצינור בתוך גבולות ארמניה. לאחר תיקון הנזק, איראן חידשה את הזרמת הגז לארמניה.[4]
הערות שוליים
