Jack L. Kerrebrock, Zheng Zhemin, Andrew Fejer, S. W. Yuan, Gerald M. Monroe, Sedat Serdengecti, Robert Joseph Hartlieb, W. Duncan Rannie, Chieh-Chien Chang
פרסים והוקרה
HLHL Science and Technology Achievement Award (1994)
Member of the Chinese Academy of Engineering (1994)
אקדמאית של האקדמיה הסינית למדעים (1957)
בן או בת זוג
Jiang Ying (1947–31 באוקטובר 2009)
תרומות עיקריות
חתימה
צ'יין שואה-סן (בסינית: 钱学森 בפין-יין: Qián Xuésēn, בווייד-ג'יילס: Tsien Hsue-shen; 11 בדצמבר1911 – 31 באוקטובר2009) הוא מדעןסיני שהשפיע רבות על פיתוח ההנעה הרקטית בארצות הברית ובסין גם יחד. נחשב לאבי תוכנית החלל הסינית, והשפעתו על תוכניות החלל הסיניות נמשכה שנים לאחר שפרש משירות פעיל בה. בינואר 2008 נבחר על ידי השבועון Aviation week and Space Technology כאיש השנה. צ'יין למד בארצות הברית פיזיקה אצל תיאודור פון קרמן, והוא מחזיק בתואר דוקטור מ-MIT. צ'יין התמחה בהנעה רקטית והיה בין מקימי המעבדה להנעה סילונית, לימים אחד ממרכזי המחקר החשובים של סוכנות החלל האמריקנית נאס"א. בין השנים 1935 ל-1955 שהה צ'יין בארצות הברית. הוא נעצר ונכלא בחשד שהשתייך למפלגה הקומוניסטית והיה סיכון ביטחוני לארצות הברית, וגורש לסין בשנת 1955. צ'יין החל לפתח את תוכנית הטילים של סין משנת 1956.
עבודתו בארצות הברית
בשנת 1943 הציע צ'יין ועמיתים נוספים מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה לייסד את המעבדה להנעה סילונית, שתפקידה המקורי היה מחקר ופיתוח טילים, כתגובה לתוכניות הטילים של גרמניה הנאצית. המזכר שחיבר צ'יין הביא לפיתוח של הרקטה "פרייבט A" בשנת 1944, ומאוחר יותר לסדרת רקטות מתקדמות יותר.
לאחר מלחמת העולם השנייה שירת צ'יין תחת הנהגתו של תיאודור פון קרמן כיועץ לחיל האוויר האמריקני, במעמד של קולונל. צ'יין ופון קרמן נשלחו לגרמניה להעריך את רמת המחקר והפיתוח בתחום התעופתי והטילים. ב-1949 סיים צ'יין תכנון של מטוס חלל, מיזם שלא יצא אל הפועל אך במובנים רבים הקדים את מעבורת החלל האמריקנית והיבטים תאורטיים שלו שימשו את מהנדסי נאס"א.
בשנת 1950 ביקש צ'יין להתאזרח בארצות הברית, ובגלל האשמות שהושמעו נגדו והוקיעו אותו כקומוניסט, בוטל הסיווג הביטחוני שלו וה-FBI הצליח למצוא מסמך של המפלגה הקומוניסטית האמריקנית משנת 1938, בו מופיע שמו. צ'יין הודיע על רצונו לחזור לסין, משנמנעה ממנו האפשרות להמשיך בעיסוקיו המחקריים בארצות הברית. גורמים בארצות הברית רצו בגירושו לסין, בעוד שגורמים אחרים חששו מכך, עקב הידע הביטחוני הרב שאצר במוחו. בשלב מסוים, ביקש צ'יין להישאר בארצות הברית על מנת לטהר את שמו.
צ'יין עמד במוקד של פעילות דיפלומטית חשאית שנמשכה חמש שנים, במהלכן התקיים משא ומתן על עתידו בין ממשלות ארצות הברית וסין. במהלך תקופה זו היה נתון צ'יין למעצר בית, ולהטרדות מצד הממשל האמריקני. בשלב מסוים נעצר צ'יין על ידי מינהל ההגירה והאזרחות, באשמת החזקת חומרים מסווגים (אשמת שווא - המסמכים היו לוחות לוגריתמיים). עמיתיו בקאלטק ניסו לפעול למענו בוושינגטון, ללא הצלחה. הפרקליט שמונה על ידי קאלטק לפעול למען השארתו של צ'יין בארצות הברית הצהיר כי "החלטת ממשלת ארצות הברית לאפשר לגאון הזה, לגאון המדעי הזה להישלח לסין הקומוניסטית שתעשה שימוש במוחו היא אחת הטרגדיות של המאה".
השיבה לסין
צ'יין גורש מארצות הברית לסין ביחד עם אשתו ושני ילדיו, שנולדו בארצות הברית. עם הגיעו לסין, בשנת 1956, מונה לאחראי על תוכניותיה של סין לפיתוח טילים בליסטיים. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית הסינית בשנת 1958. צ'יין ריכז קבוצה גדולה של מהנדסים מתחומים שונים שהיוו את הגרעין המייסד לתוכנית הטילים של סין, ולאחר מכן של תוכנית החלל שלה.
בשנת 1958 סיים צ'יין את עבודת התכנון של הטיל הבליסטי הראשון של סין, דונג פנג, ששוגר לראשונה בשנת 1964. טיל זה פותח במטרה להוות פלטפורמה לשיגור פצצת הגרעין הסינית, שנוסתה אף היא באותה שנה. צ'יין היה לראש המחלקה למכניקה באוניברסיטה למדע וטכנולוגיה, גוף מדעי-טכני שהוקם על ידי האקדמיה הסינית למדעים, במטרה להכשיר עתודה טכנית, הנדסית ומדעית, לצורכי המחקר והפיתוח הביטחוני של סין.