המונח פרימה פראטיקה (Prima pratica, "נוהג ראשוני") מתייחס למוזיקה מתקופת הבארוק המוקדם, המזכירה יותר את סגנונו של פלסטרינה, או את הסגנון שגיבש ג'וזפו צארלינו, מאשר את הסגנונות ה"מודרניים" יותר. עיקר שימושו בהשוואה למוזיקה ב"סקונדה פראטיקה", ("נוהג משני") ואפשר להשתמש בו בטקסטים מודרניים כמונח נרדף ל"סגנון העתיק" (stile antico), שאותו אפשר להציג מול "הסגנון המודרני" (stile moderno), שהוא בר-חילופין עם ה"סקונדה פראטיקה". השימוש הראשון במונח "פרימה פראטיקה" נעשה במהלך המחלוקת בין ג'ובאני ארטוזי וקלאודיו מונטוורדי בנושא הסגנון המוזיקלי החדש.[1]
בתחילה התייחסה ה"פרימה פראטיקה" רק לסגנון ההכנה והפתרון של דיסוננסים. בספרו Seconda parte dell'Artusi משנת 1603 כותב ארטוזי על הסגנון החדש של יחב לדיסוננסים, תוך התייחסות ספציפית לנוהג של הימנעות מהכנה נאותה של דיסוננסים (ראו קונטרפונקט), ועלייה אחרי במול או ירידה אחרי דיאז. בספר אחר שלו, L'Artusi, overo Delle imperfettioni della moderna musica משנת 1600 ("הארטוזי, או פגמי המוזיקה המודרנית") גם תקף ארטוזי במפורש את מונטוורדי ונעזר בדוגמאות מן המדריגל שלו "קרודה אמארילי" לשלילת הסגנון החדש.[1]
מונטוורדי ענה בהקדמה לספר המדריגלים החמישי שלו להתקפות של ארטוזי על המוזיקה של מונטוורדי כשהביע את השקפתו ואת השקפת אחיו, ג'וליו צ'זארה מונטוורדי, שהמוזיקה הקודמת הכפיפה את הטקסט למוזיקה בעוד שבמוזיקה החדשה הטקסט עליון על המוזיקה. הפרה של כללי קונטרפונקט ישנים מותרת, אם היא משרתת ביתר הצלחה את הטקסט. לדברי ג'וליו צ'זארה, מקורן של תפיסות אלה הרחק בעבר, בנהלים המוזיקליים של יוון העתיקה.[1]
לקריאה נוספת
- Claude V. Palisca. "Prima pratica", Grove Dictionary of Music and Musicians|Grove Music Online, ed. L. Macy (accessed March 19 2006), grovemusic.com (subscription access).
- Grout, Donald J. A History of Western Music (6th ed.), W.W. Norton and Company, New York, 2001. ISBN 0-393-97527-4
- קלוד ו. פאליסקה. "פרימה פראטיקה", מילון גרוב המקוון למוזיקה ומוזיקאים בעריכת ל. מייסי.
- גראוט, דונלד ג'. "תולדות המוזיקה המערבית" (מהדורה שישית), נורטון ושות', ניו יורק, 2001.
הערות שוליים
