פרדוקס החיסכון הוא השם שניתן על ידי חסידי האסכולה הקיינסיאנית בכלכלה למצב שבו גידול בשיעור החיסכון מביא לירידה בייצור ובתעסוקה, ובכך לירידה בהיקף החיסכון במשק. הפרדוקס טוען כי בתנאים מסוימים, כאשר שיעור החיסכון הממוצע במשק עולה, קטן סכום הכסף המיועד לצריכה, והביקוש למוצרים בני קיימה יורד מתוך שאיפה של משקי הבית לצבור נכסים נזילים. דבר זה מוביל לירידה בייצור לצריכה ובתעסוקה הקשורה בייצור מוצרי צריכה, המובילה לירידה נוספת בהוצאות לצריכה בגלל פיטורי אותם עובדים שהועסקו בייצור לצריכה, ובסופו של דבר לירידה בתוצר. התוצאה הסופית של רצונם של משקי הבית לחסוך יותר היא שסך החיסכון יירד.
"פרדוקס החיסכון" מובא פעמים רבות כדוגמה לכשל ההרכבה, שבו הכשל טמון בהנחה שישנה חפיפה בין מה שטוב לפרט לבין מה שטוב לכלל, בעוד שלפי הפרדוקס חיסכון של הפרט הוא פעולה חיובית, אך חיסכון של כל האזרחים בו זמנית הוא בעל השפעות שליליות.
פרדוקס החיסכון מתייחס לזמן הקצר בלבד ולנסיבות מיוחדות, כמו למשל בתקופות של אבטלה כבדה[1].
פרדוקס החיסכון, כפי שהוצע על ידי כלכלנים קיינסאנים עומד בסתירה חלקית למסקנות המודל הנאו-קלאסי בכלכלה, והוא מבטא מסקנות מרחיקות לכת אליהם הגיעו כלכלנים קיינסאנים, כמו למשל שעידוד צריכה יכול להגדיל את התוצר וסך החיסכון.
בדוגמה הפוכה לפרדוקס החיסכון המיוחסת לקיינס והנועדה להמחיש את חוסר האינטואטיביות של המודל הקיינסאני, נטען כניסוי מחשבתי שבתנאי אבטלה עמוקה אילו המדינה הייתה שוכרת מובטלים לחפור בורות ואז שוכרת אחרים למלא את הבורות חזרה, היה הדבר מגדיל את התוצר, הצריכה והחיסכון של המשק ומפחית את האבטלה גם מעבר לאלו שהועסקו באופן ישיר.
פרדוקס החיסכון לא הופיע ב"תאוריה כללית של תעסוקה ריבית וכסף" של קיינס אלא פותח אחרי כן. קיינס עצמו תמך בהשערת ה"קפאון הסקולרי", שלפיו בגלל גידול יתר כלכלי בעבר גרם לעודף כרוני ביחס של החיסכון המתוכנן במצב של תעסוקה מלאה בהשוואה להשקעה בתעסוקה מלאה. ההשערה הזו נסתרה בעקבות ההתרחבות הכלכלית אחרי מלחמת העולם השנייה ונזנחה על ידי הקיינסיאנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יורם מישר, המקרו-כלכלה של ישראל, הוצאת פרדס 2009 עמ' 505-506
