פְּרוֹטוֹקוֹל (נקרא בעברית גם פרטיכל וזיכרון דברים[1]) הוא המסמך הנכתב במהלך דיון שבו משתתפים אחדים, ומסכם את שנאמר באותו דיון, ובכך מהווה בסיס להמשך ההתייחסות לדיון.
מרכיבי הפרוטוקול:
מועד קיום הדיון (תאריך, ולעיתים גם שעה).
כותרת הדיון, למשל "ישיבה של ועדת הכספים לדיון בהורדת מיסים".
רשימת המשתתפים בדיון. לעיתים נעשית הבחנה בין משתתפים קבועים ובין אורחים שהוזמנו לדיון מסוים.
זיהוי רושם הפרוטוקול. רושם הפרוטוקול הוא לעיתים אדם שמקצועו בכך, ואף שהוא נוכח בדיון, הוא אינו משתתף בו. פעמים אחרות רושם הפרוטוקול הוא אחד ממשתתפי הדיון, הרושם את הפרוטוקול בנוסף להשתתפותו.
תוכן הדיון. זהו לבו של הפרוטוקול והוא מציג את שנאמר בדיון. לתוכן זה שתי וריאציות עיקריות:
רישום של דברי המשתתפים בדיון, בדיוק כפי שנאמרו (כולל התבדחויות, קריאות ביניים ונאצות). צורת רישום זו מאפיינת פרוטוקולים של מליאת הכנסת (המתפרסמים ב"דברי הכנסת") ושל ועדותיה. פרוטוקול מסוג זה נקרא פרוטוקול סטנוגרמי. בפרוטוקול מסוג זה עולה לעיתים הדרישה למחוק מהפרוטוקול, כלומר להתייחס לדברים שנאמרו כאילו לא נאמרו, משום שיש בהם פגיעה קשה בחלק מהשומעים.[2]
רישום תמציתי של עיקרי הדברים שנאמרו בדיון, ובפרט ההחלטות שהתקבלו בו.
הפרוטוקול מופץ בראש ובראשונה למשתתפי הדיון. לעיתים מופצת תחילה טיוטה שלו, לשם קבלת הערות של משתתפי הדיון, ורק לאחר אישורם מופצת גרסה סופית. לעיתים מובא הפרוטוקול (בחלקו או במלואו) גם לידיעת מי שלא השתתפו בדיון, אך הדיון נוגע לו.
פרוטוקול במשפט העברי
המנהג לתעד את מהלך המשפט מוזכר כבר במשנה: ”מַתְנִי' מָצָא אִיגְּרוֹת שׁוּם[3] וְאִיגְּרוֹת מָזוֹן[4]שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵיאוּנִיןוּשְׁטָרֵי בֵירוּרִין וְכׇל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה יַחְזִיר... גְּמָ' מַאי שְׁטָרֵי בֵירוּרִין הָכָא תַּרְגִּמוּ שְׁטָרֵי טַעֲנָתָא רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד” (מסכת בבא מציעא דף כ' עמוד א').
במשנה מוזכרים מספר סוגי שטרות שאם נמצאו - צריך להחזירם. אחד מהם הוא "שטר בירורים". בגמרא ישנן שתי שיטות לגבי מהותו של השטר הזה:
א. שיטה ראשונה שנהגה בבבל היא שזה שטר "טענתא" שזה אומר (לפי פירוש הרשב"ם) שטר שבו תועד כל מהלך המשפט והטענות של הצדדים, על מנת שאף צד לא יוכל לחזור בו בהמשך.
ב. לפי שיטת רבי ירמיה מדובר בשטר שמתעד את בחירת הדיינים של שני הצדדים (כל אחד רשאי לבחור דיין אחד, ואת הדיין השלישי בית הדין בוחר) שגם הוא נועד למנוע את חזרתם מבחירה זאת מרגע שהשטר נחתם.
לפי שתי השיטות (אבל בעיקר לפי השיטה הראשונה) ניתן ללמוד שכבר מהמאה הראשונה או השנייה לספירה הייתה הקפדה על תיעוד מהלך המשפט.
.JPG)
